מאת שני סיידוף. 23.06.11
שייך לקטגוריית משפחה פלוס

יכול להיות שאתם משמיעים את המשפט הזה בעצמכם לפחות פעם ביום. מאחוריו עומד על פי רוב ניהול זמן לא נכון, שלבטח לא תרצו להוריש לילדיכם. איך נלמד אותם להתמודד כראוי עם ריבוי המטלות בחייהם ולהספיק ביום אחד הרבה יותר?

איך אמר לי פעם בני בן ה-17: “הזמן שלי זה לא הזמן שלך”.
הוא אמנם צודק, אבל באותה נשימה הוא גם אומר: “אני לא מספיק לנשום, אין לי זמן לכלום”.
אנחנו לומדים לקרוא שעון בגיל צעיר יחסית, אבל מתי אנחנו באמת מצליחים לאמוד ולהעריך את הזמן וערכו? גם אם הנער כבר בן 15, ייתכן שתשמעו אותו אומר “אני כבר בא” – אך תחלוף לפחות כמחצית השעה עד שזה קורה (וגם זה לאחר 20 תזכורות).
עצרתם פעם לחשוב מה באמת קורה לילדים שלנו בהתנהלות שלהם עם הזמן? עד כמה אנחנו מלמדים אותם, ככל שהם גדלים, כי “זמן” הוא בעצם משאב – כלי שצריך לנהל אותו בצורה נבונה ושלא ניתן לתפקד נכון בלעדיו?
מגיל די צעיר אנחנו “מסדרים” להם את הזמן. בשנים הראשונות לחייהם יש להם “זמן חצר”, “שעת סיפור”, “שעת ארוחה”, “זמן לישון” וכו’. בבית הספר הזמן כבר נכנס להגדרות ממש ברורות: 45 דקות שיעור, חמש דקות הפסקה – שניהם תחומים בצלצול הגואל. ומה קורה בבית? ישנם בתים שבהם מקפידים על סדר יום קבוע (זמני ארוחה, זמן הכנת שיעורי בית, זמני שינה ויקיצה וחוזר חלילה). הורים אחרים נוקטים בגישה: “מספיק שבבית הספר יש משטר, בבית שהם יעשו מה שהם רוצים”. מעבר לכך, אם הילד הוא בעל מזג איטי או נוטה לפזרנות (בנפש או בחדר) – ככל שהוא גדל הוא עלול להיתקל בקשיים רבים בכל הקשור לניהול סדר היום שלו בצורה תבונית ויעילה.
יחד עם זאת, אין כל ספק: הילדים ובני הנוער של היום באמת נורא עסוקים. המטלות הלימודיות הולכות ומתרבות, הם משתתפים בחוגים ובפעילויות חברתיות, הרשת החברתית גוזלת מהם לא מעט זמן, ובתוך כך אנחנו גם מצפים מהם להתפנות לעזרה מסוימת בבית – שלא לומר קריאת ספרים…

שאלה של זמן

ככה אנחנו נשמעים (ועדיף שנישמע אחרת)!

  • “תתכונן, צריך ללכת לחוג…”
  • “עוד מעט יוצאים, תתארגן”
  • “תכף אנחנו יוצאים…”
  • תסדרי את החדר לפני הארוחה “


והמשפטים השגורים הללו, שנאמרים אינספור פעמים, מתחלפים מהר מאוד במשפטי כעס, כמו:

  • “כמה פעמים אפשר להגיד לך את אותו דבר…”
  • “למה את אף פעם לא מוכנה בזמן…”

תחת זאת רצוי, כאמור, להשתמש בהגדרות מדויקות של הזמן (“עוד 10 דקות יוצאים”) ולהעביר לילדים שלנו בהדרגה את האחריות על ניהול הזמן שלהם.

אז איך נוכל לעזור להם?

  • הגדירו זמן מדויק: אל תדברו איתם בקודים מעורפלים של זמן, הגדירו את הזמן ולמדו אותם להעריך אותו – תרתי משמע. ניתן להשתמש בטיימר קטן ולקבוע: “בעוד 10 דקות”… מהר מאוד הם ילמדו את ההבדל בין דקה ל-15 (ראו מסגרת).

כדאי גם להדגים להם על ידי זמן ריאלי: מרגע שקמת, כמה זמן לוקח לך בפועל לצחצח שיניים, לרחוץ פנים ולהתלבש? כעת, הכן את הבגדים ערב קודם ותראה שזה ייקח רק עשר דקות או פחות מכך.

  • העבירו אליהם את האחריות: אם אתם הופכים להיות ה”שעון המעורר” או “המזכירה”  וחוזרים כמו תוכי אחרי כל הוראה, אין להם שום סיבה ללמוד שיש תג מחיר לשני הכיוונים: הספקת לסדר את החדר בזמן, הרווחת עוד זמן חופשי למחשב, טלוויזיה וכו.. לא הספקת? אתה מאחר לחוג ג’ודו, לא תצא למסיבה וכו’ (לא כעונש, אלא כתוצאה מהנסיבות).
  • ספקו מודל אישי: כמו בכל דבר בחיים בכלל ובחינוך בפרט, לדוגמה האישית יש תפקיד חשוב. אם ילדיכם חווים אתכם כ”מאחרים כרוניים”, שהזמן בורח להם מהידיים – גם יכולתם האישית לאמוד את הזמן ולנהל אותו תשתבש.
  • לוח מטלות, לוח שנה, יומן: הכשירו את ילדיכם להשתמש בכל אמצעי שבו אתם משתמשים בחייכם ושמסייע לכם בניהול הזמן.
  • שלבו בלוח הזמנים רגיעה ומנוחה: תחושת ההצלחה בעמידה במטלות לצד מנוחה והטענת מצברים, יאפשרו להם להתמיד עם ה”כלי” שבו נעזרו לניהול הזמן ואף לשכלל אותו.


הכותבת היא רכזת הדרכות מקצועיות במרכז אלבאום למצוינות אישית


בבית הספר טוענים “הילד צריך אבחון”? קבלו מילון אבחונים

דרכים לעידוד המוטיבציה ללימודים, כשנראה לכם שהילד “התעייף”

רוצים לדבר על זה? פורום הורים למתבגרים בתפוז פורום הורים לילדים ביסודי בתפוז