fbpx

אחים ללא נשק

אחים ללא נשק

 

הם לא חייבים לקנא, הם לא חייבים להתחרות האחד בשני והם לא חייבים ללכת מכות. ושלא תעזו לרחם על הבכור, כאילו שהבאת אחיו לעולם הייתה סוג של בגידה בו! אלה שלומקוביץ שוברת מיתוס: אחים יכולים להיות החברים הכי טובים בעולם, אם רק ההורים שלהם ידעו לנהוג עמם בחוכמה

שירה, אמא לשני מתבגרים אנרגטיים, התקשרה אלי כשהיא נסערת כולה. אחד מבניה אושפז יום קודם לכן בבית החולים בעקבות התקוטטות פיזית קשה עם אחיו, והיא מתקשה להירגע. הסיטואציה שבה בניה מתווכחים בקולות צורמים ומכים האחד את השני באופן נמרץ היא שכיחה מאוד בביתה, אך בעקבות המקרה הקיצוני שתואר הרגישה שירה שהגיעו מים עד נפש ושעליה לעשות מעשה בהקדם האפשרי. היא ביקשה ממני עצות מועילות, כאן ועכשיו.

[fancy_box]

על אלה שלומקוביץ

אחים ללא נשק

לאלה ניסיון של 15 שנה בעבודה עם בני נוער. בתפקידיה האחרונים כמנהלת ההדרכה הארצית בתנועת הצופים וכסמנכ”לית התפעול בעמותת “קו הזינוק”, היא הבינה כי יש צורך בשיטה המציעה להורים כלים פשוטים ויעילים להורות טובה בגיל ההתבגרות. כיום היא מייעצת ומנחה הורים למתבגרים וצוותי חינוך, ברמה הפרטנית ובקבוצה, במטרה להקנות להורים כלים פרקטיים להורות טובה ובונה ולתקשורת פתוחה ומעצימה עם ילדיהם המתבגרים.

לאתר של אלה

 

[/fancy_box]

אנחנו ההורים מלבים את הקנאה

ההנחה הרווחת, לפיה תחרותיות וקנאה עזות הן חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים בין אחים (בהתבסס על התפיסה של זיגמונד פרויד לגבי יחסים משפחתיים: תסביך אדיפוס ואלקטרה וכל היו”ב)– אינה מקובלת עליי!
ולמה? כי יחסים משפחתיים, אם בין אחים, אם בין ילדים להורים ואם בין בני זוג, יכולים להיות מבוססים על קנאה ותחרותיות – או לחילופין על כבוד ושותפות. לכן, תמוה בעיניי שמה שנראה לנו מובן מאליו ביחסי הורה- ילד או ביחסים זוגיים, נראה לנו לא מתאים ליחסי אחים.

עוד לפני לידת הילד השני או השלישי, אנחנו מצפים להתקפי הקנאה ודואגים למנוע אותם מבעוד מועד. כבר שמעתי פעם מנחת הורים משיבה לאמא שהתייעצה עמה לגבי היחסים בין ילדיה: “איך את היית מגיבה אם בעלך היה לוקח לו אישה שנייה? לא היית מקנאת?”.
בעיניי, זו אמירה אומללה, שמכניסה אותנו כהורים למקום של מגננה וגורמת לנו להימצא כל העת בתוך מרוץ הפיצוי: “למי נתנו יותר?”, “איך נדאג שהקטן/ הגדול לא יקנא?”, “צריך לקנות לשניהם אותו דבר…”, וכן הלאה.

אז זה הזמן לחשוף את האמת: מרוץ הפיצוי הוא בדיוק מה שגורם לילדים שלנו להרגיש קנאה זה כלפי זה ולפעול ממקום של תחרותיות האחד עם השני. הרי אנחנו, באופי ההורות הזה, מעבירים להם את המסר שאין מספיק לכולם: אין מספיק אהבה לכולם, אין מספיק משאבים לכולם ואין מספיק יחס לכולם. אחרת, למה אנחנו מתעסקים בזה כל הזמן?

אז מה נוכל לעשות אחרת?

  • נעביר אחריות לילדים: מערכת היחסים של הילד עם אחיו היא מערכת היחסים הכי ממושכת שהם יחוו. תנו להם להיות אחראים על מערכת היחסים הזו ונסו להתערב כמה שפחות. זכרו שהם שמים עכשיו את הבסיס ליחסים העתידיים ביניהם, גם בזמן שאתם כבר לא תהיו בין החיים, וכי המטרה שלהם היא שהיחסים האלה יהיו אוהבים ותקינים. ככל שתתערבו יותר, כך הם ידעו פחות איך לפתור ריבים ומתיחויות ביניהם.
  • לא נאפשר אלימות פיזית: בשום פנים ואופן אל תאפשרו לילדיכם להכות זה את זה. הבהירו כי ניתן להביע כל תחושה במילים, גם אם בצעקות ונימה של כעס, אך אלימות היא מחוץ לתחום מבחינתכם. הזכירו להם שתפקידכם כהורים הוא לשמור עליהם, ושבכלל לא מעניין אתכם מי התחיל ולמה! שני הצדדים נושאים באחריות זהה להימנע מאלימות. המסר שצריך לעבור הוא שברגע שפוגשים אלימות מתרחקים ממנה, ולא חשוב בכלל “מי התחיל” בריב.
  • נלמד אותם לדבר “כאן ועכשיו”: נסו לחשוב על מה אתם רבים עם בן הזוג שלכם, ואני בטוחה שבסופו של דבר תגיעו למקסימום חמישה ריבים שחוזרים על עצמם בכל פעם מחדש. גם לילדים שלנו יש ריבים קבועים עם האחים שלהם, ולכן כדי להימנע ממתיחות מתמשכת כדאי ללמד את הילדים לדבר באופן קונקרטי. כלומר, במקום שיגידו “תמיד אתה…”,מוטב להגיד “עכשיו אתה…”. המיקוד בכאן ובעכשיו מאפשר לילדינו להתייחס באופן ענייני לסיבת הכעס, ולא להיגרר לריבים ארוכי טווח.
  • נלמד אותם למצוא פתרונות במקום להאשים: עזרו לילדיכם להתמקד במציאת פתרון. אם הקונפליקט החוזר הוא: “אתה כל הזמן לוקח לי בלי רשות…”, למדו אותם להתמקד במה שהם מבקשים ולנסח זאת כראוי: “אם אתה רוצה ממני משהו, פשוט תבקש”.

אחרי קבלת העצות, שירה הזמינה את שני בניה לשיחה שבה הציגה בפניהם את העקרונות הנ”ל, ומאז היחסים ביניהם השתפרו באופן ניכר – על אף הקונפליקטים שעוד נמצאים שם. אין לי ספק שהמשפחה הזו נמצאת בדרך הנכונה לבניית יחסי אחים טובים ובריאים שיסייעו לילדים האלה בהמשך חייהם הבוגרים.


אימון ברשת: איך אופי הקשר עם האחים שלנו עשוי להשפיע על היחסים בין ילדינו?

העובדת הסוציאלית שלנו עם עוד כללי “עשה” ו”אל תעשה” הקשורים ביחסים בין אחים

שיעור בתקשורת: איך נתקשר עם המתבגר מבלי לצאת מהכלים?

commentIcon

2 תגובות

  1. אלה, ראשית תודה על מי שאת!
    הכתבה הזו מאוד מזכירה לי את מה שקורה אצלי בבית בין ארבעת בניי.
    לא פעם יש קונפליקטים וריבים באמת על אותם דברים ואותם משפטים שחוזרים על עצמם: הוא עשה, אמר, התחיל.
    הכתבה מאוד ברורה ונותנת כלים פרקטים שאני יכולה להתחיל ליישם כאן ועכשיו, פשוט תודה.
    תמשיכי ללוות משפחות אל האושר, אין ספק שאת טובה מאוד בזה.

  2. שלום אלה, אני אמא לחמישה ילדים וקראתי את המאמר שלך. לדעתי ההבנה הבסיסית שקנאה ותחרות בין אחים היא תחושה לגיטימית ונורמלית חשובה לכל הורה כדי למנוע את התסכוים והאכזבות מהילדים שלנו ומעצמנו. להגיד שאפשר לגמרי להימנע מכך, זה כמו להגיד שאפשר להתנהל בחיים בלי לכעוס ובלי להתאכזב ובלי לקנא. זה חלק ממנת חלקנו כבני אדם ששואפים לחיות בהרמוניה, אבל גם מודעים לקשיים שלנו.
    הקנאה היא תכונה הטבועה באדם כמו האהבה והשמחה, ואיתה אנחנו מתמודדים ועובדים על עצמנו כדי לתעל אותה להבנה, להתקדמות ולפן חיובי.
    להגיד שאפשר לדלג מעל זה בעיניי מנותק מהמציאות.
    עם זאת, לנו יש את הכוח לא לתת לקנאה לנהל את חיינו ולהגיב בצורה שתמתן ותוריד אותה למידה שאפשר לחיות איתה בשלום (אני מאוד מתחברת לעקרונות שהבאת בכתבה). אבל גם לא לחיות בלה לה לנד ולחשוב שאפשר למחוק לגמרי את הרגש המניע את האנושות משחר קיומה.

סגור לתגובות.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.