מאת ליאת בוקאי.
שייך לקטגוריית מה עובר עליהם

תוקפנות של בנות יכולה להיות איומה. מה עושים כשזה קורה?

לפעמים זו תחושת בטן, האינסטינקט שלך אומר שמשהו לא טוב קורה איתה. לפעמים זה כבר ברור וידוע, נאמר בקול חד או בלחש, עם הרבה כאב ופגיעוּת. היא לבד. אין לה חברות. אין לה עם מי להיות. היא ילדה-נערה, מתבגרת, ואת מסתכלת עליה ויודעת שיש לה כל כך הרבה סיבות להיות גאה ומרוצה מעצמה. אבל משהו לא עובד. יום אחר יום היא הולכת לבית הספר ונתקלת בקירות שקופים, שמבודדים אותה משאר הבנות. הן צוחקות לידה, מספרות סודות לידה, קובעות פגישות ומתארגנות לצאת לבילויים לידה – אך היא לא חלק מזה.
והידיעה הזו, על המצוקה החברתית שלה, קורעת לך את הלב. עד כמה זה קשה, עד כמה זה בלתי נסבל לדעת שלא טוב לה. כמה מתסכלת ההרגשה שאין לך הרבה מה לעשות בעניין, שאין בהישג ידך לבטל את החרם כנגדה – את הדממה שבה היא נתקלת כאויב ללא מילים.

מה עובר עליה?

בערפול המעיק הזה שבתוכו אתם נמצאים עכשיו, שבו לא ממש ברור על מי אפשר לסמוך ולאן כדאי להתקדם, חשוב להגיד, להדגיש ולהזכיר: אין זו אשמתה! גם אם בתך פישלה בעניין כלשהו עם החברות וגם אם היא לא טלית שכולה תכלת, עלינו לזכור כי תוקפנות של בנות עלולה להיות הרסנית ופוגעת – לא פחות מזו של בנים (אם כי היא שונה באופייה).
בנות רבות יודעות לספר, בעצב ובכאב, על תקופה קשה שהן חוו גם הרבה שנים לאחר שזו חלפה. בדרך כלל, החרם או הבידוד החברתי, התוקפנות והאלימות בין בנות באים לידי ביטוי פחות במכות או קללות ויותר בתוקפנות שקטה. עצורה, אך חדה וברורה. זוהי תוקפנות שלעתים קשה “לשים עליה את האצבע”, תוקפנות שמתבטאת לא אחת בהבעת פניה של מי שיושבת לצד בתכם – הבעה שאומרת הכול בלי אף מילה.

ומה איתכם?

כהורים, וכישראלים בפרט, אנו נוטים לייחס חשיבות רבה מאוד לפן החברתי, לצורך של המתבגרת להיות חלק מקבוצת השווים והשוות. וכשהדאגה שלנו פוגשת במציאות קשה, נוצרת לעתים תחושה של חוסר אונים וחרדה גדולה – גם אצלנו וגם אצלה.
לכן, רגע לפני ה”מה לעשות” ו”איך לעשות”, חשוב שתצברו כוחות. לנשום ולהיאסף. כי לא כדאי שתצללו לשיחה עמוקה איתה לפני שאתם לוקחים אוויר לנשימה. אז קודם כול התחזקו אתם. נסו לברר עם עצמכם מה זה עושה לכם לראות את בתכם במצבה?,אילו זיכרונות ורגשות זה מעורר בכם?, אילו רגשות?; מהי מבחינתכם המשמעות של להיות הורה לנערה העוברת חוויה כזו?; נסו למצוא מקורות תמיכה בשביל עצמכם, מקורות שתוכלו לשאוב מהם קצת כוחות. זה יכול להיות במסגרת הזוגית, וזו יכולה להיות חברה טובה. זה יכול להיות גם במסגרת טיפולית, או בכל דרך אחרת שאתם מכירים שעוזרת לכם. כי מישהו צריך לעזור לזה שצריך לעזור לאדם אחר…

השיחה

ניתן לשער שהשיחות עם המתבגרת שלכם יהיו לא קלות. ייתכן כי יתלוו אליהן בכי ועצב, אולי גם מצדכם (וזה מקובל ומובן שהיא תראה את הקושי והדאגה שלכם כלפיה). אז נכון, “להקשיב לכאב שלה” לא ישנה את המצב ולא בהכרח יפתור את הדברים, אבל נסו להיזכר אתם ברגעי קושי שחוויתם: פיטורים, פרידה מבן זוג, כישלון או דחייה, ואולי אפילו נידוי חברתי שחוויתם על בשרכם. הרי כשהדמעות חונקות את הגרון והכאב קשה מנשוא – להישאר עם זה לבד זה רק קשה יותר.
אז הקשיבו למה שעובר עליה ונסו להבין מה בעצם קורה שם, מתי זה קורה יותר (בהפסקה, בשיעורים, בדרך הביתה), מה הן אומרות לה, מה היא מרגישה כשהיא שומעת אותן. אל תפחדו לשאול שאלות ומצד שני, היזהרו שזה לא יישמע כמו חקירה צולבת. המטרה שלכם היא להעביר  לה את המסר שאתם מוכנים להכיל את הכאב, שהיא לא לבד.
נסו לברר איתה מה היא עושה באותם מצבים, לא כדי להעביר עליה ביקורת או כדי לרחם עליה, אלא כדי שתרגיש שמישהו נמצא שם בשבילה.
נסו למצוא פתרונות יחד איתה, כשאתם בודקים מה היא צריכה מכם. יחד איתה נסו לחשוב איך היא יכולה להגיב לבנות האלה בדרך הטובה ביותר, ובררו האם ואת מי היא מעוניינת לשתף בכך בתוך מסגרת בית הספר ואיך לדעתה כדאי לעשות זאת.

ודבר נוסף, המסר החשוב ביותר שאתם צריכים להעביר לבתכם בסיטואציה הזו הוא שאתם סומכים עליה, שאתם יודעים אילו מעלות יש בה ושאתם מאמינים בה (גם כעת, כשנראה שהיא בכלל לא סומכת על עצמה). נסו להעניק לה את האמונה שאתם מאמינים בכל לבכם שהשלב הזה יחלוף, ושבהמשך יהיה לה טוב.

דף חדש

חשוב להגיד זאת: במצבים מסוימים כדאי לשקול את האפשרות של עזיבת מסגרת בית הספר ומעבר למסגרת חדשה. זו אמנם לא האפשרות הראשונה שצריכה להיבדק, וזהו אמנם הפתרון המורכב יותר, אך עלינו לזכור שלא אחת מדובר גם בבעיה מורכבת שמצריכה פתרון מורכב שכזה.
אם אתם בוחרים באפשרות של מעבר לבית ספר אחר, חשוב שתבצעו את התהליך בליווי מקצועי-טיפולי. הגורם הטיפולי יכול להיות עובד/ת סוציאלית או פסיכולוג/ית קליני/ת המתמחה בגיל ההתבגרות, ו/או איש טיפול (עו”ס/ פסיכולוג) בראייה משפחתית שילווה וידריך אתכם כיצד להתמודד עם המצב. מכיוון שליווי כזה יאפשר למתבגרת שלכם – וגם לכם – להתחיל אחרת, להתגבר על מה שקרה, ולהתפנות לתקופת ההתבגרות.

אשמח לשמוע מכם תגובות, הערות או חוויות אישיות, בתגובות לבלוג או באימייל האישי: liatboucai1@walla.co.il

הכותבת היא עובדת סוציאלית , בעלת M.A בייעוץ חינוכי ומתמחה בטיפול משפחתי

לבלוג הקודם של ליאת בוקאי: פרידה זה כואב

גם הילדים שלכם בטוחים שהמקרר והארונות מתמלאים מעצמם?

רוצים לדבר על זה? פורום הורים למתבגרים בתפוז / פורום הורים לילדים ביסודי בתפוז