מאת רועי אזולאי.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים

לאחרונה אנחנו שומעים יותר ויותר על תופעת הניכור ההורי, שמגיעה על רקע סכסוכים בין ההורים במקרים של פרידה וגירושים. כמובן שהנפגעים העיקריים מהתופעה הם הילדים, שביטחונם באחרים ובעצמם מתערער. אם כך, כיצד ניתן למנוע את התופעה? ומה אפשר לעשות כדי לתקן אותה?

אחת התופעות שהפכו לנפוצות יחסית בשנים האחרונות הינה מה שמכונה תסמונת הניכור ההורי. תופעה זו מגיעה לרוב על רקע של פרידה/גירושין של בני הזוג ומאופיינת במצב בו ילד חווה מסרים שלילים, הסתה ואף שטיפת מוח כנגד אחד ההורים, והללו מגיעים מההורה השני. בעידן שבו אחוז הגירושין בעלייה מתמדת, עולה המודעות לתסמונות הניכור ההורי, שכן מעגלים משפחתיים רבים מתאפיינים בה והפגיעה במעגל המשפחתי משמעותית.

כיון שמערכות גירושין מתאפיינות לעיתים בזעם רב סביב סוגיות רבות כגון רכוש, משמורת הילד, הסדרי ראייה, מקום מגורים וכדומה, מתקשים הורים להפריד בין רגשות אלו לבין טובת הילד. הילד נמצא בעיין הסערה במאבק בין זוג הורים, כאשר הוא חשוף ולעיתים אף חסר אונים אל מול הסיטואציה. כילד שעבר מערכת גירושין סוערת וחווה ניכור הורי, אני יכול להגיד כי התופעה הינה הרסנית במיוחד, שכן לילד יש קושי רגשי אדיר להתמודד עם סיטואציה כה מלחיצה, אשר פוגעת רבות במישור התפקודי, הרגשי ולעיתים אף החברתי. הפגיעה בילד כה משמעותית עד שהיא עלולה להוביל לניפוץ הדימוי הקיים על ההורה המנוכר ולעיתים הזדהות עם ההורה המנכר.

הניכור ההורי יכול להשפיע על ילדים באופנים רבים, בין הבולטים שבהם:

1. סירוב מוחלט לדבר עם ההורה המנוכר עד נתק מוחלט.
2. הטחת כעסים ובוטות מצד הילד כלפיי ההורה המנוכר.
3. במקרי קיצון שימוש באלימות מצד הילדים כלפיי ההורה/פחד מההורה וחשד.

בראשו של הילד, זוג ההורים עובר חלוקה דיכוטומית לרע וטוב, גם אם דבר אינו מתקיים במציאות, אך בשל עוצמתה של ההסתה, שיקול הדעת יורד בצורה משמעותית והמסרים הנשמעים שוב ושוב נתפסים “כמציאות”. הנזק שנגרם יכול לערער בצורה משמעותית את הדרך בה תופס הילד את ההורה המנוכר ואף יכולה להשפיע על תפיסתו את המגדר כאשר נוצרת הכללה, כמו “לא רק אמא שלי רעה, נשים בכלל רעות”.

ילדים במצב של הסתה מפתחים רגשות אשם ותחושת דימוי עצמי שלילי, כאשר ההורים משתמשים בילדים למצב ניגוח הם למעשה מציבים אותם במרכז הסערה וכך נאלצים הילדים לתפוס צד בסכסוך, בחוויה של ילד הפרשנות יכולה להיות “אני לא בסדר”. ישנם מקרים בהם ילדים שגדלו תחת תסמונת הניכור ההורי גדלים עם תפיסת עולם המשפיעה עליהם גם בבגרותם, עד כדי קושי בהפנמת יחסים תקינים ובריאים וקושי אמיתי בקיום מערכות יחסים שוויוניות וחבריות.

טובת הילד

למעשה, יש להבין שלצד ביטויי תוקפנות ובוטות שהילד עשוי לגלות כלפיי ההורה המנוכר, הילד עצמו נמצא במצב רגיש ומצריך טיפול אינטנסיבי ומשמעותי מצד גורם מקצועי שיסייע לילד לשוב לתפיסה מאוזנת. הטיפול עצמו מורכב ולעיתים מצריך תהליך ארוך, יש חשיבות לגישור ואיחוי הקשר תוך שינוי תפיסת הילד כלפיי ההורה וגישה לרגשות כמו חמלה, אמפתיה וכדומה, וזאת כמובן בתנאי חשוב שההסתה באוזניי הילד נפסקה.

גם ההורה המנוכר זקוק לטיפול וחיזוק, כיון שהרגשות ותחושת חוסר האונים בקרב ההורה המנוכר היא קשה ולרוב יזדקק לתמיכה וגורם מקצועי שיעודד אופטימיות והכוונה כיצד לנהוג במצב הקיים. על ההורים להבין שטובת הילד צריכה לעמוד בראש מעיניהם, ומכאן חייבת להיות הפרדה מוחלטת בין רגשות הזוג לבין התכנים אליהם הילד נחשף. המסר לילד חשוב – גם אם אמא ואבא נפרדים אין זה בגללך, ואינך צד בעניין. בהחלט רצוי במצב של פרידה לדובב את הילד להביע את רגשותיו שלו וזה תוך שמירה על דיבור מכבד וחיובי כלפיי שני ההורים.

החלטתם להתגרש? 5 חוקי ברזל:

1. אל תערבו את הילד ברזי הקונפליקט, עשו הפרדה מוחלטת בין היחסים בינכם לבין הילדים.
2. ביטויי כעס ותוקפנות אינם יכולים להתקיים בנוכחות הילדים.
3. היעזרו באנשי מקצוע אשר יסייעו לכם לנהוג נכון בתהליך מול הילדים, התייעצות במקרים אלו יכולה לתת הכוונה משמעותית בכדי לגן על הילדים.
4. שמרו על כבודו של ההורה השני בכלל ובאוזני הילד בפרט, במקרים רבים הורים “זורקים לאוויר” אמירות שהילדים קולטים ומפרשים.
5. זכרו כי טובת הילד עליונה ובמצב גירושין בשל הרגישות הקיימת, אל תראו בילדים גורם שבאמצעותו מתנקמים בהורה.

הכותב הוא מומחה בהדרכת הורים, מרצה ומנחה סדנאות הורים ומנהל פורום גיל ההתבגרות באתר “על הספה”.