מאת לימור סימון. 26.08.12
שייך לקטגוריית בצפר, חינוך

 

 

בלי ששמנו לב הילד שלנו הספיק לסיים בית ספר יסודי ולעבור לחטיבת הביניים, שתפגיש אותו עם עולם גדול בהרבה – לעתים גם מאיים. אז למה אנחנו חוששים כל כך מהמעבר לחטיבה, ואיך נוכל לתרום לכך שיהיה מוצלח?

בדיוק היום אלפי ילדים נכנסים לראשונה בחייהם בשער חטיבת הביניים. המעבר שלהם מבית הספר היסודי לחטיבה עשוי לעורר בהוריהם שאלות, חרדות ותהיות לגבי העתיד. הייתי שם. זה היה לפני כשנתיים. הגוזל שלי, שכבר אז עבר אותי בגובה ובמידת הנעליים, סיים יסודי, שהיה מבחינתנו עדיין סוג של חממה, ונשא עיניו אל חטיבת הביניים.
הוא אמנם “שידר עסקים כרגיל”, אבל אני הייתי אחוזת בהלה. זה דמה לימים הראשונים בכניסה שלו לכיתה א’, רק בעוצמות גדולות יותר. לא פחדתי שהוא לא ימצא את הדרך לשירותים במבנה האימתני שבו למעלה מאלף תלמידים, וגם לא איך הוא יסתדר עם כמות שיעורי הבית. הפחדים שלי נבעו מסימן שאלה מאוד גדול:
איך הגוזל שלי יתאקלם בדרך החדשה, שהיא דרך של “גדולים”. האם ישימו לב אליו בתוך העולם הגדול הזה, שיש בו חטיבת ביניים ותיכון גם יחד? איך מתמודדים עם האלימות הגואה במסגרת הזו? כיצד הוא יגיב כשייחשף לחבר’ה שמעשנים או שותים? למי פונים כשיש בעיה – ליועצת, למורה, למנהלת? עד כמה אתה כהורה יכול להתערב? האם אתה בכלל יכול להתערב?

שלושה כללים

העצות הכי חשובות מהורים שכבר “היו שם”

  • שיעורי בית: נסו לשוחח עם בוגרים מחטיבת הביניים שאליה עבר ילדכם. בקשו לשמוע מהם ממה היו מרוצים וממה לא, ונסו לקבל תמונה כוללת ויחד עם זאת להביא בחשבון שהמידע המתקבל הוא סובייקטיבי.
  • שיתוף ומעורבות: על אף העובדה שהילד מנסה “למדר” אתכם אינכם צריכים להיות ממודרים! היו עם יד על הדופק ושתפו את המערכת בתחושות שלכם. רוב בתי הספר משדרים שיתופיות, לכן צרו קשר עם המחנכת אחת לחודש (גם אם יחשבו שאתם מההורים הנודניקים), עקבו אחרי ההודעות באתר בית הספר באינטרנט, ובתוך כך הראו לילדיכם שאתם מכבדים את העובדה שהם גדלו, אך הם עדיין ילדים שלכם.
  • נשימה עמוקה ואמון בילד: אצל רוב הילדים תרגישו כעבור חודשיים-שלושה שהם נכנסו לשגרה והתמקמו במשבצת הנכונה (לא מעט הורים מוצאים עצמם מופתעים לטובה). לכן, כדאי שתנשמו עמוק, תאמינו שזה בסך הכול עוד שלב בדרך – ושאם כל כך הרבה שרדו אותו אין שום סיבה שאתם לא…

לא להעביר “חבילה אישית”

 

מירי ברכה, יועצת חינוכית בבית הספר שש שנתי, בעלת ותק של 22 שנים במערכת החינוך, אומרת כי מכיוון שהמעבר מהיסודי לתיכון מתרחש במקביל למעבר של הילד לגיל ההתבגרות – הוא מורכב ומשמעותי מאוד בחיי הילד ומשפחתו. “בכל מעבר יש תחושה של אובדן וערעור של שיווי המשקל הקיים. במעבר לחטיבה, השינוי דורש התארגנות מחודשת, כוחות התמודדות והסתגלות, מאחר שהוא בא לידי ביטוי גם במסגרת לימודים חדשה וגם בשינויים רגשיים וקוגניטיביים. המתבגר עסוק ב’היפרדות’ מההורים, כדי לגבש זהות עצמית אוטונומית ובוגרת”.

ברכה מציינת כי לעתים קרובות המעבר לחטיבה מלווה בחרדות ובחששות, גם מצד ההורים וגם מצד הילדים. “ההורים מבינים שיכולת השליטה בחיי ילדם פוחתת דווקא ברגע שנראה להם שיש יותר סכנות בסביבה, והילד מצדו דורש עצמאות רבה יותר. על הרקע הזה נוצרים הרבה קונפליקטים ומאבקי כוח”.
אילו קשיים אופייניים למעבר מהיסודי לחטיבת הביניים?
“מבחינה לימודית, המעבר לחטיבה מהווה אתגר משמעותי עבור הילד ודורש ממנו כוחות רבים כדי להסתגל למסגרת החדשה. המעבר הוא ממסגרת קטנה ואינטימית למסגרת גדולה, ולפעמים אנונימית. בחטיבת הביניים ילמדו אותו הרבה יותר מורים מאשר ביסודי, היחס בדרך כלל פחות אישי והדרישות הלימודיות עולות.
“בנוסף, על הילד להשתלב במסגרת חברתית חדשה, ולשם כך הוא זקוק לכישורים שיאפשרו לו ליצור חברויות חדשות. כמובן שעבור ילדים עם קשיים לימודיים או חברתיים האתגר הרבה יותר גדול ומצריך התמודדות לא פשוטה. ההסתגלות מושפעת מגורמים שונים, כמו אופיו של הילד, בית הספר היסודי שבו הוא למד וחטיבת הביניים הקולטת, וכמובן מערכת התמיכה שלה זוכה הילד מהשפחה ומחברים”.
איך מצליחים להפיג את החששות אצל הילדים?
“החששות הם טבעיים. חשוב לשוחח עם הילד, להקשיב לו. אם מדובר בילד שעד כה לא היו איתו קשיים אין סיבה לדאגה – הוא ידע להסתדר, הרי המעברים הם חלק מהחיים ולא מדובר במעבר הראשון שהוא עובר. בחייו הקצרים הילד חווה כבר כמה מעברים בהצלחה. “אם מדובר בילד עם קשיים, הדבר הנכון ביותר הוא לשתף את היועצת או את המחנכת בקושי כדי לבנות לילד רשת תמיכה. זו טעות להסתיר מידע מבית הספר, חשוב לסייע לכך  שכולם יתגייסו לטובת הילד. אם יש גורמים נוספים שעובדים עם הילד, כמו פסיכולוג, מורה להוראה מתקנת או כל טיפול אחר, מומלץ להתייעץ גם איתם”.
ברכה אומרת כי במקרים רבים החששות של ההורים נובעים מחוויות אישיות שלהם, כשהיו באותו גיל. “על ההורים להשתדל להימנע מלהעביר לילדיהם ‘חבילות’ שקשורות לחוויות אישיות מהילדות. ההורה צריך לשדר לילד שהוא סומך עליו, על הכוחות שלו, ועם זאת  להכיר בקושי ולהגיד שבהתחלה יהיה קצת קשה – כמו כל דבר חדש – אך מסתגלים בהדרגה למסגרת החדשה. חשוב לקבל את הקושי כדבר נורמטיבי ולגיטימי, לא להיבהל ממנו. כמו כן להציע לילד כל עזרה ותמיכה, ולהיות קשובים לו ולתגובותיו”.

 

 

מעורבות בעזרת האינטרנט

 

ברכה יודעת שהחשיפה הגדולה של הילדים לבני נוער גדולים יותר בעקבות המעבר לחטיבת הביניים (בייחוד בשש-שנתי, כלומר כשהמבנה כולל תיכון), מדאיגה הורים רבים. אז מה אפשר לעשות? “זה לא פשוט”, היא אומרת. “הדבר המומלץ ביותר הוא לשמור על שיח פתוח עם הילד, לדבר איתו, להיות איתו. הילד שלכם אולי נראה גדול, אבל הוא עדיין ילד. חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מלוכדת ותומכת, על ארוחות משפחתיות, על זמן איכות עם הילד ועל גבולות ברורים, עם המון אהבה והקשבה”.
ברכה מתייחסת גם ללחץ החברתי ועל החשיבות שיש לכך שנדע להתמודד מולו. “אל תיכנעו למשפט ‘אבל כל ההורים מרשים, רק את לא מרשה לי!’. הורים מוותרים לפעמים כדי שהילד לא יהיה חריג, אבל בוויתור הזה הם מוותרים על הדרך הנכונה מבחינתם. הורים צריכים לדעת מי החברים של ילדם, להכיר את ההורים של החברים, לדעת לאן יוצא הילד ומתי הוא יחזור, לקבוע שעת חזרה הביתה, ולהיות ערניים לכל שינוי או התנהגות חריגה. ומכיוון שחלק ניכר מחיי הילדים בגיל חטיבת הביניים מתרחש ברשתות החברתיות, חשוב מאוד לשוחח עצם על כך ולהקנות להם כללי בטיחות ברשת”.
ממה הורים הכי חוששים במעבר לחטיבת הביניים?
“ההורים פוחדים שילדם לא יצליח לעמוד בדרישות הלימודיות, או שהוא לא ישתלב מבחינה חברתית. יש פחד מהסביבה החברתית החדשה עם כל המשתמע מכך, כלומר השפעות שליליות כמו היגררות לעישון או לאלימות והתנהגויות אנטיסוציאליות.
“הורים חוששים גם מחוויות מיניות מוקדמות ו/או מסוכנות, מכך שהילד ייכנע ללחץ חברתי שלילי ולעתים גם מכך שהוא יישאר בודד – ללא חברים. אם הילד שקט מטבעו או מבודד חברתית, ההורים פוחדים מהצקות או התעללויות”.

ילדים רבים בגילאי החטיבה נמנעים מלשתף את הוריהם בחוויות שלהם. באופן טבעי, ההורים מגיעים פחות לבית הספר ופחות מעורבים. איך ניתן להימנע מהיעדר מעורבות?
” נוכחות ההורים היא חשובה מאוד. עלינו להיות מעורבים בחיי הילד ובלימודים שלו, ועם זאת לקבל את הצורך שלו בעצמאות ולהתחיל לשחרר אותו מעט ולהתייחס אליו כאל בוגר.
היום לרוב בתי הספר יש תוכנות שמעדכנות את ההורים, כמעט מדי יום, במתרחש בבית הספר: האם הילד הגיע לבית הספר? האם הגיע בזמן? האם הכין שיעורי בית? מהם הציונים השוטפים? אני ממליצה להורים לנצל את הערוץ הזה כדי להיות מעורבים ושותפים, ואם משהו לא נראה להם אז לקחת יוזמה ולבקש לשוחח עם המחנכת. כמו כן, חשוב להגיע לימי ההורים של בית הספר, וגם לספר בעצמם לילד שלהם על קורותיהם (על העבודה, על קשיים וגם על הצלחות). בכך שההורה מספר הוא מעודד את הילד לספר גם כן מה עובר עליו. כדאי להשתדל לא ‘לחפור’, כשפת הילדים, אלא להתעניין ולשתף”.

מהניסיון שלך, כמה זמן בדרך כלל נמשך תהליך ההתמודדות עם המעבר עד שנכנסים לשגרה?
“בדרך כלל אחרי חודשיים-שלושה נכנסים לשגרה, אבל הזמן הזה תלוי גם בתפקוד של הילד ובמענה שבית הספר נותן לו אם מתעוררת בעיה. כשההורה סומך על בית הספר החששות מתפוגגות מהר יותר, בזכות שיתוף הפעולה”.

הכנה של משרד החינוך

באחרונה מפעיל משרד החינוך הליך שמטרתו להכין את תלמידי בתי הספר היסודיים  לחטיבת הביניים. ההכנה מתבצעת כבר בבית הספר היסודי, כשהמורות מספרות לתלמידים על החטיבה ומכינות אותם למעבר באמצעות תוכניות שנקבעו. בנוסף על כך, הצוות החינוכי של חטיבת הביניים נפגש במהלך השנה הקודמת למעבר עם ההורים והתלמידים. ולקראת תחילת השנה נערכים שוב מפגשים עם ההורים והתלמידים, כשהמטרה היא להפיג חששות. חלק מהחטיבות אף מקיימות פעילות חברתית לפני הכניסה לחטיבה.
במשרד החינוך מסבירים כי העיקרון של הפגת החששות הוא פשוט: ככל שהתלמיד ביסודי נחשף לפעילויות הנערכות בחטיבת הביניים, לשיטות הלימוד ולמורים בה, כך החששות שלו הולכים ופוחתים ועקב כך גם חששות ההורים. במקביל לפעילות שנעשית מול התלמידים, החטיבות מקיימות פעילות עם ההורים, שבהן ניתן מענה לכל שאלותיהם. למידע נוסף בנושא

ריקי ברוך, אמא ומאמנת אישית,  נזכרת במעבר של ילדיה לחטיבה (בלוג)

חשבתם שחופש הגדול יקר? בואו לראות כמה עולה לכם שנת לימודים

סיטואציות מכשילות בתקשורת בין הורה למתבגר והדרכים להתמודד עמן בהצלחה