מאת דליה אלוני.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, פסיכודליה

שמוליק לא יודע איך להתמודד עם הבלגן של בתו ועם העובדה שהיא מפזרת אחריה שובל של דברים אינטימיים

“יש לנו שלוש בנות, והגענו אלייך היום בגלל הילדה האמצעית, שיר. היא עולה לכיתה ט’ והיא מבולגנת נורא”, כך פתחה האם נורית את השיחה איתי.
“נורא מבוגלנת, תאמיני לי, אין דברים כאלה!”, מיהר להדגיש שמוליק, האב. “תראי, לי חשוב הסדר. אני טיפוס מאוד מאורגן ומסודר. אני מקפיד לשים את הדברים שלי במקום ומצפה שהבית יהיה מסודר, לפחות קצת”.
תגיד את האמת שמוליק”, נורית דוחקת בו, “גם הניקיון חשוב לך, אתה אוהב שהבית נקי”.
“נכון, אני מודה. אולי אני נוטה לקיצוניות ההפוכה. אבל תאמיני לי, גם מבחינה אובייקטיבית שיר היא באמת נורא נורא מבולגנת”.
הקשבתי לדבריהם וניסיתי להיות אמפתית, ויחד עם זאת לנרמל את המצב: “שמוליק, הרבה ילדים בגיל ההתבגרות הם מבולגנים ולא אוהבים לסדר את החדר. פשוט ‘לא בראש שלהם’ לסדר, שלא לדבר על זה שעכשיו החופש הגדול, מה שאומר: אווירה של פריצת גבולות. אין שגרה, היום והלילה מתהפכים, קמים, הולכים, חוזרים, אוכלים בשעות משונות, ככה זה בחופש. קיץ. חוץ מזה, כמה מבולגנת היא כבר יכולה להיות?”, שאלתי אותו, בזמן שאני חושבת על עצמי…

על דליה אלוני

פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול בילדים ונוער, דוקטורנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומנחת קבוצות. בעלת ניסיון עבודה עשיר כפסיכולוגית במסגרות של החינוך הרגיל והחינוך המיוחד. כיום עובדת כפסיכולוגית חינוכית בתיכון ובקליניקה פרטית, ומעבירה הרצאות לארגונים ולקהל הרחב.

לאתר של דליה

מילה על עצמי

והנה וידוי: אני עצמי לא מסודרת. יותר נכון, אני לא אוהבת לסדר. קשה לי, מעצבן אותי ולא נראה לי מספיק חשוב לבזבז זמן על סידור שאחרי יום כבר מתבלגן שוב.
אחרי שנים של מחשבה והתבוננות בעצמי ובאחרים סביבי, פיתחתי תאוריה בנושא. לסדר מבחינתי זה כישרון או מקצוע: יש כאלה שנולדים מוכשרים באמנות, בספורט, במדעים או בסידור. זה בא להם באופן טבעי. לחלופין, יש כאלה שתחום הסדר והארגון מעניין אותם ולכן הם בוחרים ללמוד את המקצוע. אמנם לא שמעתי עד היום על קורס באוניברסיטה בנושא סדר, אבל זה מסוג המקצועות שאפשר ללמוד באוניברסיטה של החיים: אותם אנשים לומדים מהתבוננות בהורים שלהם ובסביבה, הם מתרגלים את הסדר כבר מגיל צעיר מאוד: למשל, לא הולכים לישון עד שכל בובות הפרווה מסודרות על המיטה אחת ליד השנייה. לאורך השנים הם בוחנים את עצמם, נותנים לעצמם ציונים וממש שמחים ומתמוגגים כשהם מצליחים להעמיד לסדר את מגירת הגרביים, מגירת הסכו”ם במטבח או ארון הבגדים. שמתי לב שאנשים כאלה נהנים לסדר לא רק את הבית שלהם, אלא מוכנים לעשות זאת, בחינם, עבור אחרים. עבורם לסדר זה משחק. זה מרגיע ומהנה עבורם. אבל, עבורי לסדר זה עבודה מעצבנת!

תחתונית על הרצפה

“אז כמה מבולגנת היא יכולה להיות? תתארו לי איך נראה החדר שלה”, חזרתי ושאלתי.
נורית פתחה בתיאור ציורי ואמרה: “קודם כול, אי אפשר לדרוך בחדר. כל הספרים שלה על הרצפה, המחברות שלה מפוזרות, לא מסודרות, היא מתחילה לכתוב במחברת, זורקת אותה מאחורי המיטה, ומסוגלת לקחת מחברת חדשה במקומה למחרת. השנה הסתיימה כבר לפני כחודש, ועדיין הספרים והמחברות שלה פזורים בכל פינה: על השולחן, על השידה, אפילו על המיטה שלה.
“בארון שלה כל הבגדים דחוסים בבלגן, נקיים עם מלוכלכים, כי היא כמובן לא זורקת כלום לכביסה, אלא משאירה על הרצפה או מחזירה לארון. חוץ מזה, אפשר למצוא על הרצפה כדורי צמר גפן ספוגים באצטון ושאריות של אוכל ופירורים פזורים על הסדין ובכל מקום”.
“כן, את זה כבר שמעתי, ילדים שאוכלים בחדרם תמיד שוכחים להחזיר את הצלחת למטבח, או לאסוף אחר כך את הפירורים”, עניתי.
“אבל זה לא רק האוכל”, הוסיף שמוליק בקול שקט, כממתיק סוד. “יש לה כל מיני דברים בחדר, שפשוט לא צריכים להיות ככה…דברים, איך לומר? דברים … את בטח מבינה למה אני מתכוון”.
“אהההה”, על פי קולו השקט והמבוכה בעיניו אכן ידעתי למה הוא מתכוון, “אתה מתכוון לדברים אינטימיים שפזורים בחדר? חזיות שתלויות על ידית החלון, תחתונית על הרצפה?”
“בדיוק!” אורו עיניו של שמוליק. “לזה התכוונתי! ממש לא נעים להיכנס לחדר כזה. מה אפשר לעשות?”

בלגן עם גבולות

השתכנעתי. “צודק!” אמרתי לו. “100 אחוז צודק! אבא לשלוש בנות שנמצאות על הרצף של גיל ההתבגרות מפזרות אחריהן שובל של דברים אינטימיים, באמת לא נעים ודי מביך. עם כל הכבוד לגיל ההתבגרות, לבעיה בהתארגנות, לחופש, לקיץ, לשרב, לתוכניות ללכת לים, לצורך להשלים שעות שינה, לחברה שישנה אצלה לילה קודם, לחבר שזרק אותה ולפריחת הדובדבן ביפן… עם כל הכבוד, ובגלל שיש כבוד, מותר להורים לשים גבול גם לבלגן”.
שמוליק הקשיב לדבריי, הוא ואשתו החליפו ביניהם מבטים והנהנו בראשם. לא היה לי ספק, הם קיבלו ממני את החיזוק לו היו זקוקים וידעו מה עליהם לעשות כשיחזרו הביתה.

הערה: הבלוג נכתב בהשראת סיפורים מהקליניקה, אולם משולבים בו פרטים פיקטיביים כיד הדמיון. כמו כן, שונו כל הפרטים המזהים, כמו שמות ומקומות, ומכאן שכל קשר לאדם ספציפי הוא מקרי בהחלט.

עוד בפסיכודליה: סודות מנפש האדם

שאלה-תשובה: איך צריכה להיראות הפעם הראשונה של הבת שלך אצל הגינקולוג?

עיצוב: איך נהפוך את החדר של הילד/ה לחדר של נער/ה