כיצד משמש האינטרנט פלטפורמה זמינה להפעלת אלימות והטרדות כלפי הילדים שלנו? למה הורים אינם מונעים את הרשמת ילדיהם לרשת החברתית לפני הגיל המותר (13)? והאם נעשה שימוש בפייסבוק גם כדי להתנגח במורים? ילדי הפייסבוק
רשת האינטרנט פתחה בפני החברה אינספור אפשרויות. היא יצרה הזדמנויות, נגישות וזמינות שקשה היה לשער שאי פעם נוכל להשיג, והפכה לבמה שוויונית עבור כל המגזרים והשכבות החברתיות באוכלוסייה. אולם לכוח האדיר הזה, כפי שכולנו כבר יודעים, יש גם מחירים כבדים, הקשורים בעיקר באובדן הפרטיות, וכן בבריונות ואלימות המוצאים להם מקום ברשת.
אותו עולם וירטואלי, הגדוש בכל טוב אך גם בסכנות רבות, מהווה עבור מתבגרים ובני נוער רבים בית שני לכל דבר. כן, צעירים רבים מבלים באינטרנט את מרב שעות הפנאי שלהם, ויוצרים לעצמם עולם חברתי שלם, מבלי להבין שתחושת השליטה שלהם היא רק למראית עין.
הכותרות הקשות שהופיעו באחרונה בחדשות, ונקשרו בעיקר לרשת החברתית פייסבוק, הזכירו להורים ולאנשי החינוך עד כמה רבה הדחיפות שנתמודד כראוי עם תופעת האלימות (על כל צורותיה) ברשת, והעלו שוב את השאלה מה נוכל לעשות כדי לצמצם את הנזק ולאפשר לילדים שלנו להפיק מהמדיום הזה דווקא את יתרונותיו הרבים. כתבה בשני חלקים.
[fancy_box]
משרד החינוך בתגובה:
“לא נכון להפריד את האינטרנט מהחיים”
אליזבט גלאון, מדריכה ארצית בנושא האינטרנט באגף שפ”י של משרד החינוך, מסכימה עם הטענה כי קיים פער טכנולוגי בין הצעירים למבוגרים ושעל פי רוב הילדים שולטים יותר במדיה. עם זאת, היא מבקשת להיזהר כשיוצרים הכללה לגבי ילדים שלכאורה מפעילים אלימות ברשת. “צריך להבחין בין שני מניעים: יש מקרים שבהם ילדים נוטים להתפרץ ולהפגין גילויי אלימות גם בחיי היומיום, והאינטרנט מספק להם במה נוחה. אולם ישנה גם קבוצה לא קטנה של ילדים שמדברים בינם לבין עצמם, שבעצם ‘עושים צחוק’ – כמו השיח שהיינו עושים בחדרי חדרים, רק שהשיח שלהם באינטרנט הוא גלוי. אותם ילדים פועלים מתוך חוסר מודעות וחוסר רגישות באשר לרמת הפגיעה שיש לפומביות הזו.
במקרה הראשון יש לפעול בחומרה, כפי שפועלים בכל גילוי אלימות; במקרה השני, צריך להקפיד לשפוט את התופעה ולא את הילד, ולהגיד: ‘עשית דבר שלא ייעשה, פעלת בלי לחשוב’, וליישר קו עם מי שנפגע. אפקט נוסף הוא כשכולם עושים ‘לייק’ (בפייסבוק) – לא כי ‘באמת אני שונא את המורה’, אלא כי זה הופך אותי לפופלרי”.
במקומות אחרים בעולם יש כבר תוכנית התערבות מגובשת להתמודדות עם תופעת האינטרנט.
“במסגרת התוכנית ‘כישורי חיים’, המופעלת בשנים האחרונות בכל בתי הספר, כבר קיים תהליך פיתוח של שילוב נושאי האינטרנט והעידן החדש”. אולם לדברי גלאון, המשרד לא ימתין ל’קו הסיום’, אלא יפרסם כבר בחודשיים הקרובים באתר האינטרנט של שפ”י מידע עדכני בתחום, שיופץ לאנשי המקצוע ולמבוגרים (כולל הורים).
האם למורים ולתלמידים הנתקלים בגילויי אלימות יש כיום כתובת המספקת מענה הולם?
“הכתובת היא אותה כתובת המשמשת אותנו בכל דילמה סביב נושא האלימות. לא נוכל להפריד את האינטרנט מהחיים, ולכן זה לא נכון לפתח יחידה חדשה שתטפל רק בכך. אנשי המקצוע בשירות הפסיכולוגי בקיאים ברזי הטכנולוגיה והפייסבוק, ויודעים איך להתמודד גם עם הנושא הזה”.
[/fancy_box]
אחד מחמישה מוטרד בפייסבוק
מתוך 600 בני נוער, 39 אחוז ציינו כי הם מכירים בן גילם שנפגע מאלימות ברשת ו-16 אחוז העידו כי הם עצמם נפלו קורבן לסוג כזה של אלימות (החל ממסרים מעליבים וכלה בפתיחת כרטיס פיקטיבי במטרה לפגוע בהם). כך עולה ממחקר שערכה ד”ר טלי היימן, חוקרת מהמחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, בנוגע לאלימות ברשת. ממחקרים אחרים שנעשו בארץ ובעולם עולה כי 80 אחוז מבני הנוער הגולשים באינטרנט נתקלו בהתבטאויות פוגעניות וכי אחד מכל חמישה בני נוער נתקל בהטרדות ברשת החברתית. נתון לא פחות חשוב הוא שרק כעשרה אחוזים מבני הנוער הסובלים מאלימות ברשת מדווחים להוריהם על הנעשה. נתונים אלה מדאיגים, ללא ספק, ועלינו להיות מודעים להם כהורים לילדים ולמתבגרים הגולשים ברשת.
בכנס המקוון הבינלאומי של מכון מופ”ת שייערך בקרוב (וניתן יהיה לצפות בו באתר המכון), תציג ד”ר היימן את מחקרה החדש, הבוחן דרכי התמודדות של מורים עם בריונות ברשת האינטרנט. בעקבות ממצאי מחקרה, היא קוראת להפעיל תוכנית חינוכית-התנהגותית במסגרות חינוכיות שונות בארץ, החל מהגיל הרך – תוכנית שתכלול בתוכה תלמידים, הורים ואנשי חינוך.
חשוב לציין כי במקומות שונים בעולם, כמו אוסטרליה ובריטניה, כבר קיימות תוכניות המקדמות שימוש נבון ברשת האינטרנט. בעניין הזה ישנה תמימות דעים בין החוקרים בארץ: מודעות גבוהה בקרב ההורים ואנשי החינוך היא המפתח להתמודדות ראויה עם התופעה, ולגיבוש תוכנית התערבות שתאפשר לנו למנוע או להפחית בעתיד מקרים קשים כמו אלו שאירעו בחודש האחרון”
מנגנוני האבטחה כבר אינם מספיקים
“הורים רבים אינם מודעים למהפך שעולם האינטרנט עבר בשנים האחרונות”, אומר יורן סירקיס, סמנכ”ל הייעוץ של קומסק, מומחה בתחום אבטחת מידע וניהול סיכונים העוסק בהתנדבות בהדרכת ילדים והורים בנושא גלישה בטוחה. “כשאני שואל הורים בהדרכות שלי בבתי ספר האם הם מיישמים אמצעי הגנה למחשב הביתי שלהם בפני הסיכונים הקיימים באינטרנט, רובם משיבים בחיוב (“יישמנו אנטי וירוס”). התקנת מערכות אבטחה לחסימת גישה לאתרים, והטמעת מנגנוני אנטי וירוס או מנגנונים אחרים המסופקים על ידי ספקיות האינטרנט הן אמצעי אבטחה מומלצים אך לא מספקים. היום, ברשתות חברתיות כמו פייסבוק, הילד חשוף לתכנים ‘אסורים’ כמו גם בגישה ל’יו טיוב’ ובבלוגים שונים. ילד יכול לרשום מידע תמים כמו ‘סרט של דורה’ ולמצוא את עצמו צופה בתכנים לגמרי אחרים מהדורה שמופיעה בערוצי הילדים בטלוויזיה. ילדים יכולים למצוא עצמם משוחחים ברשת בצ’טים השונים עם פדופילים, גורמים פליליים או ביטחוניים אחרים שאף הורה לא היה מאפשר להם לשוחח עמם בעולם הפיזי. גם משחקי האלימות הרבים שיש ברשת חושפים את הילדים למראות בעייתיים, ולעתים גם לשיחות ולהיכרויות עם אנשים מבוגרים “.
באינטרנט בכלל וברשת החברתית בפרט ‘מסתובבים’, כבר אמרנו, הרבה מאוד ילדים. חלק מההורים כלל לא מודעים לכך שההרשמה לפייסבוק מותרת מגיל 13 ומעלה. אולם דווקא ההורים המעורבים יותר בחיי ילדיהם עוזרים להם בתהליך ההרשמה, כשהם ‘מרמים’ את המערכת כדי לצרף את ילדם לרשת החברתית. אבל האם הם לא מרמים בעיקר את עצמם?
סירקיס טוען כי ההרשמה לפייסבוק בגיל מוקדם מהמותר היא לעתים כורח המציאות, היות והרשת החברתית הפכה עבור מתבגרים רבים לאמצעי התקשורת המרכזי. “אחת האמהות סיפרה לי שבקיץ האחרון היא נשברה ורשמה את בתה לפייסבוק, כי זו הפכה לצורת התקשורת היחידה בין החברות שלה. אף אחד כבר לא מתקשר בטלפון, הילדים כותבים ‘בואו נלך לבריכה’, ומי שלא בפייסבוק – מפספס”. לדברי סירקיס, ישנם נתונים המראים כי 30 אחוז מהרשומים בפייסבוק הם מתחת לגיל הרשמי המותר, ולכן הוא מאמין שהתופעה הזו אופיינית לעולם בכלל ואינה ייחודית לישראל. אולם בניגוד להנחה הרווחת, רוב הילדים והמתבגרים סופגים בריונות והטרדות ברשת בעיקר על ידי בני גילם, ופחות מכך על ידי מבוגרים זרים. “הטרדה ובריונות ברשת הן פגיעות נפוצות מאוד, שמתרחשות לרוב בתוך חברת הילדים עצמה. הן יכולות לבוא לידי ביטוי בהפצת שמועות, בהוצאת שם רע, בקללות ורכילויות, בצ’טים או בפייסבוק”.
אין לכם מושג היכן הם מסתובבים!
הבריונות וההטרדות שמוצאות ‘בית חם’ ברשת החברתית מופנות לא אחת גם כלפי מורים מצד תלמידים. סירקיס מספר כי באחת ההדרכות הוא שמע ממורה על הכפשות נוראיות וקללות שהועלו נגדה בפייסבוק, לאחר שנפרדה דרכה מבוגרי כיתות ו’. הורי התלמידים, אליהם פנתה בעניין, הגיבו כצפוי בהפתעה גמורה ובזעזוע מוחלט, וטענו כי לא היה להם מושג לגבי המתרחש.
ד”ר מירן בוניאל-נסים, שתרצה אף היא בכנס הקרוב של מופ”ת, סבורה כי ילדים מרגישים שידם על העליונה כשמדובר בטכנולוגיה, ולכן אינם מהססים לנצלה כדי להפעיל אלימות כלפי מבוגרים. תופעה שכיחה בפייסבוק, לדבריה, היא פתיחת קבוצות נאצה כלפי מורים, שמותירות אותם לא אחת מובסים וחסרי אונים מול התנהגות התלמידים.
אלימות ברשת יכולה להופיע, אם כן, בצורות רבות, אם בתכנים שאליהם נחשפים ילדינו, ואם בהצקות ובגילויי אלימות מילולית או רגשית שעלולים לפרוץ את גבולות מסך המחשב. סירקיס מזכיר להורים את העובדה שילדים רבים בכיתות ה’-ו’ מבלים באינטרנט, ובייחוד בפייסבוק ובמשחקי רשת, שעות ארוכות מדי יום. רבים מהם חוזרים הביתה מהמסגרת החינוכית ויושבים מול המחשב עד שהוריהם חוזרים מהעבודה.
“פעם הורים היו אומרים לילד שלהם לא לדבר עם זרים ולהישאר רק בבית, היום הם צריכים להבין שגם אם הילד בבית – ברגע שהוא לבד מול המחשב אין להם באמת מושג היכן הוא מסתובב והאם הוא פוגש זרים”.
לחלק ב’ של הכתבה, המונה המלצות למבוגרים לפיקוח על הילדים באינטרנט בכלל וברשת החברתית בפרט
