טקסי התבגרות בעולם

המתבגרים שלנו זוכרים מטקס המצוות שלהם בעיקר את הצ’קים, השמלה או הסוכריות (בהתאם למינם). אבל זה רק בגלל שהם לא נולדו לשבט אפריקני או אבוריג’יני. הצצה אל טקסי התבגרות מאתגרים במיוחד, שחלקם עדיין לא נעלמו לגמרי מהעולם

אם תשאלו את המתבגרים מה הם זוכרים מטקס הבר/בת מצווה שלהם, סביר להניח שהם יגידו לכם “את הצ’קים והמתנות”. הבנות יציינו אולי גם את השמלה והבנים את הסוכריות. לא מעבר לכך.
בעולם המערבי, טקס המצווה לא יוצר שינוי של ממש בחיי המתבגר. למחרת יום חגו הוא ממשיך ללכת לבית הספר, ללבוש את אותם בגדים – ולרוב גם היחס של הסביבה אליו נשאר כמו שהיה.

הראל סטנטון, צלם אתנוגרפי, מרצה מקצועי בארץ ובחו”ל, עיתונאי המתמחה בכתיבה גיאוגרפית ויועץ תיירות במ.מ.ס.י ובתוכניות רדיו, מתאר את גיל ההתבגרות כמסדרון שבו עוברים המתבגרים מחדר הילדים לחדר הבוגרים. ההליכה במסדרון הזה עלולה להיות בעייתית, ולכן על החברה לדאוג לכך שהמתבגר ייכנס לחדר הנכון – שלא יחזור אחורה ומצד שני שלא ירוץ מהר מדי קדימה. לדידו, זו אחת הסיבות לכך שנולדו טקסי ההתבגרות בקהילות השונות ברחבי העולם. הנה כמה מהם:

ברית מילה בגיל ההתבגרות

חשבתם פעם איך זה לעבור ברית מילה בגיל הנעורים, ועוד ללא הרדמה? ואחר כך גם לצאת לצוד לא אחר מאשר מלך החיות? אם הייתם גדלים בשבט המסאי שבאפריקה, האתגר הזה בדיוק היה ניצב בפניכם בגיל ההתבגרות.
בניגוד ליהדות, שבה הבגרות נקבעת על פי הגיל, בשבט המסאי הבגרות נקבעת על פי מאפייניו של כל מתבגר ומתבגר – בהתאם לבשלותו המנטלית והגופנית. כך, למשל, בטקס אחד יכולים להשתתף נערים בני 14 עם נערים בני 17. במהלך הטקס, כאמור, עוברים המתבגרים ברית מילה. הם אמנם מקבלים שמנים מטשטשים, אך המילה נעשית ללא הרדמה – ועוד נאסר עליהם לצעוק, שלא לדבר על לבכות. בכל זאת, הם צריכים “לצאת גברים”.

מאותו הרגע הם כבר לא יהיו ילדים. יחול שינוי בלבושם, במקום מגוריהם, וכמובן שגם ביחס השבט אליהם. אחרי הכול הם הופכים מילדים ללוחמים.
סטנטון מספר כי בעבר, לאחר הטקס נשלחו המתבגרים לצוד את מלך החיות. תארו לעצמכם את הגבר הצעיר שב לשבט כשבידיו רעמת האריה. אין הוכחה גדולה יותר שיצאת תותח – כל בת בשבט שתחפוץ בה תיפול לזרועותיך, כשהיא כבר מדמיינת אילו צאצאים חזקים ייוולדו לכם.

פצצות לגבות חתכים לפנים

עוד באפריקה נוכל למצוא שבטים, שכבר מגיל צעיר (אפילו בגיל שש) מבצעים טקס שבו חורצים חתכים בפניהם. הרעיון שעומד מאחורי פציעה מכוונת זו, שעלולה לגרום לאיבוד דם ולזיהום, הוא הברירה הטבעית. כלומר, שהחלש לא שורד (אנטיתזה לתפיסה המערבית שעל פיה לכולם יש זכות קיום). אחרי ככלות הכל מדובר בחברות שנאלצות להילחם על קיומן מול איתני הטבע וחיות הפרא.

תן לו בשיניים

בעולם שאנחנו מכירים, טיפולי השיניים של המתבגרים יסתכמו לכל היותר בטיפול אורתודנטי על הכיסא הנוח במרפאה. באינדונזיה, לעומת זאת, המתבגרים משתתפים בטקס שבמהלכו משייף הכהן את שש השיניים הקדמיות שלהם. המטרה היא להבטיח שביום מותם הם יכנסו בשער הרוחות, בניגוד לשדים חסרי השיניים המשוננות שלא יכולים להיכנס בשער הזה. בנוסף, שיוף השיניים משמש כאמצעי הגנה בפני השדים – אם שד ירצה לתקוף אותך אין ספק שהוא ייבהל ממראה שיניך המחודדות ויחזור בו מכוונותיו.

לשחות כל הדרך אל החוף

אם הייתם נולדים לשבט האבוריג’ינים שבאוסטרליה, הייתם צריכים לעבור חוויה מאתגרת שלא הייתה מביישת משימת חסינות ב”הישרדות”. בהגיעם לגיל הבגרות, נלקחים המתבגרים בסירה ומתרחקים כחמישה ק”מ מהחוף. שם, תחזיקו טוב, הם נזרקים לים ועליהם לשחות את דרכם בחזרה לחוף. שוב כדרך הטבע, החזק הוא ששורד – השבט רוצה בחברים חזקים בלבד.
כיום משימת הבגרות הזו כמובן אסורה, אך היא מתקיימת בשדרוג מערבי: בתוספת גלגל הצלה לאלה שנשארו מאחור. אז אמנם הם נותרים בחיים, אך לנצח ייחשבו כמוגי לב.

מחפשים את עצמם בכת האיימיש

ואם בכל זאת נחפש היטב בעולם המערבי, נפגוש את כת האיימיש שבארה”ב. כידוע, כת זו נחשבת לקהילה סגורה שלא ניתן לחדור אליה בקלות. אולם יחד עם זאת, האמונה שמובילה את בני הכת היא כי הבחירה בדרכה צריכה להיות מרצון. זו הסיבה לכך שהמתבגרים משוחררים מחוקי הקהילה והכנסייה ונשלחים לחוות ולחקור את העולם שבחוץ (עכשיו תארו לכם שבני ישיבה מתבגרים היו נשלחים לחקור את העולם החילוני!). רק לאחר תקופה, שיכולה להימשך כמה חודשים, בוחר המתבגר מרצונו האם להשתייך לקהילה שבה גדל בילדותו. משבחר להצטרף לקהילה, עבור המתבגר טקס הטבלה (Rumspringa) המסמן את בחירתו מרצון להשתייך לכת האיימיש.

מילת הדגדגן

טקסי התבגרות לבנות הם שכיחים פחות, בייחוד בשל האלמנט הפיזיולוגי הברור – הופעת הווסת. גוף הנערה מאותת שהיא כבר אינה ילדה, היא הרי כבר יכולה להיות אמא ואין צורך בהוכחות נוספות בדבר נשיותה.
עם זאת, עדיין ניתן למצוא בעולם טקס התבגרות לא פמיניסטי בעליל לבנות המין היפה – ממדינת מצרים ועד אפריקה השחורה. הכוונה היא כמובן לטקס מילת הדגדגן, שמתבצע בדרגות חומרה שונות: יש כאלה שחותכים באופן סמלי ויש שממש תופרים את איבר המין.
לרוב יתבצע ההליך בבקתה חשוכה דווקא על ידי אישה. ובניגוד לבנים, שמהם מצפים לא לצעוק בטקס המילה, לבנות מותר לבכות – כל עוד הם מאפשרים לבצע בהן את הטקס. מי שמתנגדת תרגיש את נחת הזרוע הגברית שתאלץ אותה לעבור את המילה.
במקומות מסוימים, לאחר הטקס ישנה תקופה מוגבלת שבה הנערה יכולה להתלבש בדרך אחרת, לענוד תכשיטים, להתנסות באיפור ואף לקלל את זקני השבט. הדבר דומה לתקופת החקר אליה נשלחים בני האיימיש. החברה מאפשרת למתבגרות להתנסות ולהשתטות כדרכם של מתבגרים, לפרק זמן מוגבל – שלאחריו היא מתחתנת.

פורסם במגזין 1213 (מקבוצת דפי זהב) – האתר לארגון בר/בת מצווה

בלוג1: בת מצווה בישראל – גרסת 2011

בלוג2: הגעת למצוות? עשי לעצמך בוק

להוציא הרבה כסף על האירוע זו לא מצווה