העולם הווירטואלי סבוך ומורכב, והוא עלול להיות גם מסוכן, אבל הילדים שלנו לא יכולים בלעדיו. אז אולי לא נוכל למנוע מהם גישה לאינטרנט, אך מחובתנו לספק להם את הכלים להשתמש בו כראוי. ואפילו, בחלק מהמקרים, להיות שם איתם. המלצות להורים
“מצב רוח רע, הימנעות מגלישה וסימני מצוקה עלולים להעיד על כך שיש מישהו שמטריד את הילד שלכם ברשת”, אומר יורן סירקיס, סמנכ”ל הייעוץ של קומסק, מומחה בתחום אבטחת מידע וניהול סיכונים, העוסק בהתנדבות בהדרכת ילדים והורים בנושא גלישה בטוחה. תפקידנו כהורים הוא לזהות סימנים כאלה, מתוך מודעות לסיכונים הקיימים, ולא להמתין עד שהילד יבוא ויספר לנו שהוא נפגע. “מרבית הילדים חושבים שעליהם להתמודד עם הטרדות כאלה בעצמם, ולכן אינם ממהרים לספר”, מנמק סירקיס. “לכן, דברו עם הילד, העלו את האפשרות שמישהו מציק לו ברשת והסבירו שהוא לא צריך להתמודד לבדו. חשוב שהוא ידע שילדים רבים נחשפים לפגיעות כאלה, זה לא קורה רק לו, ושאפשר לטפל בכך”.
המודעות, אם כן, היא התנאי הראשון לזיהוי וטיפול בבעיה. ובכדי שתהיה לנו מודעות גבוהה, מן הראוי שגם נכיר טוב יותר את הזירה הווירטואלית. סירקיס מתייחס לתחושה של הורים רבים (וביניהם, תתפלאו, אפילו עובדי הייטק) שמרגישים חסרי ידע מול ילדיהם הבקיאים כל כך בכל הקשור למחשבים וטכנולוגיה. אולם למרות הפער שנוצר, הוא אומר, אסור לנו לוותר על מקומנו כהורים. ולמי מבינכם שמרגיש חסר כל גישה טכנית הוא ממליץ לקבל הדרכה כדי להבין את השפה וללמוד את העקרונות החשובים. “עלינו להיות מעורבים בפעילות של ילדינו באינטרנט, לחנך ולדעת להנחות אותם גם בתחום הזה, כמו בכל עניין אחר”, הוא אומר.
[fancy_box]
4 כללי ברזל בשימוש באינטרנט
שתפו פעולה עם הילד כדי לצמצם סכנות:
1. הדרכה: דברו עם הילד והדריכו אותו על הסכנות באינטרנט.
2. מעורבות: דעו באילו אתרים הוא נוהג לגלוש ומיהם חבריו הווירטואליים.
3. תקשורת: בקשו מהילד לשתף אתכם בכל מקרה שמישהו גורם לו תחושה לא נוחה או פוגע בו.
4. שפה: חנכו את הילד לשפה נקייה גם ברשת: לא לפגוע באחרים, ולא לגרום לכך שירצו לפגוע בו בחזרה.
[/fancy_box]
התנסו בעצמכם וגלו מעורבות
הנה שורת המלצות שמגיש סירקיס למבוגרים, אם כי הוא מבקש להדגיש: “כמו בכל דבר בחינוך, גם כאן אין כללים ברורים של ‘עשה’ ו’אל תעשה'”. לדבריו, רק בידי ההורה נתונה הבחירה, כיצד ליישם את ההמלצות ובאילו גבולות לתחום את הפיקוח אחר הילד. מעבר לכך, יש להתחשב כמובן בגיל הילד (חלק מההמלצות מתאימות לילדים וחלקן האחר גם למתבגרים).
עשו פייסבוק בעצמכם: אם עד היום התלבטתם, אז מבחינת סירקיס זוהי ההמלצה הראשונה להורים שרוצים להיות שקטים יותר. “התקרבו לילד ודברו איתו. דרך הפייסבוק אתם יכולים גם לעקוב אחרי הודעות ואחרי החברים שהוא מצרף, כמובן בהתאם לגילו. יש כאלה שאומרים: ‘לא אסתכל ביומן האישי של הבת שלי, אז למה שאסתכל לה בבלוג’. זה תלוי בבחירה של ההורה, כי יש כאן את העניין של חדירה לפרטיות, אבל אם אתה מחליט לא לעקוב אז שב עם הילד, הסבר לו, ודא שהוא מכיר את הכללים ואת הסכנות שהוא לוקח ושהוא מבין את העובדה שמה שהוא מעלה לרשת לא נמחק לעולם!”
אבטחו: קיימות תוכנות אבטחה ובקרה המאפשרות להורה לבדוק מדי פעם אילו חומרים הילד שומר במחשב, באילו אתרים הוא ביקר ולאילו תכנים הוא היה חשוף. גם ספקיות האינטרנט מספקות היום מגוון פתרונות בתחום האבטחה ושווה להתעדכן ולראות מה יש להם להציע. כאמור, כל הורה בוחר בדרך שלו (ועד כמה) להיות מעודכן.
אמת ושקר: הסבירו לילדכם שלא כל מה שאומרים ברשת הוא אמת, ולמדו אותו לגלוש בפורומים, בצ’טים ובאתרים המתאימים לגילו ולא למבוגרים. במקביל, חשוב שתדברו עמו ותדאגו לחסימה.
פגישות: לכל ילד יש חברים ברשת. רובם מכרים מהסביבה, מבית הספר ומחוגים. אולם חשוב שתדעו האם לילד יש חברים נוספים שהוא הכיר דרך הרשת, ואם כן אז מיהם ומה מטרותיהם. בדרך כלל יהיו אלה ילדים כמוהו, בעלי כוונות טובות, אך זה עלול להיות גם אדם בעל כוונות שליליות (עברייני מין / ארגונים קיצוניים, פלילים או טרוריסטיים).
הסבירו לילד כי אסור לו להיפגש עם אדם שהוא הכיר באינטרנט מבלי ליידע אתכם, וכי פגישה כזו חייבת להתרחש במקום ציבורי – בנוכחותכם או בנוכחות מבוגר אחר.
סירוב במשחק: למדו את הילד שלא להסכים לבצע פעולות מסוכנות או נצלניות בתמורה למידע או עצות לצורך התקדמות במשחק (לדוגמה: דרישה שיפעיל את מצלמת הרשת שלו).
שפה: הדריכו את ילדכם להתייחס לגולשים אחרים ולשחקנים אחרים כפי שהוא היה רוצה שיתייחסו אליו. מקרים של העברת מסרים מעליבים בשעת משחק / צ’ט יכולים להידרדר לפגיעה בזדון דרך המחשב (תקיפות באמצעות וירוסים וכו’), ואף לאלימות מילולית ופיזית.
תקשורת: החשוב ביותר הוא שבמקביל לכל אלה תדברו עם הילדים שלכם על הרגלי צריכת האינטרנט שלהם ועל התכנים שהם חשופים אליהם. ילדים מתבגרים אוהבים שלהוריהם אכפת ממה שהם עושים, גם אם הם מנסים להראות אחרת. לכן, דברו איתם על מה שהם עשו ברשת כמו שאתם מדברים איתם על מה שהם עשו עם חברים בבית הספר. אפשרו להם ללמד אתכם על דברים שהם מצאו ברשת, ולפתוח בפניכם את עולמם הווירטואלי.
ערבו גורמים רלוונטיים: בכל מקרה של פגיעה בילדכם (אם למשל הוכרז עליו חרם בצ’ט), פנו למורה וליועצת ונסו לסייע; דווחו להורים אחרים על פגיעה, מכיוון שבדרך זו אתם מנתצים את קשר השתיקה שיש בין ילדים בנוגע לפעילות שלילית. זכרו, תקשורת בין הורי הילדים בקהילה הוא כלי רב עוצמה למניעת הטרדות ולטיפול בהן, לכן הקפידו לקיים קשר כזה (הדבר נכון כמובן לא רק לגבי הרשת).
שמישהו יחוקק פה חוק
ד”ר אסנת דור מהחוג לחינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל העוסקת גם בהדרכת הורים, סבורה כי חקיקה היא דבר נוסף שבהחלט יכול לעזור כאן. למסקנה הזו היא הגיעה בעקבות מחקר שערכה באחרונה במשותף עם סטודנטים בתוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי. מטרת מחקרה: לאמוד את העמדות שיש להורים כלפי פעילות ילדיהם בפייסבוק, ואת מידת המעורבות והפיקוח שלהם על פעילות זו. ד”ר דור מצאה בין היתר כי מעל 85 אחוז מהנשאלים סבורים כי הורים אינם מונעים מילדיהם לפתוח חשבון פייסבוק לפני הגיל המינימלי המוגדר לכך (גיל 13), וכי 75 אחוז סבורים שהורים אינם יודעים אם ילדם הטריד או היה בעצמו קורבן לפגיעה ברשת החברתית. לפיכך היא ממליצה לרשויות, לצד הגברת ההדרכה וההסברה על שימוש אחראי ומכבד ברשת, “להגדיר את גבולות האחריות ההורית לסוגיית השימוש באינטרנט בכלל וברשת החברתית בפרט, באמצעות ניסוח תקנות מחייבות המלוות באכיפה כלפי ההורים”.
ד”ר דור מתריעה על כך שהורים רבים מותירים לילדיהם לפתוח חשבון לפני הגיל המותר, ולעתים אף מעבירים לצורך כך נתונים כוזבים במעמד פתיחת החשבון. “מהלך זה מצד המבוגרים כרוך בהעלמת עין או אף עידוד להתנהלות שאינה מכוונת ליושר וכנות, תוך העברת מסר כי זוהי כביכול התנהגות נורמטיבית ותקינה”, היא אומרת. “תרמית ההורים בהרשמה לפייסבוק היא רק סממן אחד לאופי של החברה הישראלית. זה בדיוק כמו לנהוג מעל המהירות המותרת, או לכופף חוקים בדרכים אחרות”. לכן היא סבורה כי יש לפעול למניעת האפשרות של הזנת נתונים כוזבים בעת ההרשמה, לצורך הגברת ההגנה על ילדים צעירים.
על אף כל זאת, היא מבקשת שנזכור את יתרונות הפייסבוק עבור ילדים ומתבגרים: רבים מהם מספרים על תחושה של השתייכות, תחושה של חופש והתעדכנות תמידית, ולעתים מתאפשרות בו גם חברויות אמיתיות. “אבל כמו שלא תיתן לילד שלך בגיל 11 את המפתח לרכב, גם אם במקרים מסוימים יש לו את היכולת הטכנית לנהוג, כך גם אסור שתאפשר לו להיכנס לרשת בגיל שאינו מתאים”.
לחלק א’ של הכתבה, המתאר את הסכנות האורבות לילדינו ברשת
