מאת ליאת פלד.
שייך לקטגוריית בצפר

יותר ויותר בתי ספר מחליטים לזנוח את התעודות הסטנדרטיות ולאמץ תהליכי מדידה והערכה הוליסטיים יותר

בשבועיים הקרובים כל הילדים שלומדים בבית הספר (ביסודי, בחטיבות ובתיכונים) יקבלו תעודות. אצלנו בבית לא מקדישים יותר מדי תשומת לב לתעודה. התעודה הסטנדרטית היא חד-ממדית, אני לא יכולה ללמוד ממנה הרבה על הילד, וגם הילד שלי לא יכול ללמוד ממנה על עצמו. לעומת זאת, יום הורים הוא הרבה יותר משמעותי אצלנו, כיוון שהוא מבוסס על שיח. לפני יום הורים אני שואלת את הילדים אם יש משהו שאנחנו רוצים לשאול, להגיד או לבקש מהמורה. ביום הורים אנחנו באים לשיחה שוויונית שמתייחסת לילד כשלם. וכשהמחנכת לא מתייחסת לילד שלי באופן הוליסטי, אני שואלת את המחנכת על היבטים אחרים (איך הוא מבחינה חברתית?) או מספרת לה על עשייה נוספת של הילד (את יודעת שהוא פעיל במועצת תלמידים?).

הילדים שלי לא שטוחים. הם שלם, עגול, מורכב, עם יתרונות וחסרונות, עם קשיים והצלחות. הילדים שלי לא לומדים בבית הספר רק מקצועות לימוד (תנ”ך, חשבון, שפה, היסטוריה וכיוב’) הם לומדים גם מיומנויות חברתיות, עבודה בצוות, העברת מצגות. אז איך יתכן שהמסמך המסכם שמוציא מוסד חינוכי לימודי אינו כלי ללמידה משמעותית?

עם שאלות ותהיות אלו פניתי לגליה דהן, מורה במערכת החינוך. בשנתיים וחצי האחרונות, גליה מחנכת ומרכזת שכבה בבית הספר היסודי ‘שבילי רעות’, בית ספר חדש שהוקם במועצה אזורית מנשה ולומדת לתואר שני בתכנון לימודים והערכה בבית ברל.

אך לפני כן, בואו נבין איך נכתבות התעודות הסטנדרטיות בבתי הספר: המורים נעזרים במערכת משו”ב להפקת התעודות. במערכת יש מספר גדול של היגדים לכל מקצוע, ההיגדים מתייחסים להיבטים של תלמידאות ולהיבטים רגשיים. המורים בוחרים מתוך מבחר ההיגדים 1-3 היגדים. כלומר העשייה של כל תלמיד מסוכמת במספר היגדים קבועים במערכת. בנוסף ניתן ציון מילולי או מספרי שמשתנה בהתאם לגיל התלמיד. במערכת כל כך גדולה כמו מערכת החינוך יש יתרונות בהפקת תעודה המבוססת על היגדים קבועים וציונים. המערכת נוחה לשימוש, המורות מכירות את ההיגדים, והרכבת התעודה עבור כל תלמיד נעשית במהירות יחסית. תעודה מסוג זה מתבססת על תפיסה של מפעל ייצור והיא פחות מתאימה לעולם שעובר לפרסונליזציה בכל תחומי החיים (רפואה, תזונה, תקשורת, מוסיקה ועוד).

גליה שיתפה אותי בתהליך החשיבה על תהליכי המדידה וההערכה בבית הספר. בחודשיים של הקמת בית הספר, המנהל, רועי טפליץ, הוביל שיח עם הצוות על תפיסות חינוך, דמות הבוגר ועל הדרכים להגיע לשם. הוקם צוות מוביל וצוותי עבודה. הצוות שעבד על מדידה והערכה שאל את עצמו שאלות על מדידה. המורות אמרו שהן לא מעוניינות במבחנים. ואז עלתה השאלה “אז מה כן?”. אם לא מבחנים, איך נמדוד ונעריך, מה יחליף אותם?

מערכת החינוך כיום עומדת לפני תקופה מיוחדת ומלאת הזדמנויות לשינוי. בשנים האחרונות, כבר כולם מבינים שהמערכת צריכה להשתנות, עכשיו כולם יחד בודקים לאן משיטים את הספינה הזאת, איך עושים חינוך עדכני ומותאם לצרכים של הילד ולמיומנויות המאה ה- 21. אנחנו יודעים להגיד מה לא, אבל אנחנו בוחנים ומנסים להבין מה כן, מה אנחנו רוצים במקום. ובהקשר הנוכחי, על סמך מה נמדוד ונעריך את הילדים.

 

מדידה והערכה

בסיכום עבודתו של הצוות הוחלט שהמדידה תיעשה באמצעות מיפויים פעמיים בשנה ובאמצעות מחוונים על עבודות ומטלות.

המיפויים:
בשכבות הגיל הנמוכות נעשים מיפויים פעמיים בשנה בשפה ובחשבון. בשכבות הגבוהות נעשים מיפויים פעמיים בשנה בשפה, מתמטיקה, אנגלית ומדעים. הילדים לא מקבלים ציון על המיפוי. המיפוי משמש את המורה למפות את הלמידה בכיתה על מנת לתכנן את המשך הלמידה. לדוגמה, אם הכיתה שולטת בלוח הכפל ומתקשה בחיבור וחיסור במאונך, אז המורה תקדיש יותר זמן לנושא שבו נדרש תגבור. בנוסף, היא תעבור עם הכיתה על המיפוי על מנת ללמוד ממנו מה שנדרש. במקרים מסוימים המורה תשב באופן אישי עם מספר תלמידים על המיפוי שלהם, אך בלי לתת להם את הציון. גם כיום, מורות איכותיות עושות שימוש במבחנים למיפוי הצרכים והדגשים הכיתתיים. אך עדיין, חלוקת מבחנים עם ציונים לכל תלמיד הופכת את המיפוי מכלי ללמידה על ההתקדמות הכיתתית והאישית בחומר הנלמד, לתחרות ציונים בין התלמידים.

המחוונים:
בנוסף למיפויים נעשית מדידה והערכה באמצעות מטלות, דפי עבודה ועבודות חקר בקבוצות. לפעילויות נבנים מחוונים (המחוון הוא כלי להערכת ביצועי תלמידים במטלות פתוחות בהן יש מספר תשובות אפשריות המשקפות רמות שונות של ביצוע. המחוון נועד לצמצם ככל האפשר את הממד הסובייקטיבי בהערכה. כל מחוון בנוי מקריטריונים להערכה ומהמשקל היחסי של כל קריטריון בתוך ההערכה הכוללת).
ברוב המקרים המורות בבית הספר בונות את המחוונים יחד עם התלמידים. כך התלמידים לומדים ומתנסים בבניית כלי הערכה, הם שותפים לתהליך ולכן מחויבים לו יותר וכמובן מבינים מה מטרות הפעילות ועל מה הם נמדדים. ישנם מקרים בהם המורה בונה את המחוון בעצמה ואז היא מציגה ומסבירה עליו לתלמידים יחד עם הצגת המטלה הלימודית.

מסמכי הערכה

התעודות בבית הספר נקראות מסמכי הערכה, אשר בנויים ממספר חלקים ונכתבים במספר שלבים. מסמך ההערכה נועד ללמידה. אם ילד קיבל 90 במתמטיקה בתעודה רגילה ההורים שמחים. ואמנם 90 הוא ציון גבוה, אך המשמעות שלו היא שהילד לא שולט בכל החומר ואולי יש נושא שנדרש בו חיזוק. התעודה לא נותנת לנו מידע באלו מהנושאים הילד שולט ובאלו נושאים נדרש שיפור. במסמך ההערכה יש פירוט באלו נושאים הילד שולט ובאלו נושאים נדרש חיזוק או שיפור.

חלק ראשון: מצפן (תמונה מצורפת בהמשך)
המצפן הנו דף משוב אישי והוא נועד לכוון אותנו, להראות לנו את הכיוון. ההיגדים משתנים על פי גיל הילד והם מכילים את מגוון המיומנויות הנדרשות מילד בחברת הלומדים –הכרת החזקות, למידה משגיאות, שיתוף פעולה ועבודת צוות, למידה עצמאית, יצירתיות, פתרון בעיות, שמירה על בית הספר ועוד. העבודה על המצפן לאורך השנים מלמדת את הילד מיומנות של הערכה עצמית.

חלק שני: יום הורים
השיחה ביום ההורים מתייחסת להיבטים רגשיים, חברתיים ולימודיים של הילד. כשבסוף השיחה נקבעים כשני יעדים לילד להמשך הדרך. לדוגמה, “אתה מעולה בחשבון אבל אתה לא מתייחס יפה לחברים. בוא נקבע יעד לשיפור היחס לחברים”. היעדים מתגבשים בדיאלוג עם הילד, תוך התייחסות איך הילד יכול לעשות זאת ואיך המורה יכולה לעזור לו בכך.

חלק שלישי: מסמכי הערכה
גליה משתפת שלפני שהיא כותבת את מסמך ההערכה היא מדמיינת את הילד וחושבת מה היתה רוצה להגיד לו, לאחר מכן היא כותבת את המסמך בסגנון של שיחה עם הילד. המסמך נכתב בשפה יומיומית אך יש לו כללים, כך שבכל מסמך הערכה חייבים להופיע הנושאים הבאים: תלמידאות, שגרות חיים (הגעה בתלבושת, הגעה בזמן וכו’) ובכל מקצוע מתייחסים להתקדמות ולהישגי הילד בכל הנושאים הנלמדים. בנוסף, ישנה התייחסות ליעדים שנקבעו ביום הורים, מידת ההצלחה וההתקדמות של הילד ביעד שנקבע, הצעות לילד איך הוא יכול להתקדם בנושאים שונים ואיך המורה יכולה לעזור אם ירצה ויבקש.

חלק רביעי: דף משוב
עמוד בו הילד נותן משוב לעצמו וההורה נותן משוב לילד. מכיוון שחשובה הראייה ההוליסטית של הילד, במסמך ההערכה יש מקום להתייחסות גם של הילד וגם של ההורה. ההורה צריך לכתוב איך הוא מעריך ורואה את הילד שלו, לאו דווקא בבית הספר. כך הילד מקבל תמונה רחבה ונקודות מבט מאנשים שונים בחייו.

מצפן

מצפן

הקשיים שבדרך

כמו בכל דרך חדשה, ישנה למידה תוך כדי תנועה ושיפורים תוך כדי עשייה. להלן מספר דוגמאות:

  • ה’מצפן’ עבר שינויים והתאמות. הצוות עבר השתלמות מוסדית על מחוונים. ישנו שיח ולמידה על שיפור השימוש בכלים.
  • הזמן שמקדישות המורות לכתיבת מסמכי ההערכה הוא ארוך ודורש השקעה רבה. כיום מתקיים  דיאלוג איך להפוך את הכתיבה ליעילה יותר.
  • הורים לילדים בכיתה ו’ חששו מהרישום ומהמעבר לחטיבה. איך ללא ציונים הילדים יוכלו להירשם לכיתות מיוחדות בחטיבה ואיך הם יתמודדו עם מבחנים? (בנושא זה ניתן להתרשם מתשובות של תלמידים מבית ספר “אדם וסביבה”שכבר מספר שנים פועל ללא מבחנים, על מעבר מבית ספר ללא מבחנים לחטיבה).

התהליך של מדידה והערכה שגליה מתארת מעורר קנאה. יחד עם זאת ברור שהוא לא פשוט ולא מתאים לכל בית ספר. כל בית ספר יפעיל תהליכי מדידה והערכה בהתאם לתפיסה החינוכית בה המנהל וצוות המורים מחזיק – האם בית הספר הוא מפעל לציונים או מוסד חינוכי ולימודי? האם בבית הספר לומדים רק ‘מקצועות לימוד’ ותלמידאות או גם מיומנויות של המאה ה- 21? האם בית הספר מעוניין בילדים ובבוגרים רק עם יכולת קוגניטיבית מפותחת או גם בעלי כישורים חברתיים, רגשיים ומוטוריים? אם כך נראה שהתעודה היא מראה לתפיסה החינוכית של בית הספר, וזו עוד סיבה שבגללה כדאי לעשות שינוי בתעודות.

הכותבת היא יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, עובדת עם בתי ספר על בניית קהילה בית-ספרית, בעלת הבלוג ‘מורים והורים מובילים שינוי’ 

תעודת הערכה שמגיעה מאתנו, ההורים, תחולל פלאים בנפשם של הילדים

על הקשר בין הצטיינות בלימודים לאיסור על לעיסת מסטיקים