fbpx

אחים שכאלה

אחים שכאלה

אל תתפלאו אם הילדים שלכם הגיעו לגיל ההתבגרות ופתאום התחילו לריב ביניהם בלי הפסקה. תחרותיות, קנאה ואף תחושת קיפוח בין אחים הן בלתי נמנעות. עם זאת, כהורים אנחנו יכולים להגביר את הסיכויים ליחסים הרמוניים בין הצאצאים שלנו. כך נעשה זאת נכון



מי מאתנו אינו רוצה שהקשר בין הילדים שלו יהיה הדוק, חם ואוהב, ושהם ידעו שהם יכולים לסמוך לא רק עלינו, ההורים, אלא גם האחד על השני. אבל לעתים התסריט הזה נראה לנו קצת כמו פנטזיה, אל מול המציאות היומיומית שבה הם לא פעם מתווכחים בלי סוף.
איך האווירה אצלכם בבית? האם הכול רועש וגועש, או שדווקא די רגוע ומרגישים פרגון באוויר? האווירה בבית מושפעת במידה רבה מהקשר בין הילדים שלנו, בכל גיל ובייחוד כשהם (או חלקם) בגיל ההתבגרות.
אם יש לכם אחים או אחיות תוכלו לעצור לרגע ולהיזכר באירוע מסוים או בסתם יום טיפוסי בחיי המשפחה, אי שם בגיל עשר, או 14, ואולי אפילו 18. איזו תמונה עולה לכם בראש? איזה רגש כלפי האחים שלכם? רובנו מסוגלים לשחזר את מורכבות הקשר שלנו עם האח או האחות, את האהבה ותחושת ה”שותפות גורל” מהולה לעתים בתחושות של כעס, עלבון או קנאה כלפיהם.
[fancy_box]

הגורמים המשפיעים

הטמפרמנט, הגילאים, ההורים

מה מביא לכך שישנם אחים שעל פי רוב שוררות ביניהם קירבה ואחווה, בעוד אצל אחרים בולטת תחושת עוינות או ריחוק? גורמים רבים משפיעים על יחסי אחים, אך ביניהם בולטים: ההשפעה שיש לאופי ולטמפרמנט של כל ילד על היחסים, הפרש הגילאים, ומערכת היחסים בין ההורים עצמם ובינם לבין ילדיהם.
בעניין הפרש הגילאים אין כל כך חוקים: הפרש שנים קטן בין המתבגרים יכול להביא לקירבה גדולה ולתחושת חברות, ומנגד הוא עלול לגרום לתחרותיות רבה או לנטייה של אחד מהשניים להשוות את עצמו לשני ולהרגיש נחות ביחס אליו. הפרש גילאים גדול יכול לגרום לריחוק ולהיעדר עניין משותף.
יחסים מורכבים בין ההורים עשויים לגרום לעתים לפיצול בין הילדים המתבגרים, כשכל אחד מהם נוטה “לתפוס צד”. משמעות רבה יש גם לקשר של כל אחד מההורים עם כל אחד מהילדים, ולאופן שבו הילד תופס את הקשר של ההורה עם יתר אחיו.

[/fancy_box]

מעודדים יחסים טובים

תחרות וקנאה הן תחושות בסיסיות ביותר, שחשוב להכיר בהן. היחסים בין ילדינו מזמנים להם, בכל גיל ואף בבגרות, מגוון רחב של סיטואציות שבהן הם לומדים לחלוק, לשתף, לתת כתף, להישען, לסמוך, להתאכזב, להתבגר, לקנא, לדאוג, לפרגן, מה לא? בדיוק כפי שאנחנו למדנו ועדיין לומדים דרך היחסים עם אחינו. לשיעור הזה ישנה חשיבות רבה כמובן גם בניהול מערכות היחסים שלהם מחוץ למשפחה.
אז מה עושים? אקדים ואומר שאין כאן ‘נוסחת קסם’ פשוטה. קשה יהיה להעלים רגשות כמו קנאה ותחרותיות, וייתכן כי חרף מאמציכם לעתים המתבגרים שלכם ירגישו תחושת קיפוח. עם זאת, יש כמה דברים שחשוב להימנע מהם לצד דברים שכדאי לעשות (לא תמיד קל, אך בהחלט משתלם):

מה לא לעשות?

בלי השוואות: כשאתם משווים בין הילדים שלכם אתם רק מחריפים את המצב.
בלי תיוגים: כשאתם מקבעים את הילדים שלכם בתפקידים מסוימים, אתם מונעים מהם להתגבש עם עצמם ולזוז מהם. בגיל ההתבגרות, הילד עסוק בגיבוש הזהות האישית שלו, ולכן הוא עשוי לרצות ‘לשנות פוזיציה’ בתוך הבית, ולדוגמה להפסיק להיות “האח הגדול שעוזר”. כשהורים מקבעים את הילד בתפקיד כמו זה, הוא בהחלט עשוי להתמרד בתקופה מסוימת בהתבגרותו.
בלי חישובים: במהלך השיחה, השתדלו שלא לפטור את המתבגר שלכם באמירה בנוסח: אתה סתם מבלבל במוח/ זה הכול בראש שלך/ אתה רק ‘מחפש’, וכו’. הניסיון להסביר לו שאתם צודקים באמצעות חישוב רציונלי לרוב אינו מועיל, כי המילים אולי ברורות לראש, אך לא ללב.
בלי קואליציות: אל תעודדו הלשנות כדבר שבשגרה ואל תיזמו ‘קואליציה’ שלכם עם אחד הילדים. כהורים, תפקידכם הוא לעודד דאגה הדדית ושיתוף פעולה ביניהם, וקואליציות שמפרידות בין הילדים יקשו על כך מאוד.

מה כן לעשות?

להבין: עליכם כהורים להבין את ילדכם המתבגר, ולזכור כי בבסיס היחסים שלו עם האחים עומדת בהכרח גם קנאה, פגיעוּת וחרדה בסיסית. מתוך ההבנה הזו, תוכלו להיות יותר אמפתיים כלפיו.
לדבר, ובעיקר להקשיב: שבו יחד עם הילד לשיחה מעמיקה ונסו להבין ממנו מה מטריד אותו במערכת היחסים שלו עם אחיו. נסו “לקרוא בין השורות”, כדי להבין את מקור הבעיה.
חשוב לזכור שאם אנחנו נותנים לשני הילדים שלנו אותו דבר, אין זה בהכרח אומר שסיפקנו אותם רגשית במידה שווה. לכל אחד מהם צרכים שונים, ולכן עלינו לדאוג לכל אחד מהם באופן אינדיבידואלי.
לפרגן ולהחמיא על מחוות: כמו בעסקים, גם כאן – עלינו להוכיח לילדים שיחסים טובים ישתלמו להם. לא, אין צורך לשלם להם על התנהגות טובה או על אחוות אחים, אך בהחלט אפשר להראות להם שדאגה והתחשבות האחד בשני הן כדאיות. פרגנו להם ואפשרו להם לזכות בטובות ההנאה המתלוות לשיתוף הפעולה. שימו זרקור ענק של תשומת לב על הדברים הטובים בקשר ביניהם, כי כך אתם מעלים את הסבירות שזה יקרה שוב.
לסמוך עליהם: חשוב לתת לילדים לנסות לפתור בעצמם את חילוקי הדעות ביניהם, בייחוד בגיל ההתבגרות, שבו נחוצות להם מאוד תחושות של מסוגלות ויכולת. השתדלו לסמוך על המתבגר ולראות את היכולות שלו לפתור את הקשיים בעצמו.
להתבונן בהם: יחד עם זאת, היו נוכחים ביחסים בין ילדיכם. פקחו עיניים והטו אוזן, גם אם השגתם “שקט תעשייתי”, כדי לוודא שההסכמות בין המתבגרים שלכם מוּשגות בדרכי שלום ולא בהשפלות, איומים או מכות. ודאו כי לאורך זמן לא ‘מתקבעים’ תפקידים (של הפראייר/ית, המחליט/ה הדיקטטור/ית, האח/ות המרצה וכו’), שעלולים כמובן להשליך על היחסים שלהם עם הסביבה מחוץ למשפחה.

לסיכום, תפקידנו כהורים הוא להיות קשובים לילדינו ולדינמיקה שנוצרת ביניהם, ולעזור להם לנתב את המורכבות ביחסים שלהם למקום טוב יותר. אם למרות הקשבתכם ומאמציכם אתם מרגישים שהקשר בין הילדים אינו מתפתח באופן הרצוי, כדאי לפנות לטיפול בראייה משפחתית. כי כמו שכבר אמרנו, מערכת היחסים בין האחים מלווה את הילדים קדימה לאורך שנים, והיא משפיעה לא רק על מערכות היחסים בתוך המעגל המשפחתי, אלא גם על המעגלים שמחוצה לו. .

הכותבת היא עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה בעיריית הרצליה, בעלת M.A בייעוץ חינוכי ומתמחה בטיפול משפחתי
איך מציבים להם גבולות בגיל ההתבגרות
הילדים ‘הולכים מכות’ והם כבר ממש חזקים. איך נתמודד עם זה?
השפה של המתבגרים מוציאה אתכם מדעתכם? אתם לא לבד, אבל יש דרך לתקשר איתם
איזו מתנה הילד/ה שלכם רוצה לקבל לבר/בת מצווה? השתתפו בסקר שלנו בפייסבוק



עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.