מאת מלי בן סימון.
שייך לקטגוריית משפחה פלוס, תרבות ופנאי

הרולר סרפר, הרולרבליידס ושאר השכלולים מהשנים האחרונות לא הצליחו לדחוק לפינה את הסקייטבורד הקלאסי והאהוב – אותו קרש על גלגלים שזכור לכולנו מתקופת הילדות. מה צריך לדעת על התחביב הכי חם בשטח, והאם נוכל להתייחס אליו כאל פעילות גופנית לכל דבר?


הם רוכבים עליו לבית הספר, לתנועת הנוער או לבילוי בערב, ואם הם ממש בעניין הם גם ירחיקו איתו עד לאחד הפארקים המיוחדים שהותאמו למענו – בעיקר בערים הגדולות בארץ. הבולט ביניהם, אגב, הוא הסקייט-פארק הענקי שנבנה באחרונה בהרצליה.
אם גם הילדים שלכם חובבי רכיבה על סקייטבורד, אתם בטח תשמחו להכיר את התחביב הזה טוב יותר – לא רק כדי לדעת על אילו תנאי בטיחות יש להקפיד, אלא גם כדי להבין למה בדיוק הילד שלכם מתכוון כשהוא אומר לחבר שלו “קיקר” או “פליפ”, או למה פתאום הוא התחיל ללבוש בגדים רחבים ולהאזין למוזיקת ראפ…

השפה המתגלגלת

כך זה נשמע כשהסקייטבורדרים מדברים ביניהם. המילון המקוצר


ספוט: מקום טוב להחליק/ לרכוב בו. למשל: משטח שיש בו מדרגות ורמפה.

רייל: מעקה שמחליקים עליו בעזרת הקרש או הצירים.

קיקר: סוג של רמפה רגילה.

פליפ: הסקייטבורד מתהפך סביב ציר האורך שלו – בדרך כלל, סיבוב מלא של 360 מעלות.

רוכבים על בטוח

אייל ציוני, מומחה למוטוריקה ויציבה, מפתח שיטת מוטוריקל לטיפול במגוון לקויות מוטוריות-יציבתיות ולימוד מיומנויות כדוגמת: לימוד רכיבה על אופניים, רולר בליידס וסקייטבורד, אומר כי “החלקה על סקייטבורד נחשבת כיום לספורט אתגרי, הנפוץ בעיקר בקרב מתבגרים ובני נוער”. אולם הוא מוסיף כי מדי פעם נוכל לראות גם “חבר’ה בשנות השלושים והארבעים שמחליקים עליו”.
מה מושך בני נוער להחליק/לרכוב על סקייטבורד? למה הם אינם מסתפקים ברכיבה על אופניים?
“גורם מרכזי למשיכה של צעירים להחלקה על סקייטבורד, ובכלל – לתרבות הסקייטבורד, הוא החשיפה למדיה: בעיקר לסרטונים המופיעים ב’יוטיוב’ (You Tube) ובפייסבוק, וגם למשחקי מחשב שבהם הגיבורים הם ‘סקייטבורדרים’. יש כאלה הרוכשים סקייטבורד רק כדי להשתייך חברתית, אבל אז הם מתאהבים בעניין”.
לדברי ציוני, תרבות הסקייטבורד צוברת בארץ תאוצה רבה, ובשנים האחרונות היא אף זוכה בהכרה ממסדית. “מקומות החלקה מסודרים, המכונים סקייט-פארקים, מוקמים ברחבי הארץ ומהווים זרז נוסף לתחביב בקרב בני הנוער. זאת בנוסף על תחרויות ארציות ובינלאומיות המושכות תשומת לב רבה”, הוא אומר.
באיזה גיל ניתן להתחיל לרכוב על סקייטבורד?
מבחינה מוטורית-התפתחותית, ניתן להתחיל להחליק באופן בסיסי כבר בגיל חמש או חמש וחצי. ילדים בגיל הזה מנסים, לעתים קרובות, לחקות את האח הבוגר, ועקב כך מתחילים בשלב מוקדם. עם זאת, חשוב להשגיח על ילדים צעירים, חסרי ניסיון בהחלקה על סקייטבורד, בעיקר אם מערכות גופם (שיווי משקל, מנגנוני יציבה, התמצאות מרחבית) טרם השלימו את התפתחותן. כך גם לגבי ילדים שלפתע צמחו לגובה – והתפתחות השרירים, שאמורים להסתגל לשינויים הדינמיים במיקום מרכז הכובד של הגוף, אינה תואמת אצלם את קצב התפתחות השלד ואת השינוי המהיר באורך הגפיים”.
האם כרוכות סכנות בטיחותיות בתחביב הזה? האם יש לרכוב רק באזורים המוגדרים לכך?
“הרכיבה מחייבת שימוש בקסדה מיוחדת לסקייטבורד ובמגינים לשורש כף היד, למרפקים ולברכיים. הסכנות הכרוכות בתחביב הזה קשורות בעיקר לנפילות: שבירת יד או רגל, נפילה על הראש ו’פתיחת ראש’ או חבלה בגולגולת/ זעזוע מוח. מן הסתם, ילדים המבצעים פעלולים (‘טריקים’) חשופים יותר לסכנת פציעות, כמו סיבוב קרסול כתוצאה מנחיתות לא מוצלחות וכו'”.
ציוני מציין כי ילדים מחליקים, בדרך כלל, בסביבת ביתם – על משטחים כמו אספלט איכותי, שבילי אופניים, או משטחים חלקים יותר כמו רחבות צמודות לקניונים, ולא על משטחים רכים או לא אחידים כדוגמת דשא, חול או מדרכה משובשת.

לא רק בשביל הכיף

לשאלה האם רכיבה על סקייטבורד נחשבת לפעילות גופנית ומחזקת את הגוף, משיב ציוני: “הרכיבה נחשבת לפעילות גופנית, אך מידת ההפעלה של השרירים ושל מערכות הגוף הנוספות תלויה באופי ההחלקה ובעצימותה. מעבר להפעלת השרירים – שרירי הרגליים בדגש על שרירי הירך הקדמי והשוק, וגם שרירי הגו – נכנסות לפעולה מערכות נוספות. מדובר במערכת הווסטיבולרית (שיווי משקל), מנגנוני יציבה (שליטה ובקרה עצבית-שרירית), קואורדינציה (בעיקר בעת פעלולים), וגם מערכת לב-ריאה בעת החלקה מאומצת לאורך זמן או החלקה בעלייה”.
איזה ציוד בסיסי נדרש? האם יש הבדל בין סקייטבורד פשוט למקצועי?
“הציוד הבסיסי כולל סקייטבורד, וכאמור גם קסדה ומגינים. ניתן להשתמש גם בנעלי סקייט, העשויות לעתים מחומרים חזקים יותר ונצמדות טוב יותר לקרש הסקייט (‘גריפ’). מרגישים הבדל בין סקייטבורד מקצועי לרגיל, היות שהקרש המקצועי הוא דק יותר ועשוי ממספר שכבות של עץ איכותי. לכן הוא גם חזק יותר ועמיד בפני זעזועים של קפיצות. גם הגלגלים עשויים מחומר איכותי יותר, ולא מפלסטיק פשוט, ולכן הם עמידים יותר ומעניקים יציבות גבוהה בעת ביצוע טריקים”.
אם כך, מומלץ שלא להתפשר על סקייטבורד מקצועי?
“החשיבות ברכישת ציוד מקצועי ויקר היא בעיקר פועל יוצא של שימוש. ילד שמתחיל להחליק ועדיין עסוק בהתנסות הראשונית עשוי להסתדר גם עם סקייטבורד פחות מקצועי. לעומתו, נער המתנסה בטריקים ופעלולים וחשוב לו לשלוט בסקייטבורד בצורה טובה יותר יצטרך סקייטבורד מקצועי יותר”.

הסגנון בלבוש ובמוזיקה

אם נתקרב מעט לחבר’ה המחליקים, נבחין מהר מאוד בכך שמלבד הסקייטבורד יש עוד כמה דברים המשותפים לרובם, כמו מוזיקה ולבוש אופייניים. בגדים רחבים ואוזניות, למשל, הם חלק בלתי נפרד מהמראה הטיפוסי.
“לבוש אופייני של חובב סקייטבורד הוא ג’ינס בורדו, נעליים בצבע שחור-ירוק וחולצה עם הדפס – בדרך כלל לוגו של חברה המייצרת מוצרים בתחום”, מתאר ציוני. “לפעמים יתווסף לכך כובע מצחייה או כובע צמר”. ומה לגבי המוזיקה?”היפ-הופ, פאנק, ראפ– זהמה שהולך אצל הסקייטבורדרים”.
מעבר לכך התגבש לו, כמובן, ז’רגון שלם ועשיר שלא היה מבייש אף יחידה קרבית בצה”ל. אנחנו הבאנו בפניכם (במסגרת) רק טעימה קטנה – את השאר תצטרכו לגלות בעצמכם!

תודה לדניאל עדרי, בן 13.5, מתל אביב, שסייע לנו במידע על תרבות הסקייטבורד

על החישוק המסחרר כבר שמעתם?

זה הזמן ליוגה צחוק

הבנות בסלסה, הבנים בהיפ-הופ