מאת אורי גדס אילני.
שייך לקטגוריית אקטואליה

לצד שיחות על מין ועל מוסריות, אותן אנחנו חייבים לנהל עם המתבגרים שלנו, כדאי שגם נזכיר להם עובדה אחת: יש חוק במדינת ישראל, וגם הם מחויבים לציית לו

בשנת 1988 אירע בישראל אירוע אונס מחריד שזעזע את המדינה, ובו קבוצת נערים אנסו במשך כמה ימים נערה בת 14. בפרשה, המכונה ‘האונס בקיבוץ שמרת’, היו מעורבים בני קיבוצים, וארבעה מהנערים הורשעו ונידונו לעונשי מאסר. במהלך המשפט נקבעו בישראל כללי משחק חדשים, ונקבעו סטנדרטים ערכיים, משפטיים וחקיקתיים. די לעיין בדברי שופט העליון חשין, אשר כתב בפסק הדין: “גבר היוזם מגע אישות עם אישה, עליו הנטל לבקש הסכמתה של האישה, ועליו הנטל לקבל הסכמתה… במקום בו עולה ספק אם הסכימה האישה למעשה אישות – או אם לא הסכימה – המסקנה חייבת להיות כי מעשה האישות היה שלא בהסכמה, וממילא נעשה ‘שלא בהסכמתה החופשית’ של האישה”. אותה תקופה נדמה היה כי אירוע כזה ספק אם יחזור ושהמשפט הציבורי לו זכו הנאשמים, לצד התיאורים הקשים על ההתעללות הקשה שעברה הנערה, ירתיעו את באים בתור.

אולם, למציאות יש את הקצב שלה והיום הגענו למצב שבו לצד אנשים רמי דרג שנחשדו, נשפטו והורשעו בעבירות מין קשות, ניצבים בני נוער צעירים שפגעו מינית. יכולים להיות אלה תלמידים אשר בבוקר הולכים לביה”ס עם ילקוט על הגב, ואחר הצהריים מקיימים מין קבוצתי במבנה נטוש באתר בניה עם נערה שלבטח לא ציפתה ולא רצתה להיות חלק מהאירוע. יכולים להיות אלה בני נוער על סף גיוס, אלו שעומדים להיות בקרוב המגן האנושי והמצפן המוסרי של מדינת ישראל, אשר מוצאים עצמם חשודים באונס תיירת. וכאשר לכל ההמולה הזו מוסיפים גם את רשת האינטרנט והטלפונים החכמים, אשר מאפשרים בקלות רבה להפוך כל נער או נערה לצייד או ניצוד, להיות קרבן או עבריין, נראה שהמציאות היום קשה בהרבה ומורכבת בהרבה מזו שקיוו לה שופטי העליון שגזרו את דינם של הנערים מקיבוץ שמרת, לפני למעלה מ-30 שנים.

חינוך מיני בכל מסגרת

מקומם של אנשי החינוך במניעת פגיעות מיניות הוא ברור מאליו. על פניו כמעט בכל בית- ספר, ומגיל צעיר יחסית, עוסקים המחנכים והמחנכות בתכנים הקשורים ליחסים חברתיים ויחסים אישיים. בכל שכבת גיל יש את התכנים הרלוונטיים, והם מועברים ע”י מורים ואנשי חינוך מתוך בית הספר ומחוצה לו. בתנועות הנוער יש מי שפוסע צעד נוסף מעבר לתכנים הרגילים, וגם שם אפשר לשמוע תכנים העוסקים ביחסים של בינו לבינה. אולם, לצד כל העשייה המבורכת בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, עד כמה הנושא של יחסי מין מדובר בבית, עם ההורים? ואם כבר מדברים על הנושא, עד כמה מקפידים להתייחס גם לנושא החוק?

השיחה בין הורה למתבגר בנושא מין ומיניות היא כמובן תלוית גיל (יש הבדל בין ילד בן 12 ונער בן 17), מין (בן או בת) ותרבות (דתי או חילוני למשל). ולכן, לא ניתן להמציא נוסחה אחידה לכל ההורים אשר מבקשים לשוחח עם הבן או הבת על הנושא. עם זאת, אני מוצא פעמים רבות – בשיחות שאני מקיים עם הורים למתבגרים – שהם בוחרים לדבר עם המתבגר/ת שלהם על טווח מאוד מצומצם של נושאים הקשורים ליחסי מין, ולעיתים אף מתרכזים אך ורק בנושא אחד או שניים: מחלות מין והיריון לא רצוי. שני נושאים אלו חשובים ואסור לדלג עליהם, אולם לצדם ראוי וחשוב לדבר על כמה נקודות שהתעלמות מהן עלולה להיות גם היא הרת אסון.

לא רק ג’ורג’ מייקל

חלק מהנושאים שחשוב לדבר עליהם עם המתבגרים הצעירים הם בבחינת שיח רגוע, שניתן לנהל ללא תחושה של מעמסה כבדה על הכתפיים, ואפילו עם מידה של חיוך ונוסטלגיה, כמו למשל: אהבה, רומנטיקה, חיזור, מסיבות כיתה, משחקי חברה וכדומה. זו שיחה שמתאימה בעיקר למתבגרים צעירים, בכיתות ו’-ז’-ח’, שמתחילים את דרכם בעולם המתבגרים ומתחילים להיחשף לחוויות שבהן יש “מתח מיני”, גם אם מדובר רק במשחק “שבע דקות בגן עדן” או “אמת או חובה”. במהלך השיח אפשר ורצוי לתת לילד/ה לשתף ולספר על החוויות מהמסיבות ומהאירועים החברתיים, ומי אוהב את מי, ומי שונא את מי, כל זאת, בהתחלה לפחות, מבלי להיות הורה שיפוטי ומתנשא, אלא בעיקר הורה מאזין וקולט. בכך, ניתן למעשה להפוך להיות הורה רלוונטי לשיח בנושא, ולאפשר לילד לשתף מבלי שהוא חושש מתגובה שלילית או ממבוכה רבה. אגב, גם בגילאים מאוחרים יותר יש בהחלט מקום לשיח בנושאים אלו, אולם את מסיבות הכיתה יחליפו מועדונים, ואת משחקי החברה יחליפו החיזורים והדייטים. בכל גיל ובכל מצב כדאי שההורה יחשיב עצמו כרלוונטי לשיח בנושאים אלו, כמובן עם השינויים המתבקשים לאור ההתקדמות בגיל והשינויים בחוויות.

אבל, לצד השיח על אהבה ורומנטיקה, לצד הנוסטלגיה והזיכרונות ממסיבות כיתה ושירים של ג’ורג’ מייקל, ישנה נקודה אחת שכאמור חייבים להתייחס אליה כבר מגיל צעיר והיא החוק. הרושם המתקבל משיחות עם הורים למתבגרים הוא שהורים רבים נרתעים מלדבר על החוק בכלל ועל חוקים הנוגעים לפגיעות מיניות בפרט. הורים, בין שהם לא מאמינים שהילד/ה שלהם עשויים לפגוע מינית, ובין שהם עסוקים יותר בחשש מכך שהבן או הבת שלהם יפגעו ממישהו אחר, מדלגים בחוסר תשומת לב על אחד הנושאים הקריטיים בכל הקשור לשיח בנושא מין ומיניות בגיל ההתבגרות. וזאת, במיוחד לאור המצב החדש ישן אליו נקלענו בחברת בני האדם שבו העולם הווירטואלי משתלט על העולם האמתי. ילד מגיל 12 חייב להבין שהוא נכנס לטווח של גיל האחריות הפלילית, הוא חייב וצריך להבין שלמעשים (יתכן פליליים) שלו יכולות להיות השלכות, לא רק בהיבט של פגיעה באדם אחר, בגופו ברגשותיו, בכבודו, אלא גם פגיעה בו עצמו, עד כדי נשיאת אות קין על עבירה פלילית לכל ימי חייו. בכדי להבהיר את הנושא הזה הורים צריכים לדבר עם הילדים שלהם על החוק, המשמעות של חיים במדינה שבה יש חוקים, ועל התוצאות הצפויות למי שעובר עליו. ובתוך השיח על החוק, שיח שחייב להתחיל בגיל 12 אבל להמשיך הלאה עד לגיוס לצבא, ההורים חייבים להבהיר את עמדתם החד משמעית ונחרצת (במידה שהיא אכן כזו) באשר לעבירה על החוק, ובתוך כך לגעת במלא מובן המילה גם בחוקים הנוגעים לעבירות מין.

דוגמא נפוצה לחוק אשר רבים אינם מודעים לו, ובני נוער בעיקר, ושאני מדגיש בהרצאות והסדנאות בפני מתבגרים והורים כאחד, היא חוק העונשין תשל”ז 3921 ,1977 סימן ה’: עבירות מין. סעיף 3 בחוק קובע כי אחד הקריטריונים לקביעת עבירת האונס הוא מצב שבו: האישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבעה עשרה שנים, אף בהסכמתה. מציאות שכיחה בבתי הספר ובחיי המתבגרים מגלה שישנן חברויות בין נער בכיתה י’ לנערה בכיתה ח’. לאור החוק הזה ברור לחלוטין מה המשמעות אם השניים יקיימו יחסי מין עוד בטרם מלאו לנערה 14 שנים. האם הוא מבין זאת? האם היא מבינה זאת? סעיף נוסף בחוק נוגע לכל הקשור ביחסי מין תחת השפעת חומרים, ובכלל זה במסיבות במועדונים בתל אביב או באי אקזוטי ביוון. סעיף 4 קובע קריטריון לקביעת אונס, אם היחסים בוצעו: תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. האם התיכוניסטים במסיבה ידעו את זה? האם הוריהם שציידו אותם בכסף וקנו להם בגדים למסיבה יידעו את זה?

הגיע הזמן שנתעורר

לצערי, בימינו נושא החוק והשמירה על החוק מוטלים בספק בגלל רצף של אירועים, חקירות, משפטים וגזרי דין, שמאירים באור שלילי את שלושת הרשויות במדינה הדמוקרטית. לצד זה, סרטונים ברשתות החברתיות אשר בהם משתלחים ברשויות החוק בכלל ובמשטרה בפרט, גורמים כנראה לטשטוש גבולות וזלזול ברשויות החוק. מיליארדר שלכאורה סוחר בקטינות למטרות מין, חבר כנסת שטופח על ישבנה של חברתו למליאה, קצין בכיר שמבלה במועדון חשפנות, ואפילו נשיא לשעבר שישב שנים בכלא על עבירות מין. כל אלה כנראה העבירו את החברה שלנו על דעתה, ולתוך המציאות הזו גדלים המתבגרים של היום. מתבגרים שמעיזים (לא כולם כמובן) לשלוח DickPic לחבריהם וחברותיהם בכיתה, ללא כל פחד או מורא, וללא כל בושה. מתבגרים (לא כולם כמובן) שמעיזים לצלם ילדה מהכיתה בזמן אקט אינטימי עם בן זוגה ומפיצים את הסרטון לכל השכבה. נערות שסוחטות חברה מביה”ס ומטילות בה פחד ואימה, עד כדי כך שהיא מוכנה לקיים יחסים עם זרים ובלבד שהן תעזובנה אותה לנפשה. לא מדובר בפרק מסדרת טלוויזיה ב Netflix, מדובר בחיים פה במדינת ישראל.

ההורים חייבים להתעורר, להתעשת, לדבר עם הילדים שלהם ולהבהיר להם את המשמעות וההשלכות של המעשים שלהם, של התנהגות שלהם, של העבריינות שלהם. כן, הורה חייב להגיד לבן שלו – באותו משפט, גם “מזל טוב, אתה מתבגר, אתה מתחיל להכיר את העולם, אתה מתחיל להיות עצמאי” וגם “מעכשיו אתה אחראי מבחינה פלילית למעשים שלך, ולכן אם תעבור על החוק אתה צפוי לעונש”. זה מתבקש, זה מתחייב, זה עשוי להחזיר לחברה בישראל את הסדר הציבורי שהמשטרה מנסה בכל כוחה לשמור עליו. זו אחריות של כל הדור הוותיק לדאוג שהדור החדש שגדל כאן יגדל למציאות שמכבדת את החוק, לפחות כמו שאנחנו מבקשים מהם לכבד את האחר, את השונה.

בנים צריכים לתת כבוד לבנות, בנות צריכות לתת כבוד לבנים, וכולם צריכים לכבד את החוק. אמנם, שיחות על החוק או על גבולות אינן מתכון בטוח להצלחה, ואין בהן לבד בכדי להבטיח שבני הנוער בעתיד לא יעברו על החוק ולא ימתחו גבולות, בנושא מין או בכל נושא אחר. לצד השיח על החוק ישנה רשימה ארוכה ומפותלת על ערכים, נורמות וכללי התנהגות אנושיים בסיסיים שחשוב להאיר באור זרקורים בפני בני הנוער והמתבגרים הצעירים, וזהו תפקידם של ההורים לצד אנשי החינוך. אולם, במציאות שנוצרה במדינת ישראל הורים ואנשי חינוך חייבים לפנות זמן גם לשיח על אבני היסוד של החברה האנושית בכלל והחברה בישראל בפרט, ובכלל זה על החוק והמשמעות של החיים במדינת חוק, ובכך לתת לבני הנוער והצעירים עוד כלי שיעזור להם בהתמודדויות שצפויות להם במהלך החיים כמתבגרים וכבוגרים.

הכותב הוא דוקטורנט לעבודה סוציאלית, מרצה, מנחה קבוצות להורים ומתבגרים.

גם לנו יש תפקיד במניעת האונס הבא

חוק הסרטונים: למי החוק החדש עוזר?