מאת יפעת דננברג.
שייך לקטגוריית תרבות ופנאי

כיצד תוכניות הריאליטי הרומנטיות משפיעות על בני הנוער? מסתבר שגם זה תלוי בנו

באופן טבעי יש לנו את החשש שתוכניות הריאליטי הרומנטיות יטמיעו בילדים שלנו הנחות ומושגים מעוותים על מערכות יחסים. אבל לשמחתי גיליתי שעם הכוונה נכונה, הן דווקא יכולות לפתח בהם חשיבה ביקורתית ועצמאית, ולהעניק להם את ההזדמנות ליצור את “האני מאמין” שלהם בכל מה שקשור לזוגיות.

הכול התחיל כשערב אחד התקבצו אצלנו בסלון חמישה חברים של ביתי הצעירה (16). הם הכינו פופקורן וישבו לצפות יחד בתוכנית “חתונה ממבט ראשון”. תוך כדי צפייה, ובין לבין בזמן הפרסומות, הם שוחחו ביניהם והביעו את דעתם על מה שראו.

מכיוון ששמתי לב שאני שומעת בכל מקום שיחות על האינטראקציות הזוגיות של הזוגות בתוכנית, עניין אותי במיוחד היה לראות כיצד משפיעה התוכנית על תפיסת הזוגיות של בני הנוער שצופים בה ועל האמונות שלהם לגבי זוגיות, שבדיוק מתעצבות אצלם. תמיד מעניין להקשיב למה שיש לבני נוער להגיד ומעניינת אותי נקודת המבט שלהם, ועוד יותר כשמדובר בנושאים רגישים כמו אלו.

כששאלתי אותם על כך, הופתעתי לשמוע את התשובות ועוד יותר הופתעתי שכל מי שענה שמח לפרט ולהביע את דעתו בהרחבה. אפילו מי שבדרך כלל עונה תשובות קצרות וענייניות, שיתף הפעם פעולה בהתלהבות, מה שהביא אותי לתובנה הראשונה: תמיד שווה פשוט לעשות את הצעד הראשון ולשאול, כי אם הנושא נוגע להם ומעניין אותם, הם ישמחו לתרום יותר מכמה מילים.

שימח אותי לשמוע שהם אמרו יודעים להבדיל בין טלוויזיה למציאות ויודעים שמה שרואים בריאליטי הוא לא בהכרח ריאלי או אמיתי. “אפילו הזוגות בתוכנית אמרו שהעובדה שהיו מצלמות כל הזמן הפריעה להם להתנהג בטבעיות”, אחד מהם אמר.

אחר כך התעורר דיון האם המסר שהתוכנית מעבירה הוא שכל אדם חייב למצוא זוגיות ולהתחתן ואם זה לא קורה לו באופן טבעי – משהו איתו דפוק, והאם למסר הזה יש גם אחיזה במציאות.

עוד טענה קשה שעלתה בעקבות התוכנית היא שזוגיות זה עניין מסובך. אפילו שמומחים חיברו בין הזוגות, אפילו שבני הזוג מאוד רצו שזה יצליח, ואפילו שהיו להם יועצים צמודים, ברוב המקרים הם לא הצליחו להחזיק מעמד. טענה זו העלתה את השאלה האם בכלל אפשר לקיים קשר מוצלח בלי האהבה, כי הרי חלק מהזוגות לא הצליחו לייצר תקשורת טובה כבר בהתחלה ואז, למרות ששניהם רצו שזה יצליח, הפרשנות לדברים האחד של השנייה הייתה בעייתית וגרמה לקרעים, ובגלל שעוד לא הייתה אהבה – היה קשה לאחות את הקרעים הללו.

גם על העניינים האינטימיים היה לבני הנוער הרבה מה להגיד, ולטענתם הדברים לא “זרמו” באופן טבעי ועברו יותר דרך מסננת השכל וההיגיון ולא דרך הרגש, מה שהקשה מאוד על התקדמות היחסים.

אם אסכם, בני הנוער בוחנים את הסביבה תוך כדי בניית הזהות העצמית שלהם. בתהליך בניית הזהות העצמית הם מגבשים לעצמם עמדות ואמונות. הם חכמים ולא מאמינים לכל מה שהם רואים, אבל אם אנחנו רוצים להשפיע על האמונות המתפתחות, כדאי להקשיב למה שיש לילדים שלנו להגיד – ויש להם מה להגיד. כדאי לעזור להם באמצעות שאלות שיעזרו לפתח חשיבה ביקורתית ויעודדו אותם לחשוב על מה שהם רואים. זה גם הזמן לתווך את מה שיש בטלוויזיה ולהגיד מה העמדה ההורית שלנו, איך אנחנו רואים את הדברים. בלי ביקורת, בלי שיפוטיות ועם המון כבוד לדעה אחרת, משום שהמטרה היא דיאלוג. כי אם כבר אנחנו רואים טלוויזיה – בואו נהפוך את הצפייה לחוויית תקשורת משפחתית.

הכותבת היא מנחת הורים, מאמנת ילדים ונוער ומטפלת דיאדית. לאתר של יפעת “כלים קשובים” ולעמוד הפייסבוק של יפעת.

איך מתמודדים עם ריבים בין בני המשפחה

הפרסומת החדשה של דלתא מציגה לילדים שלנו סקסיזם