מאת דליה אלוני.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, פסיכודליה


למה איתן ומיכל התעקשו שבנם המושלם ייפגש עם פסיכולוגית?

את הסוד של איתן ומיכל היה קשה מאוד לפצח. בפגישה הראשונה ראיתי לנגד עיניי זוג מושלם: שניהם נאים, משכילים, זוהרים, שזכו להצלחה כלכלית מסחררת כבר בגיל צעיר יחסית. מיכל היא עורכת דין מצליחה שמיצבה את עצמה במשרד עורכי דין יוקרתי, מתמחה בתחום משפטי ייחודי ושמה הולך לפניה בקרב יודעי דבר. איתן הוא יזם מצליח בתחום הנדל”ן, שהתווה את חייו במו ידיו, עבד קשה ובגיל 40 כבר עשה כמה מיליונים. לאיתן ומיכל שני בנים, יפים, חכמים ומוכשרים, איתם הם מתגוררים ביישוב יוקרתי במרכז הארץ – בבית רחב ידיים, מעוצב בטוב טעם, שצופה לים.

על דליה אלוני

פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול בילדים ונוער, דוקטורנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומנחת קבוצות. בעלת ניסיון עבודה עשיר כפסיכולוגית במסגרות של החינוך הרגיל והחינוך המיוחד. כיום עובדת כפסיכולוגית חינוכית בתיכון ובקליניקה פרטית, ומעבירה הרצאות לארגונים ולקהל הרחב.

לאתר של דליה

הזוג המושלם

השיחה עם איתן ומיכל זרמה, ומצא חן בעיניי להיווכח שהם אנשים נבונים, נחמדים וצנועים, המדברים בגובה העיניים. בקשתם הייתה פשוטה מאוד: שאפגוש את אופק, בנם הבכור. אופק בן ה-16 תואר על ידי הוריו כתלמיד מצטיין, נגן גיטרה מוכשר, חברותי ובעל לב טוב. הוא קשור מאוד למשפחתו, אכפתי, אחראי, עצמאי וממושמע. עם זאת, לאחרונה הם הרגישו כי “עובר עליו משהו” שגורם לו להיות קצת רגיש, עצוב ומופנם, ולכן ביקשו לתת לו הזדמנות לשוחח עם אדם ניטרלי.

ילד שלהם מוצלח

ברגע שפגשתי את אופק הבנתי על מה דיברו הוריו. אל חדרי נכנס בחור גבוה, שזוף, עם שיער חום כהה ועיניים ירוקות, שנראה כמו שילוב של דוגמן איטלקי וגולש גלים. הופעתו הייתה מסודרת, אלגנטית ומטופחת, ועם זאת הוא שידר נונשלנטיות. מעבר לכך, ניכר מאופן דיבורו כי מדובר בנער אינטליגנטי, מנומס, שראה עולם, שיודע ליצור קשר ראשוני, לדבר בצורה רהוטה וקולחת, מתמצא בענייני אקטואליה… אין מה לומר, חתיך הורס ומדהים!
התחלנו בסמוֹל טוק ואז עברנו לדבר על הלימודים שלו, תחביבים, פייסבוק ואיך הוא מבלה בחופש הגדול. לקראת סיום הפגישה שאלתי אותו: “אתה יודע למה באת לכאן?”, והוא ענה לי בפשטות: “אני יודע, זה בגלל ההורים שלי. הם קצת דואגים לי כי אני לא מדבר איתם יותר מדי. האמת, תמיד הייתי ככה. אח שלי הוא הפטפטן בינינו, שבדרך כלל מספר להם הכול. אני לא מבין אותו. כל דבר קטן הוא מספר להם. אני לא צריך את זה. לי יש את החברים שלי. אני מדבר איתם”.
“בהחלט”, עניתי לו. “חברים טובים זה מאד חשוב. בייחוד אם הם מכירים אותך הרבה שנים, אוהבים אותך ואתה סומך עליהם ויכול לספר להם הכול”.

“הכול סבבה”

לפגישות הבאות אופק הגיע ברצון, חש בנוח והחל לשתף ולספר יותר ויותר על עצמו: על התיכון ההישגי בו הוא לומד, על הלחץ בלימודים במגמה המדעית, על מורה למתמטיקה שעצבנה אותו, על טיול ג’יפים משפחתי, על חברים טובים שארגנו לו מסיבת הפתעה ליום ההולדת ואפילו על חברה שנפרדה ממנו. בשלב כלשהו, הוא אמר לי: “בעצם, את האדם היחיד שאני יכול לספר לו הכול ואסור לו לספר לאף אחד, נכון? הרי יש את חוק שמירת הסודיות ואסור לך לגלות שום דבר ממה שאני אומר לך”.  “נכון”, עניתי, וחשבתי לעצמי: יפה לו!… בן של עורכת דין ויזם! הלך וקרא את חוק שמירת הסודיות. “אם קראת את החוק, אז אתה בטח יודע שיש שני מצבים שבהם אני כן מחויבת לדווח”. “אני יודע”, אופק קטע את דבריי, “אם אני פוגע בעצמי או מתכוון לפגוע באחרים”. “וואללה!, כל הכבוד!”, אמרתי.
המשכנו להיפגש ולשוחח וכעבור עשרה מפגשים אופק אמר שנראה לו שהוא מרגיש יותר טוב ואולי הוא יבוא רק לעוד מפגש אחד וזהו. במקביל, מיכל, אמא של אופק התקשרה כדי לשנות מועד פגישה ודיווחה לי שהם רואים שיפור ושהוא יותר רגוע ונינוח בבית, פחות מתוח ומשתף אותם. “אם הכול טוב, אז יופי אופק, ניפגש בשבוע הבא ונעשה סיכום קצר ופרידה”.  ועדיין, לא הצלחתי להבין איזה סוד מסתתר פה.

נפל האסימון

המפגש האחרון עם אופק החל כמו תמיד, בשיחה על ענייני היום. הוא עדכן אותי במה שעבר עליו בשבוע האחרון ודיברנו קצת על התוכניות והשאיפות שלו לשנה הבאה. לכן, קצת הופתעתי כשלפתע הוא קטע את רצף השיחה ואמר: “אני יודע למה ההורים שלי רצו שאבוא אלייך”. “באמת?” שאלתי. “כן, בגלל שהם פוחדים שיקרה לי מה שקרה לסבא שלי, אבא של אבא”. “מה קרה לסבא שלך?” שאלתי בסקרנות כנה. “הוא התאבד”, ענה לי אופק.
שתקתי. הוא המשיך וסיפר שסבו, אביו של איתן, חלה בדיכאון בהיותו בן 41. המחלה פרצה בפתאומיות, ומאז השתנו חיי המשפחה: הסבתא והילדים ראו את הסב נופל לתהומות של ייאוש, מבקר אצל פסיכיאטרים, מחליף פסיכולוגים, נוטל תרופות, בא ויוצא מבתי חולים לחולי נפש. מקטעי שיחות ששמע לאורך שנות ילדותו, הבין אופק שסבו התאבד באחד מהאשפוזים, בהיותו בבית חולים לחולי נפש. הוא קפץ מהחלון. באותה שנה חגג אביו איתן את טקס בר המצווה שלו והפך באמת מילד לגבר כשהוא רק בן 13. איתן הפך להיות הגבר במשפחה. סבתו, שהייתה אישה חזקה ושורדת, התמודדה עם השמועות, רתמה את בני המשפחה, עבדה קשה וגידלה לתפארת את שלושת ילדיה, כשהיא לבד. רק בחדרי חדרים היא לעתים הייתה נשברת, ואז היה זה איתן שלקח את המושכות ונתן לאמו את הזמן לאסוף את עצמה – כשהוא מטפל בינתיים באחיו הצעירים ממנו.
התבוננתי באופק יפה התואר, נזכרתי בהוריו המרשימים, דמיינתי את הווילה המפוארת לחופו של הים והבנתי שזה הסוד.

אופק חייו

לכולנו יש סודות, דברים שאנו שומרים בסתר. לעתים מדובר במשהו שקרה לנו או לבן משפחה היקר לנו, במשהו שהיה עלינו לעשות ולא עשינו, או משהו שעשינו ולא היה צריך להיעשות. סוד הוא בדרך כלל משהו שאנו מתביישים בו. אירוע, חוויה, זיכרון שהיינו שמחים להשאיר מאחור, לשכוח, לקבור עמוק.
כששמעתי את דבריו של אופק הבנתי: למרות מרחק השנים וההצלחה המסחררת, איתן ומיכל אינם מסוגלים לנוח על זרי הדפנה. בנקודות זמן מסוימות, במצבים מסוימים, הם מתבוננים בשני הבנים המוצלחים שלהם ואז ענן שחור חולף מעל לביתם והדאגה מחלחלת בלב. ומה אם זה יעבור בתורשה? מה יהיה אם לאחד מילדיהם יהיה דיכאון?
רק בפגישה האחרונה הבנתי מה רצו ממני איתן ומיכל. הם רצו לקבל ממני אישור לכך שהאופק של אופק נקי, צלול ובהיר – וזה כמובן דבר שאף אחד לא יכול לספק ב-100 אחוז, אולי מלבד האל.

הערה: הבלוג נכתב בהשראת סיפורים מהקליניקה, אולם משולבים בו פרטים פיקטיביים כיד הדמיון. כמו כן, שונו כל הפרטים המזהים, כמו שמות ומקומות, ומכאן שכל קשר לאדם ספציפי הוא מקרי בהחלט.


לפוסט הקודם של דליה אלוני: הברדקיסטית

אהבתם? הצטרפו אלינו גם בפייסבוק