הבת שלי הוציאה רישיון נהיגה ואני דואגת לה מאוד. אני יודעת שהיא נהגת זהירה, ועכשיו היא עדיין בשלב שבו היא צריכה מלווה אז יש הקלה מסוימת, אבל בעוד כחודש הזמן הזה יסתיים ואיני יודעת כיצד אצליח לתפקד. אני כל הזמן חושבת מה יקרה אם היא תתבלבל בסימני התמרורים או לא תבחין בהולכי רגל, ועוד אלף ואחת חרדות. ברור לי שהבעיה היא קודם כל שלי (אני עצמי נוהגת בלי הרבה ביטחון), אבל אין לי מושג איך להתמודד עם הפחדים שלי וגם אין לי מושג כיצד לא להעביר לה אותם. מה עושים?
[credit]מאת: תרי ויינברג. 11.10.11[/credit]
כל הורה שחווה את השלב המיוחד הזה, שבו בנו או בתו סיימו את לימודי הנהיגה ומתחילים בפרק הנהיגה העצמאי שלהם, יוכל להזדהות עם חלק מחששותיך. עם זאת, חשוב להדגיש כמה היבטים העולים משאלתך:
לשיעורי הנהיגה יש ערך: נהיגה בכבישים היא פעולה הדורשת זהירות רבה, ערנות,יכולת תגובה מהירה ועוד. מורי נהיגה טובים מדריכים את תלמידיהם לא רק לפעולות טכניות של תפעול המכונית, אלא על היבטים רחבים של עולם הנהיגה: קריאה נכונה של הכביש, מודעות ואבחנה של 360 מעלות לגבי מה שקורה בסביבות הרכב ולפעולותיהם של נהגים אחרים בסביבה, שמירה על מרחק הולם, נהיגה במהירות המותרת והיבטים קריטיים נוספים לנהיגה בטוחה.
רכישת מיומנות היא תהליך: אף אחד מאיתנו לא נולד נהג – זוהי מיומנות נרכשת, בדיוק כמו הליכה, ריצה שחייה או רכיבה על אופניים. אין קיצורי דרך. כלומר בתך, כמו כולנו, חייבת לרכוש כמה שיותר ניסיון מודרך (עם נהג מלווה) שיעזור לה להפנים את מה שלמדה בשיעורי הנהיגה, תוך תרגול בשעות יום שונות, בכבישים עירוניים ובין עירוניים ובתנאי כביש שונים.
לא לומדים ‘ללכת’ בלי להתנסות: גם כשתינוק פוסע את צעדיו הראשונים, לא אחת אנו מתמלאים חרדה שמא ייפול וייפצע. למרות זאת, ברור לנו שאנו חייבים לאפשר לו את ההתנסות הזו, כמובן תוך שמירה והגנה עליו ותוך נקיטת כל אמצעי הזהירות הדרושים. ברור לנו שילד לא ילמד ללכת, גם כמטפורה, אם נישא אותו כל הזמן על הידיים.
הדרכה קונקרטית: חשוב שתבחיני בין החרדות שלך לבין הדרכה קונקרטית לנערה. אם את היא הנהגת המלווה של בתך, בוודאי תבחיני לאחר נסיעה היכן היא צריכה חיזוקים או הדרכה נוספת (למשל בשמירת מרחק) והיכן היא מתפקדת היטב ודווקא ראויה לעידוד. נקודות התורפה הידועות של נהגים חדשים כוללות נהיגה בלילה (כיוון שרוב שיעורי הנהיגה מתקיימים בשעות היום), נהיגה במהירות גבוהה מהמותר, נהיגה עם חברים – כיוון שאז דעתם מוסחת לשיחות ברכב, ונהיגה בשעות הלילה הקטנות – לאחר בילוי מעייף שעלול להוביל לפגיעה בריכוז (וזה המקום להזכיר לילדה שוב ושוב שאם שותים לא נוהגים).
שליטה בחרדה ההורית: החרדות ההוריות הן טבעיות ומובנות, ובמידה מסויימת יש להן תפקיד חשוב בהורות שלנו (אוי לו להורה שאינו חרד מכלום ואינו דואג כלל). אולם עלינו לשלוט בהן לפני שהן ישלטו בנו, וכפי שאמרת ובצדק – שלמנוע את העברתן לבתך. מוטב להתמקד באמירות ספציפיות, במקום לשדר חרדה כללית הנוגעת לנהיגה בכלל. המטרה היא להגיע לאיזון בין ביטחון הבא מתוך ניסיון ורכישת מיומנות המאפשרת לנהג/ת להשתלב באופן טבעי וזורם עם התנועה בכביש לבין הקפדה על חוקי הנהיגה והזהירות המתבקשת מהיכרות עם המתרחש בכביש.
ייעוץ נוסף: אם בתך זכתה למורה נהיגה נעים הליכות, תוכלי להתייעץ עמו כיצד לתת לבתך הדרכה נוספת ב’נקודות החלשות’ שלה, או הנחיות לך כנהגת מלווה, ואפילו תמיכה אנושית בתהליך הלא פשוט הזה של “שחרור הגוזלים” לדרכם העצמאית.
המשיבה היא פסיכותרפיסטית, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, חברה בצוות “מה הבעיה” – המרכז לייעוץ פסיכולוגי מיידי בטלפון