מאת אלה שלומקוביץ.
שייך לקטגוריית ארגז הכלים של אלה

המתבגר שלכם מסתובב בחברה שלילית, ואתם מייחסים לה השפעה רעה עליו ועל הציונים שלו? הוא לא מתעורר בבוקר לבית הספר, או חוזר לישון אחרי שאתם יוצאים? שתי סיטואציות מכשילות בתקשורת שבין הורים למתבגרים ודרכים יעילות להתמודד עמן


התקשורת עם המתבגר/ת היא בהחלט מאתגרת בסיטואציות מסוימות, אך אם נבין מה עומד מאחורי התנהגותו/ה יהיה לנו קל יותר לבחור בדרך התמודדות יעילה.

מצב מספר 1: אמור לי מי חבריך?

הציונים של הילד שלכם צונחים, והוא מבלה עם חברים שלדעתכם לא מתאימים לו ולערכים שאתם מבקשים להקנות לו?

רבים פונים לייעוץ הורי עם הטענה שהחברים של המתבגר/ת מהווים משפיעים עליו לרעה. שתי הנחות שגויות מקופלות באמירה הזו: הורים אלה מניחים שהילד שלהם מושלם, וכי לולא “השפעה שלילית” עליו היה מתנהג אחרת לגמרי – כמו “ילד טוב”. כמו כן, וכפועל יוצא מכך, האחריות למעשים של הילד שלהם נמצאת אצל מישהו אחר- במקרה הזה החברים.
הנחות כאלה מייצרות כמובן כר מושלם להסרת אחריות. גיל ההתבגרות הוא גיל של בניית זהות אישית-פנימית, וכשההורים אומרים לילד שלהם שהוא “מושפע”- הם מציבים מולו הנחה קשה לגבי הזהות המתגבשת שלו. ההנחה המשתמעת מהתייחסותם היא זו: ‘אני כמתבגר לומד שאני לא יודע להחליט בשביל עצמי, שמישהו אחר מקבל בשבילי את ההחלטות, שהקושי שלי להתנהל מול החברים שלי מבלי להיכנע ללחץ חברתי הוא קושי פנימי המהווה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי. אפילו ההורים שלי אומרים את זה עלי’. וחשוב מכך, מקופלת פה תפיסה שגויה על אחריות: ‘אם אני נתון תחת השפעה, הרי שאני לא אחראי. וכשאני לא אחראי, אני גם לא צריך לשלם את המחיר של תוצאות מעשיי. לכן אני יכול לשכוח להכין שיעורים או לשכוח להתכונן למבחן, לכן אני יכול להתנהג בוונדליזם, באלימות ובשלל התנהגויות לא מכבדות אחרות כלפי אחרים. הרי ממילא “החברים שלי אשמים, הם גררו אותי” .

אז מה עושים?

  • למדו את ילדיכם לשאת באחריות על המעשים שלהם: הם צריכים להבין שיש להם אחריות לכל מה שהם עושים, גם אם החברים אמרו/ עשו/ ביקשו.
  • מתוך האמונה שהם אחראים על מעשיהם, תנו להם לבחור את חבריהם: אם אתם מזהים מערכת יחסים בעייתית, פתחו דיאלוג עם המתבגר – מה אתם רואים? מה הם רואים? ממה נובע הפער?. עם זאת, כאמור, אל תתערבו בבחירת חבריהם, ושדרו שוב ושוב את המסר שאתם סומכים עליהם ועל בחירתם.
  • הפכו את הבית שלכם לבית של החבר’ה: הציעו למתבגר להזמין אליו חברים בכל הזדמנות, וכך תדאגו שההתרחשות החברתית תתרחש אצלכם בבית ולא בכל מיני מקומות מרוחקים. פיקוח הורי, גם אם לא מוצהר, מרחיק התנהגויות בעייתיות.

מצב מספר 2: מה אתה עושה כשאתה (לא) קם בבוקר

המתבגר לא מתעורר בבוקר. אתם מעירים אותו פעם, פעמיים, שלוש ושום דבר לא זז. בשלב מסוים אתם מרימים את הקול, אבל גם אז – ברגע שיצאתם מהבית הוא…חוזר למיטה.

מתבגרים נמצאים בשלב התפתחותי שבו הם מרוכזים מאוד בעצמם ובצרכים שלהם. משמעות הדבר היא שכל מה שלא מספק עבורם צרכים מיידים, נדחק לסוף סדר העדיפות.
מעבר לכך, יכולות להיות הרבה סיבות לאי קימה בבוקר לבית הספר- החל מחרם חברתי או פרידה מהחבר וכלה בעייפות ושעון ביולוגי לא מסודר. ברצף שביניהן חשוב מאוד שהאחריות ללימודים תישאר אצל המתבגר ולא תעבור אליכם, ההורים.

אז מה עושים?

  • נסו לברר עם המתבגר מהי הסיבה שעומדת מאחורי אי הקימה בבוקר: בררו עם המתבגר מה תוכלו לעשות כדי לעזור לו להתעורר. אם הסיבה היא פיזיולוגית, פנייה לרופא ותוספת מלטונין תפתור את הבעיה. אם הסיבה היא רגשית, ייתכן שיהיה צורך בהתערבות ייעוצית. לכן, לפני שפועלים בעניין חשוב לזהות מה הסיבה.
  • הובילו אותו אל “תסריטים” שונים: שוחחו עם הילד על הנושא באמצעות הצגת שאלות ומצבים שונים. תוכלו למשל לשאול אותו: “מה היית רוצה שיהיה לך כשתהיה גדול?”, ולהמחיש עבורו איך הלימודים משרתים את התסריט. כך תעזרו למתבגר להבין, דרך שיחה וגם דרך התנהגות, שהלימודים נועדו בשבילו.