fbpx

חוצפה גדולה

בחודשים האחרונים החל בני בן ה-12 לדבר לא יפה אלינו וגם אל מוריו. הוא מתחצף בלי הפסקה ומדבר בזלזול ובכעס. איך עלינו להגיב על כך?
[credit]מאת: אירית מנשה-בכר. 13.2.11[/credit]
חוצפה בגיל ההתבגרות עשויה להיות חלק ממאפייני הגיל. המתבגר זקוק בגיל הזה להוריו ולנוכחות שלהם בחייו, אך הוא זקוק להם גם כדי למרוד. הם אמורים להיות שם, לאפשר לו את המרד שחשוב להתפתחותו, ועם זאת לנקוט עמדה. כלומר, חשוב מאוד שיציבו לו גבולות, בהתאם לגיל כמובן, ויאכפו אותם.
ביחסים תקינים בין ההורה לילד, לסמכות ההורית צריכה להיות השפעה גם בגיל ההתבגרות. המתבגר אמנם מתחיל להשמיע את קולות ההתבגרות שלו בשלב הזה, וטוב שכך, אולם חשוב כי ההורה העומד מול הילד המתחצף לא ישיב לו בשיחת “פינג-פונג”. על ההורה להעביר את המסר, ואף להגיד מפורשות: “הדרך שאתה מדבר אלי כרגע אינה ראויה, היא אינה מכבדת, ולכן איני ממשיך להימצא לידך”, ואז ללכת.
אם לאחר שההורה יוצא מהמרחב שבו היה, המתבגר מנסה להמשיך בשיח החוצפני – על ההורה לא לענות. כעבור זמן מה, חשוב לחזור לשיח רגיל ואז למצוא את הרגע המתאים, כשהמתבגר רגוע ומקשיב, כדי לנקוט עמדה בצורה אסרטיבית ולחזור לשגרה בלי כעס.
אפשר גם לנצל שיח עם המתבגר שנעשה בצורה מכבדת ונעימה ולהגיד לו: ‘כך מאוד נעים ונכון לי לשוחח איתך’, כדי לתת לו חיזוק חיובי.

המשיבה היא מנהלת המדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר
www.machon-adler.co.il

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.