מאת פנינה פוקס.
שייך לקטגוריית משפחה פלוס

הבן של אורית מתגייס לצה”ל, כנראה ליחידה קרבית. אביו תומך בו ומעודדו להצטרף ליחידה מובחרת, האם שרויה בדאגה ובחרדות, והמשפחה מתפלגת לשניים: הצד הרגשני והצד הלוחמני. איך מאחדים כוחות ומתמודדים נכון יותר עם המצב? צבא ההגנה לאמא


בעוד חודשים ספורים בנה של אורית יתגייס לצה”ל. יש לו פרופיל 97, וכמו צעירים רבים במצבו – הוא רוצה לשרת ביחידה קרבית.
“מאז שהחליט על כך והתחיל להתאמן, אני לא מצליחה לישון בלילה, אני כל הזמן בחרדות ולא מסוגלת להירגע”, מספרת אורית ל”עשר פלוס”. “בעלי תומך בילד ואף מעודד אותו להגיע לאחת מהיחידות המובחרות, ואילו לי הוא אומר: ‘רק ככה יצא מהילד משהו’. לא זאת בלבד שאני מסתובבת כל היום בתחושה נוראית, נוצר מצב שבבית אני בעמדת מיעוט, ושניהם יחד מלגלגים על הרגשנות והחרדה שלי”.
תחושות החרדה והדאגה שאורית מתארת הגיוניות וטבעיות מאוד. אמהות רבות לבנים העומדים להתגייס לצה”ל בשבועות הקרובים, כמו גם אמהות לבנים שמשרתים בצבא זה מכבר, יזדהו עם אורית באופן מלא. השאלה היא מה אורית הייתה רוצה שיקרה עכשיו ואיך עליה לנהוג בעניין.


לשכת המאמנים בישראל היא עמותה רשומה, שמטרתה לבסס את המקצועיות של המאמנים בישראל. העמותה פועלת כאיגוד מקצועי עבור המאמנים בארץ ומבססת את פעולותיה על שלושה עמודי תווך עיקריים:

סמכות: קביעת הסטנדרטים המקצועיים הנדרשים מכל מאמן בישראל.

אתיקה: ועדת אתיקה, הפועלת תחת הקוד האתי של הלשכה ויוצרת את הערכים וההתנהגות המחייבת את המאמנים בישראל (הן כלפי המתאמנים והן כלפי המאמנים האחרים).

מחקר ואקדמיה: מתוך שאיפה מתמדת למצוינות וקידום תחום האימון בישראל, מפעילה לשכת המאמנים את קבוצת המחקר והאקדמיה הבודקת ומתעדכנת בצורה תמידית ורציפה בכל המחקרים, השיטות והגישות האימוניות המתקדמות בעולם.

משהו מציק לכם? מאמן מלשכת המאמנים יעניק לכם הכוונה אישית בכל יום ג’

מגזין “עשר פלוס” מארח מאמנים בכירים מלשכת המאמנים בישראל, שיעניקו מדי שבוע התייחסות מפורטת, חומר למחשבה ועצות מועילות למצבים, שאלות, התלבטויות וחששות הקשורים לנושאי משפחה, התבגרות, קריירה וזוגיות. אתם מוזמנים להעביר אלינו פירוט של הקשיים שבהם נתקלתם, ואנו נפרסם באתר את המכתב ואת ההכוונה המקצועית בכל יום שלישי. תוכלו כמובן להשתמש בשמות בדויים, סודיות מובטחת. את מכתבכם תוכלו להעביר אלינו באמצעות יצירת קשר או בעמוד הפייסבוק שלנו


האחריות עוברת אלייך

אני מציעה לאורית, כמו לאמהות אחרות במצבה, לשאול את עצמה כמה שאלות עקרוניות: האם את מצפה מבנך שיוותר על חלומו להתגייס ליחידה קרבית משום שאת חרדה ודואגת? כיצד את חושבת שהוא ירגיש אם הוא אכן יעשה זאת? האם קרה לך אי פעם שוויתרת על חלום או על דבר משמעותי שרצית רק מכיוון שאדם אחר (אמא, אבא, בן הזוג) לא רצה בכך? אם כן, איך הרגשת? אם לא ויתרת והמשכת עם החלום שלך, למה עשית זאת? אני מניחה שהתשובות לשאלות האלה יובילו את אורית להבנה שהחרדה והדאגה הן שלה בלבד, וכי באחריותה ללמוד איך להתמודד איתן.

אולם יש כאן דבר נוסף. במכתב היא מביעה כאב על כך שבעלה ובנה מלגלגים, כדבריה, על התחושות שלה. גם בעניין הזה כדאי לה לשאול את עצמה שאלות:
למה זה מפריע לך? איך היית רוצה שהם יתייחסו אלייך? מה היה מקל עלייך בהתמודדות עם התחושות הטבעיות שלך? האם הבנה והכלה מצידם היו מקלות עלייך?, האם בדרך זו היית מקבלת מבנך מסר שאת חשובה לו בדיוק כמו שהחלום שלו חשוב לו, ושהוא יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על עצמו? ומבעלך את המסר שהוא שותף? אילו מעשים שהם היו עושים או מילים שהם היו אומרים היו מעבירים לך את המסרים הרצויים מבחינתך?
לאחר שאורית תנסח לעצמה מה היא באמת מרגישה ומה היא בעצם מבקשת מבנה ומבעלה, השלב הבא יהיה לשוחח איתם על כך. עליה לשתף אותם בתחושותיה, בחרדות ובדאגה, כמו גם ברגשות שהלגלוג שלהם מעורר אצלה ומדוע, ואז לנסח בצורה ברורה ומדויקת מה היא רוצה שהם יעשו אחרת. איך היא הייתה רוצה שהם ידברו אליה. בדרך הזו אורית תוכל להעביר לבנה את המסר שהיא מכבדת את החלטתו, ויחד עם זאת להבהיר לו בדיוק מה היא צריכה ולמה היא מצפה.
וכעת אני פונה ישירות אלייך, אורית. אני בטוחה שבנך ובן זוגך אוהבים אותך וכי את חשובה להם, אך הם אינם יודעים כיצד להקל עלייך. הם אולי מרגישים שאם ימעיטו בערך הרגשות שלך זה יפוגג אותם – דבר שבפועל לא עוזר אלא מחמיר את המצב. שיחה ממקום של דיאלוג תעזור להם להבין אותך טוב יותר ולהתנהג בהתאם.

המתנה הטובה ביותר

במצב שמתארת לנו אורית מגולם למעשה הקונפליקט שאנו חווים מרגע הפיכתנו להורים, ושהולך ומתעצם ככל שילדינו מתבגרים. אנחנו מאוד רוצים להגן עליהם מכל משמר ומרגישים שאם איננו עושים זאת אנו בוגדים בתפקידנו ההורי. יחד עם זאת, אנחנו מבינים שלא נוכל לגונן עליהם לנצח ושמגיע הרגע שבו הם נפרדים מאתנו ופורשים כנפיים – לא תמיד לדרך שהיינו בוחרים עבורם.
תפקידנו כהורים הוא לצייד אותם בכלים, בביטחון ובאמונה בעצמם, על מנת שיוכלו להתמודד בדרך הטובה ביותר עם האתגרים שהחיים מציבים וימשיכו להציב להם.
אורית, כאשר תשבי עם בנך ותקשיבי לו ולרגשותיו את בעצם תעניקי לו את המתנה הטובה ביותר שאת יכולה. תעניקי לו את ההרגשה שאת רואה אותו, מבינה אותו ומקבלת את מה שהוא בוחר להיות, וכך הוא גם יוכל להתפנות להקשיב לך יותר במקום להיאבק בך. בדרך הזו תובילי אותו להקשיב לתחושותייך ולתת גם להן מקום, והחשוב מכול – כך תציידי אותו בכלים החיוניים לחיים: הקשבה, אמפתיה וכבוד לרגשות הזולת, לצד שמירה על ה”עצמי” שלי.
בהצלחה, שבנך יתגייס בשלום ויחזור בשלום.

הכותבת היא מאמנת ומלווה אישית, זוגית ומשפחתית ומנחת קבוצות, חברה בלשכת המאמנים בישראל

בריאות הנפש: איך מתמודדים עם חרדה הורית?

קרבי זה הכי? לא בשביל אמא. שלוש אמהות משתפות

רוצים לדבר על זה? פורום הורים למתבגרים בתפוז / פורום הורים לילדים ביסודי בתפוז