מאת אילנה קירשנבוים.
שייך לקטגוריית משפחה פלוס

 

 

 

 

 

דנה מודאגת מהרגלי האכילה של ילדיה בחופש הגדול, וחרדה מפני האפשרות שבתה תפתח בעיות אכילה. האם חשוב להקפיד על התזונה של בני הבית גם בחופש? ואולי זו דווקא הזדמנות ללמוד איך “לשחרר” את הילדים שלנו מענייני אוכל ועדיין להישאר על המשמר? תנו לאכול בשקט


לשכת המאמנים בישראל היא עמותה רשומה, שמטרתה לבסס את המקצועיות של המאמנים בישראל. העמותה פועלת כאיגוד מקצועי עבור המאמנים בארץ ומבססת את פעולותיה על שלושה עמודי תווך עיקריים:

סמכות: קביעת הסטנדרטים המקצועיים הנדרשים מכל מאמן בישראל.

אתיקה: ועדת אתיקה, הפועלת תחת הקוד האתי של הלשכה ויוצרת את הערכים וההתנהגות המחייבת את המאמנים בישראל (הן כלפי המתאמנים והן כלפי המאמנים האחרים).

מחקר ואקדמיה: מתוך שאיפה מתמדת למצוינות וקידום תחום האימון בישראל, מפעילה לשכת המאמנים את קבוצת המחקר והאקדמיה הבודקת ומתעדכנת בצורה תמידית ורציפה בכל המחקרים, השיטות והגישות האימוניות המתקדמות בעולם.

משהו מציק לכם? מאמן מלשכת המאמנים יעניק לכם הכוונה אישית בכל יום ג’

מגזין “עשר פלוס” מארח מאמנים בכירים מלשכת המאמנים בישראל, שיעניקו מדי שבוע התייחסות מפורטת, חומר למחשבה ועצות מועילות למצבים, שאלות, התלבטויות וחששות הקשורים לנושאי משפחה, התבגרות, קריירה וזוגיות. אתם מוזמנים להעביר אלינו פירוט של הקשיים שבהם נתקלתם, ואנו נפרסם באתר את המכתב ואת ההכוונה המקצועית בכל יום שלישי. תוכלו כמובן להשתמש בשמות בדויים, סודיות מובטחת. את מכתבכם תוכלו להעביר אלינו באמצעות יצירת קשר או בעמוד הפייסבוק שלנו


 

החופש הגדול הכניס את דנה לבעיה בכל מה שקשור לתזונה של בני הבית, ובעיקר של בתה. בשל עבודתה, דנה לא נמצאת בבית בערך עד השעה חמש אחר הצהריים, ולכן אינה יודעת מה בדיוק בתה אוכלת עד אז – אם היא בכלל אוכלת דבר מה. היא מספרת: “בתי אומרת שהיא אוכלת, וכשאני בבית אני רואה שהיא אכן אוכלת, אך היא מסרבת לגעת בסוכרים ובפחמימות. במהלך שנת הלימודים הייתי מקפידה להכין לה כריכים ופירות ללימודים, אולם כעת היא אומרת שהיא תכין לעצמה – ואני לא בטוחה שהיא עושה את זה”. בחודש האחרון הילדה רזתה לא מעט, ואמה מודאגת מאוד מפני האפשרות שהיא מבצעת דיאטה מחמירה. “מצד שני, אני לא רוצה להכניס לילדה רעיונות לראש – היא רק בת 12. גם כך היא כל הזמן מתעסקת באוכל ובמשקל שלה.
“מעבר לכך, גם הבן הגדול, בן 16, לא אוכל באופן מסודר מאז שהתחילה החופשה. כשאני רוצה להגיש ארוחת ערב הוא אומר שהוא כבר לא רעב, או שהוא הולך לאכול המבורגר עם חברים”.
דנה מבקשת להחזיר את הסדר בענייני אוכל לבני ביתה ולהקפיד על תזונתם. בנוסף, היא שואלת איך תוכל לוודא כי בתה לא מפתחת חלילה בעיית אכילה.

מרד נעורים באמצעות האוכל

כהורים אנו נוטים לקבוע לילדינו את אורחות חייהם בתחומי חיים שונים, גם כשהם בגיל שבו כבר יש להם דעה משל עצמם. נדמה לנו שהם אינם יודעים, מבינים או מבחינים במה שטוב עבורם ובמה שלא, ושאנחנו לעומתם יודעים בדיוק מה טוב עבורם. אין לי ספק שפעמים רבות הצדק עמנו, אך לא כך מתפרשים הדברים בעיני המתבגרים כשאנו מציגים את עמדתנו בפניהם.
הנטייה הזו שלנו לשליטה על ילדינו, בכל שלב ובכל גיל, פרושה לרוחב במגוון תחומי החיים ולא רק באוכל, אולם לא אחת המחאה או המרד יבואו לידי ביטוי דווקא בתחום האוכל.
דנה, שימי לב: ייתכן כי עבור ילדייך זו הדרך הקלה והנוחה ביותר להביע מחאה על החלטות וקביעות שלך/שלכם גם בתחומים אחרים של חייהם. לחלופין, ייתכן כי חששותייך מתזונה לקויה של ילדייך ומהפרעות אכילה של בתך הם כה עמוקים – שבלי משים את מעלה אותם על סדר היום באופן מודגש, מה שעלול להביא לתגובות הפוכות מצדם.

שאלון לבחינה עצמית!

לאור כל זאת, אני מציעה שדנה תשאל את עצמה את השאלות הבאות:

    • מה מסתתר מאחורי אופן ההתנהלות של ילדייך בתחום התזונה? איך היתה התנהלותם לפני החופש הגדול? באילו תגובות הבחנת לאורך השנה האחרונה?
    • מה זו שליטה בעינייך, ואיך את רואה את המושג הזה בקשר שלך עם ילדייך?
    • איזו שליטה היתה לך על המזון שהם אכלו בתקופת הלימודים? (הרי גם אז חזרת הביתה לא לפני השעה 17:00).
    • עד כמה נושא האוכל והמשקל שלך מעסיק אותך?
    • מה מידת מרכזיות נושא האוכל במשפחתכם? האם מתנהלים ביניכם בתקופה זו דיונים רבים בנושא התזונה?
    • איך היחסים בינך/ביניכם לבין הילדים בתקופה האחרונה?
    • איך הגבת כשהבחנת שבתך רזתה ועד כמה נתת לה להבין את דאגתך מהמשך הדיאטה שלה?
    • לאילו תובנות הגעת לאחר שענית לעצמך על השאלות הללו?

 

לשחרר את החבל

נדמה לי שמילת המפתח פה היא שליטה. עד כמה דנה, והדבר נכון לכולנו כמובן, מסוגלת להרפות משליטה וממעורבות (וליתר דיוק התערבות) בחיי ילדיה, בשלב שבו הם בונים את אישיותם ועצמאותם? עד כמה היא וגם אנחנו מסוגלים לתת לילדינו חבל ארוך, שבאמצעותו נאפשר להם להגיע להחלטות בכוחות עצמם?
מאחורי המעורבות יתר שלנו יש כוונה טובה – היא באה ממקום של דאגה ואחריות, אך כאמור לא תמיד היא מתפרשת נכון על ידם. הרי גיל ההתבגרות, ובייחוד גילאי 16-12, מאופיינים ברצון לעצמאות, פרטיות, קבלת החלטות בדרך שלהם עם מינימום מעורבות מצד ההורים – ולנו כהורים לא נותר אלא לכבד את הדרך הזו. מה שעלינו לעשות זה לעמוד על המשמר, מהצד, ככל הניתן, ולהראות לילדים שלנו שאנו מבחינים בכך שהם בגרו ולכן סומכים עליהם.

ובחזרה לדנה: רק לצורך דוגמה, אם בתך מעוניינת להכין לעצמה כריכים ופירות – אפשרי לה לעשות זאת! (בכל מקרה אין לך אפשרות לדעת מה היא אוכלת בשעות שאינך לידה). תני לה את התחושה שאת רואה בה ילדה גדולה ולכן את סומכת עליה ומאפשרת לה להחליט באופן עצמאי. בנוסף אני מציעה לך להניח לנושא האוכל, כלומר להוריד אותו מסדר היום, מכיוון שבכך שאת שבה ומעלה את הנושא לדיון את משיגה את המטרה ההפוכה. עם זאת, כאמור, המשיכי להיות עם יד על הדופק. נסי לבחון במקביל האם ישנם תחומים נוספים בחיי ילדייך שמוטב כי תרפי מהם על מנת להניח לדור הצעיר להגיע לתובנות משל עצמו, גם אם חלק מהן לא בדיוק לרוחך.

הכותבת היא מאמנת אישית לפריצת דרך בקריירה ובחיים האישיים, חברה בלשכת המאמנים בישראל