מאת אלה שלומקוביץ.
שייך לקטגוריית ארגז הכלים של אלה, משפחה פלוס

 

כל שנה אנחנו מבטיחים לעצמנו, מבטיחים לילדים, מבטיחים לבן הזוג. גם הם מבטיחים לנו – בלי סוף. ומה קורה בתכל’ס? מעט מאוד. קבלו שיטה ייחודית ליצירת סביבה תומכת, שתגביר את סיכוייו של כל אחד מבני הבית לממש את החלטותיו במהלך השנה. עוד תראו עוד תראו כמה טוב יהיה

רבים מאתנו מנצלים את תחילת השנה כדי להבטיח לעצמנו הבטחות אינספור: השנה אתרכז במשפחה, השנה אחליף מקום עבודה, השנה אתחיל לבצע פעילות גופנית ואתמיד בה, השנה נעבוד על הקשר הזוגי – כל אחד והבטחותיו לעצמו. אולם לא רק המבוגרים מושפעים מסמליות החג ומרוח ההבטחות וקבלת ההחלטות שהיא מביאה עמה, אלא גם מתבגרים בגילאים שונים. הם מבטיחים לא רק לעצמם, אלא גם לנו – ההורים (לרוב בעידודנו): השנה הם ישקיעו בלימודים, השנה הם ילמדו לקראת בחינות ולא יחכו לרגע האחרון, הם יהיו מסודרים, הם יחזרו לחוג ריקוד או יתחילו חוג סייף, ועוד ועוד.
אולם כמו שכולנו כבר יודעים (גם אם לא נודה בכך בקול רם), לעתים קרובות כגודל הציפייה גודל האכזבה.
עם כל דף שאנו תולשים בלוח השנה שתלוי על קיר המסדרון, אנו מרגישים לא אחת שההבטחות שלנו נמוגות – ועד שמגיעים לחג חנוכה הופכות רובן לזיכרון רחוק שנגייס לצדנו רק בזמן מריבה עם הילד על הציונים או על הבלגן בחדר (“אבל הבטחת לי!”). כך, מבלי משים ומכורח המציאות, המיקוד שלנו עובר משנה לשנה מההצלחות אל הקשיים והכישלונות, וזה בוודאי שאינו תורם לנו – לא לדימוי העצמי ותחושות ההישגיות והסיפוק ולא להרגשה הכוללת (“אז אתה מבטיח, אז מה? גם בשנה שעברה הבטחת”).

על אלה שלומקוביץ

לאלה ניסיון של 15 שנה בעבודה עם בני נוער. בתפקידיה האחרונים כמנהלת ההדרכה הארצית בתנועת הצופים וכסמנכ”לית התפעול בעמותת “קו הזינוק”, היא הבינה כי יש צורך בשיטה המציעה להורים כלים פשוטים ויעילים להורות טובה בגיל ההתבגרות. כיום היא מייעצת ומנחה הורים למתבגרים וצוותי חינוך, ברמה הפרטנית ובקבוצה, במטרה להקנות להורים כלים פרקטיים להורות טובה ובונה ולתקשורת פתוחה ומעצימה עם ילדיהם המתבגרים.

לאתר של אלה

 

אפשר גם אחרת

כמה מהלכים, שבשלב הראשון אולי ייראו לכם מלאכותיים, עשויים לסייע לכולנו לנצל את ראש השנה להתחדשות אמיתית, להתכוונות ולצמיחה – שבסופן מימוש עצמי ולא אכזבה. לצורך כך אני מציעה לכל משפחה לקיים טקס פתיחת שנה – טקס שתנהיגו בבית, ובו כל אחד מבני המשפחה יערוך סיכום של השנה החולפת. סיכום זה יכלול הבטחה שהוא הבטיח לעצמו ועמד בה, וגם הבטחה חדשה לשנה הבאה.

“הנכם מוזמנים”: הטקס שתנהיגו חייב להיות חגיגי, וחשוב שהמתבגרים שלכם יוזמנו אליו מראש. אולי כדאי לכם אפילו לשקול לקיים את הטקס מחוץ לבית: תוכלו למשל לנצל את הנסיעה הארוכה בפקקים לארוחת החג כדי לעשות זאת, לקבוע לשם כך מועד ומקום מיוחד, אך גם לקיימו בעיצומה של ארוחת החג – סביב השולחן.
כמה הערות חשובות: אל תיבהלו, תתרגזו או תירתעו אם למתבגרים שלכם “אין חשק” לשתף עמכם פעולה. אם זה כך, פשוט קיימו את הטקס הזה בעצמכם – סביר להניח שמהר מאוד הם יצטרפו אליכם. דבר נוסף: השאירו מחוץ לתחום את הטחת ההאשמות כלפי המתבגרים (“אבל אמרת שתכין שיעורים כל יום…”). זכרו שמי שמחליט מהי ההבטחה והאם הוא עמד בה או לא הוא המתבגר עצמו, לא אתם.

מפרגנים: השלב השני הוא להוקיר את עצמנו ואת המתבגרים על ההצלחות. אנחנו רגילים להתחיל בביקורת, במה שלא הצלחנו לעשות, במקומות שבהם נכשלנו, אבל במקום זה נסו לנצל את תחילת השנה כדי להחמיא לעצמכם ולילדיכם על ההצלחות שלהם ועל ההצלחה שלכם לעמוד בחלק מההחלטות. התחלה כזו מייצרת תקווה ותחושת מסוגלות, וחשוב גם לציין בפני כולם מה עזר לכם להצליח (“הצלחתי להתמיד בהליכה לחוג פעמיים בשבוע, כי בעלי נשא באחריות על ארגון ארוחת הערב והניקיון לאחריה”). רק לאחר מכן, כל אחד מכם יתפנה להצהיר על ההחלטה שהוא מקבל על עצמו לשנה הקרובה.

מבטיחים: חִשבו מהי ההחלטה שאתם רוצים לעמוד בה בשנה הקרובה, ואיך המתבגרים שלכם ובן הזוג משתלבים בה. שתפו את בני המשפחה ודונו יחד עמם בתנאים שיסייעו לכם בקיום ההבטחה הזו, ובדרכים שכל אחד מכם (ולעתים גם אנשים מבחוץ) צריכים לנקוט כדי לאפשר את מימושה. באותו אופן, כל אחד מילדכם יספר מהי ההבטחה שלו לשנה הקרובה ואיך אתם יכולים לסייע לו לממש אותה.

נעזרים: בהמשך ישיר לשלב הקודם, בקשו מילדיכם לספק לכם הצעות לעזרה לצורך קיום ההבטחה. ההצעות צריכות להיות ממוקדות ולהגיע מהילדים עצמם, מכיוון שהם בדרך כלל נרתמים לעזור רק כשהם אלו שמציעים את העזרה – ואז היא גם מייצרת אצלם תחושת שייכות.

אל תתמקדו בבקשת עזרה שנשענת על קונפליקט, ושוב – הימנעו מהאשמות. אם למשל ההבטחה היא שתהיה חלוקת עבודה הוגנת בין בני הבית, והילדה שלך מציעה להכניס כלים למדיח מדי ערב – זה בהחלט לא הטיימינג להגיד לה שכל יום את מבקשת ממנה לעשות זאת וזה לא קורה.

הבטחות תחת מעקב

את טקס ההבטחות של תחילת השנה חשוב לחתום באמירת תודה למשתתפים. לכן, הודו לכל מי שהציע עזרה וחזקו אותו (“זה רעיון מצוין! יהיה לי הרבה יותר קל להתמיד להשתתף בחוג אם האחריות על הכלים בערב תהיה שלך”).
מעבר לכך, חשוב שתסכמו ביניכם את התנאים לקיום כל הבטחה, ותקבעו לוח זמנים למעקב אחר ההתקדמות. אם המתבגר שלכם החליט, למשל, שהשנה הוא מקבל לפחות 80 במתמטיקה, ואם העזרה שהוא ביקש וקיבל היא שאמא תשב אתו פעמיים בשבוע על שיעורי הבית – השלב הבא הוא לקבוע ימים ושעות שבהם תשבו יחד על השיעורים, ולקבוע שבעוד כחודש תבדקו האם הציון שלו הוא עובר או נכשל לצורך הסקת מסקנות. אם לא תצליחו לעמוד ביעד הביניים, תעשו תכנון מחודש ותשנו את התהליך בהתאם. מעקב כזה יאפשר לנו להישאר מחוברים להחלטות הראשוניות שלנו מתחילת השנה, ובכך יסייע לנו לממש אותן.

שתהיה לכולנו שנה טובה, מלאה בהבטחות ממומשות!

בני נוער בסיכון מבטיחים לעצמם בכל שנה, בואו נעזור להם

בסרט הזה כבר היינו. דין ראש השנה כדין פסח

אמהות ובנות. כך תעבדו על הקשר ביניכן