בתי המתבגרת הפכה לפסימית ודיכאונית. כשהיה לה חבר היא הייתה מאושרת והחיים נראו לה מושלמים. מאז הפרידה היא נראית עצובה והיא גם מלאת חששות – החל מהמבחנים וכלה בעתיד הרחוק. היא אפילו משוכנעת שלא יהיה לה שוב בן זוג. איך אפשר לעזור לה לראות את המציאות בצורה בריאה יותר?
[credit]מאת: איילת לוינרסקי. 23.12.10 [/credit]
אני מציעה לכם לבלות עם בתכם זמן איכות, שבו תחזקו את ידיה ותכינו איתה כמה רשימות:
* רשימה של שלוש תקופות נפלאות בחייה (אפשר גם אירועים) – רצוי עם חברות וחברים ולא עם בני משפחה. בקשו ממנה שתפרט במדויק מה התרחש בתקופה/אירוע שהיה כה משמעותי ומהנה. בנוסף, מה היה בה שגרם לה להרגיש נפלא באותה עת. כלומר: מה היא הביאה איתה (מעצמה) שגרם לכולם ליהנות מחברתה.
* בתוך כך, הזכירו לה את כל הדברים המדהימים שיש בה – אלה השייכים לה, שהיא מביאה איתה לכל מקום ואף אחד לא יכול לקחת ממנה. התמקדו בתכונות ובדברים החזקים, שבחו, העצימו והזכירו לה זאת שוב ושוב ושוב, ממש כמו מנטרה. כשמשננים משהו פעמים רבות, בסוף מתחילים להאמין בו (גם אם בהתחלה לא מאמינים).
* הכינו יחד רשימה ענקית של דברים שהיא אוהבת לעשות – דברים שמרגיעים אותה ומעצימים אותה, שמשמחים ומשפרים את מצב רוחה.
* הכינו איתה טבלה מסודרת של רווחים והפסדים – ברווחים: איזה רווח יש לי ממחשבות השליליות, בלי לצאת לפעולה ובלי לקחת אחריות על חיי. בהפסדים: אילו מחירים אני משלמת בהיותי ממוקדת בחצי הריק של הכוס. ולאחר מכן ההפך: איזה רווח יהיה לי אם אחשוב חיובי ואקח אחריות, ואיזה הפסד יהיה לי אם אעשה זאת).
המטרה היא להראות לה שחששות עלולים לבלבל ולטשטש את האמת שלנו, וכי יש לנו אפשרות בחירה – לראות את הענק שבי, לקחת אחריות על חיי וליזום מפגשים המציפים אותי ברגשות טובים, או תחת זאת להישאר תקוע במקום המוכר והנוח, אך לשלם מחירים כבדים מדי של תסכול וכאב ולהיכנע לפחד שאינו משרת אותנו.
* לבסוף הפנו אליה את שתי השאלות – איך היא תוכל להשפיע על חייה כדי להרגיש אחרת; איך היא תיקח אחריות על קורותיה, מתוך הבנה שכל התמודדות תוביל אותה לצמיחה והתפתחות ויציאה מהכאב, בעוד בהתמקדות בשלילי תשאיר אותה בתקיעות, בתסכול, בכאב ובמלכוד האינסופי.
המשיבה היא מאמנת אישית ומנחת סדנאות, מומחית להפרעות קשב וריכוז
www.adhdcenter.co.il
