תרפיה באמנות

בשנים הראשונות לחיי הילד, אנחנו נפעמים מהמקוריות ומהדמיון הרב שהוא מפגין. לפתע, לקראת גיל ההתבגרות, נדמה לנו שרוחו היצירתית התפוגגה כליל. אבל היא עדיין שם, אנחנו רק צריכים לעורר אותה

כולנו נולדים עם אנרגיה יצירתית – אותה אנרגיה שמבעבעת בנו כל עוד אנו חיים, מרגע הלידה ועד שנפסיק לנשום. זהו אותו כוח חיים אדיר, שבכוחו להניע, להפעיל, ליצור, להמציא, להגיע למרחקים, לשחק, להשתנות, להסתגל.

הילד היצירתי מביא לידי ביטוי את המקוריות שבו, כשהוא משתמש בדמיון, בהתלהבות, אוהב חידושים, מגלה גמישות מחשבתית, ממציא רעיונות חדשים ומשתמש, על פי רוב, בתקשורת שאינה מילולית (כמו ציור או משחק). בילד קיימות סקרנות טבעית, פתיחות, ערנות והתחדשות תמידית. ילדים הם יצירתיים מטבעם. הם אוהבים לשחק, לצחוק, להתלכלך, להתבטא מבלי לחשוב מה יהיו התוצאות, חיים בספונטניות ומפגינים חופש יצירתי. וכל עוד האנרגיה היצירתית מקבלת ביטוי הולם בחיי הילד, כך הוא גדל להיות האדם שהוא מיועד להיות, וביטחונו העצמי יוצר עבורו קרקע בטוחה להתפתחות ולמימוש עצמי.

מתבגרים ובני נוער זקוקים באופן משמעותי ביותר לביטוי המיוחד והמקורי שלהם. בתוכם בוערת אש החיים, אך הם  אינם מסתפקים עוד בדעתו של המורה בבית הספר, אלא מבקשים לבטא את האמירה הייחודית והמקורית שלהם. לשם כך הם זקוקים לתנועה, להכוונה, להקשבה. כי מיהו בעצם המתבגר? זהו ילד שעבר את תקופת הילדות, אם כי עדיין לא נפרד ממנה לחלוטין, והוא עדיין אינו מבוגר, אם כי לעתים הוא סבור שהוא כזה.

גיל ההתבגרות הוא תקופת מעבר בין עולמות, המאופיין בחוסר יציבות, באתגרים ובקשיים, ומכיל שלבים חשובים בהתפתחות הילד, המטביעים חותם על עתידו. תקופה זו היא ללא ספק חמה וסוערת, חשובה ונהדרת, טבעית, יצרית ויצירתית.

אז איפה בעצם הבעיה?

באווירה הקיימת, בסביבה שבה ישנם חוקים מוגדרים כמו במערכת החינוך, או בסביבת הורים קפדניים, הילד המתבגר אינו מקבל את הבמה הראויה לביטוי היצירתיות שלו. במקרים האלה, המתבגר חש חוסר הבנה וחוסר תמיכה מצד הסביבה, וכתוצאה מכך יורד ביטחונו העצמי והוא מגלה ספקות בהחלטותיו, חושש לבטא את האותנטיות שבו, חושש מפני בידוד חברתי, וסוטה מהדרך שבה הוא אמור לצעוד. כך הוא מתרחק ממי שהוא באמת. כשהמתבגר אינו זוכה בבמה הראויה ליצירתיות שבו, הביקורת העצמית שלו מרקיעה שחקים והוא חש שהוא “לא מספיק טוב”. גינוי זה משתק ומכאיב וגורם למתבגר שלא לנסות אתגרים חדשים, מחשש לאי הצלחה.

תשומת לב מופרזת לנורמות חברתיות עלולה לעורר בילד יצירתי פחד להיות חריג, ולכן הוא מתחיל לחיות בפשרות תוך הסתגלות למצבים שונים. החשיבה היוצרת שלו הולכת ודועכת, והוא מתרחק מרצונותיו ומצרכיו.

במצבים אלו, נשאלת השאלה היכן מסתתרת האנרגיה היצירתית הטבעית שלו? אנרגיה זו, כשהיא אינה מנותבת למימוש ויצירה, עלולה למצוא ביטוי בנתיב אחר – בו היא תהיה  מופנית כנגדו. הכוונה היא לכיוונים שליליים, שאינם מיטיבים עם חייו ובריאותו של המתבגר. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי בכעסים, בהרס עצמי, התמכרויות שונות, ביקורת עצמית גבוהה במיוחד, ציניות, פחדים, תוקפנות, הלקאה עצמית, ביישנות יתר, אי שקט ואי בהירות לגבי דרכו לביטוי עצמי.

אם כך, כיצד נשמר את היצירתיות הטבעית ? הרי רוב האנשים מבקרים את עצמם (ואת סביבתם) בצורה מוגזמת. אנו חיים בחברה תחרותית, ובבית הספר נדרשים התלמידים “להוכיח את עצמם” דרך ציונים – דבר המצר צעדיהם ומגביל את דרכם האותנטית והייחודית. כדי לפתח בקרב המתבגר דימוי עצמי גבוה, תחושת יכולת, יצירתיות והנאה מהחיים, יש להעניק לו סביבה מאפשרת התומכת ביכולותיו. לכן, למסגרת המשפחתית שלו ישנה השפעה רחבה על עתידו.

כלים להגברת היצירתיות

ישנם כמה כלים שבאמצעותם נוכל לעודד אצל הילד שלנו יצירתיות וחשיבה מקורית גם בגיל ההתבגרות:
הדרכת הורים למודעות עצמית: המודעות מהווה חלק בלתי נפרד מהטיפול בילד בכלל ובמתבגר בפרט. תקשורת טובה עם המתבגר מחייבת מודעות, שתבוא לידי ביטוי בהקשבה לצרכי הילד ולרחשי ליבו, בחשיבה חיובית, בלימוד לערכים, באופטימיות ובשמחה. כל אלה יאפשרו למתבגר לראות את העולם מזווית של הצלחה וביטחון עצמי גבוה.
כשקיימים קונפליקטים לא פתורים במשפחה, חשוב לעבור טיפול משפחתי בהקדם האפשרי. הורים שלא נמצאים בהקשבה ומודעות לעצמם ודאי שאינם יכולים להקשיב לצרכי הילד. הרחבת מודעותם היא תנאי הכרחי לשיפור איכות החיים של המתבגר וכוחו ליצור.

אימון בציור האינטואיטיבי: מדובר בכלי המאפשר לילד לבטא את רגשותיו תוך נטרול הביקורתיות, השיפוטיות והספקות. פעולה יצירתית זו מקנה לו תחושת יכולת ליצור, לחוות ולהשתנות, ומספקת לו במה לביטוי בשפה שאינה מילולית.

חיזוקים חיוביים: הילד לומד על עצמו דרך עיני הוריו, ולכן כשהוא קולט מסרים חיוביים ואמירות מעודדות הוא מתחזק מהם. מתבגר החשוף למחמאות יכול להצליח ולפרוץ גבולות בהווה ובעתיד, ובכל תחום בחייו. לכן, חשוב שגם אם ההורים כועסים, הם ידעו להביע את הכעס, להיות יצירתיים ולבטא את עצמם באופן הולם. עליהם לומר למתבגר בצורה חיובית מהי הדרך הנכונה, ולהנחותו תוך ביטוי אהבה והערכה. האווירה צריכה להיות תומכת: חיוכים, חיבוקים, אהבה, מגע ועידוד, בכל מצב. כשהורים מצליחים להכיל את האנרגיה והסערה המתחוללת במתבגר, הם נותנים לגיטימציה לתחושותיו והוא  חש מחוזק – כמו יוצר, שאינו חושש להביע את רגשותיו. כי ברגע שהוא יהפוך רגשות ליצירה, הדחף ההרסני יהפוך לפעולה מבריאה, הביקורת העצמית תצטמצם והיצירתיות תתפוס מקום נכבד וראוי.

ביטוי יצירתי מכל סוג שהוא – נגינה, ריקוד, משחק, המצאות, ציור, שימוש בחוש הדמיון או מציאת פתרונות – מאפשר למתבגר ללמוד להכיר בערכו ולגדול להיות אדם שמח ומסופק, המביא לידי מימוש את האנרגיה היצירתית שבו בצורה הטבעית שהולמת אותו.

אהבה והגברת ההערכה העצמית: על ההורים לשאול את עצמם עד כמה המתבגר אוהב את עצמו, אך גם מהי מידת האהבה העצמית שלהם. אהבה עצמית היא איכות ותכונה טבעית, שמשמעותה: “אני ראוי,” “מגיע לי”, “מתחשק לי”, “יש לי תשוקה ל…”. הורים המודעים לעצמם ואוהבים את עצמם ואת סביבתם, יודעים להעניק לעצמם הנאות וחוויות חיוביות שמעצימות אותם ומעניקות תחושת ריפוי. הם מרחיקים מחייהם עצב, התמכרויות שונות ודרמות מיותרות, והשפעתם החיובית ניכרת גם על בני משפחתם.

חופש בתוך גבולות

על ההורים להעניק לילד בכלל ולמתבגר בפרט מצע של גבולות יציבים וברורים. עליו להתנהל במסגרת עם זמנים וכללים קבועים, כשהוא יודע שברגע שיזדקק לעזרה – יזכה לגב ולתמיכה. בתוך המסגרת הזו עליו לקבל מהוריו במה לחופש הבעה יצירתי, תוך ביטוי האני שלו בכל תחום בחייו. כאן באים לידי ביטוי הספונטניות, חופש הפעולה, המצאות ושינויים. כאן הכול אפשרי ומותר – זהו תחום האינסוף.

ככל שהזהות העצמית ברורה ומוערכת יותר, כך קל למתבגר להבין גבולות ולכבדם. השילוב בין סדר ובלגן, חופש וגבולות – הוא הדרך לשלום פנימי וחיצוני. ילד הגדל בסביבה של סדר וביטחון בשילוב עם חופש יצירתי, מפתח בתוכו הערכה ואהבה עצמית ויצעד בנתיב האותנטי הייחודי שלו גם בשנים המבלבלות של גיל ההתבגרות.
הכותבת היא הומיאופתית קלאסית ויוצרת, מטפלת פסיכו-קריאטיבית ובאמצעות ציור אינטואיטיבי
www.estherart.com
www.sthomeopathy.com
http://www.youtube.com/watch?v=aL3uyriU4JA