מאת דורית חרמון.
שייך לקטגוריית בצפר

לא כל הילדים זוכים לקבל תעודת הערכה מבית הספר, ולא כל תעודות ההערכה באמת מתייחסות לקשיים שהתלמידים נאלצים להתמודד איתם מדי יום. אך פה בדיוק נכנסת האחריות שלנו, ההורים, להגיד מילה טובה

מנוסף לתעודות עם ציונים אשר מחולקות לכל התלמידים שמסיימים את השנה, חלק מהתלמידים מקבלים גם תעודות הערכה על ההישגים שלהם. אבל יש ילדים שאף פעם לא קיבלו תעודה שכזו. לא משנה כמה הם התאמצו, או למדו, או ניסו, או השתדלו – הם לעולם לא חוו את ההרגשה של קבלת תעודת הערכה – הרגשה שלעניות דעתי כל ילד צריך לחוות.

יש ילדים שעושים את הכי טוב שהם יכולים, אבל זה אף פעם לא מספיק כדי לקבל תעודת הערכה או הצטיינות. כאלה שתמיד בפוקוס עמד מה שהם עשו “לא בסדר”. אבל בעיני יש כל כך הרבה דברים שהילדים עושים במהלך כל יום, כל שבוע, כל השנה שאולי נראים מובנים מאליו, אבל הם ראויים בהחלט להערכה.

הם קמים, מתארגנים ומגיעים לבית הספר בזמן. יושבים בשיעורים ומקשיבים ולא מפריעים גם אם זה ממש משעמם. הם ממלאים הוראות כל יום כל היום, מכינים שיעורים, לומדים למבחנים – וזה באמת רק חלק מהדברים שהם חייבים – כן, חייבים- לעשות כל יום, כי הרי אין להם ממש ברירה אלא ללכת לבית הספר.

אז השנה החלטתי שאני נותנת לילדים שלי תעודת ההערכה מאיתנו, ההורים, ללא קשר להישגים שלהם, ותוך התייחסות למאמץ שהשקיעו במהלך השנה. אני מאמינה שצריך להעריך את כל הילדים על המאמץ וההשקעה, ושאין ילד שלא משקיע ועובד קשה בבית הספר, גם אם זה לא תמיד נראה לעין. ואם בית הספר לא יכול להביע הערכה – אז ההורים יעשו את זה!

תעודת לדוגמה

תעודת לדוגמה

במחצית השנה החלטתי להכין תעודת הערכה חלופית לכל אחד מהילדים שלי, כזו ששמה בפוקוס את המאמץ וההשקעה ולא את ההישגים. החלטתי לפרגן לדרך ולא רק לתוצאה ולהתייחס לאנרגיות שהושקעו בלי קשר להצלחה. האמת שזה התחיל ברעיון שי קטן ופשוט יחסית, אבל ברגע שראיתי את התגובות של הילדים שלי הבנתי כמה זה חשוב להם. כך, למשל, איתן בן השמונה אמר: “כשקיבלתי מההורים את תעודת ההערכה זה היה מאוד מעודד וגרם לי לרצות להמשיך להתנהג ככה וזה כיף כי רואים שאני מתנהג יפה”. אחיו, איתמר בן האחת עשרה, אמר: “הרגשתי שאתם מעריכים את מה שאני עושה, לא כמו בבית ספר, שנגיד שאני עושה ואז אומרים ‘עשית יופי, זה אומר שאתה יכול לעשות עוד’. מבינים שקשה לי ולמרות שקשה לי אתם אומרים לי ‘כל הכבוד, אתה עשית את זה’ ובזה שהתייחסתם לזה שעשיתי מטלות למרות שלא רציתי, ראיתי שאתם מעריכים את המאמץ גם אם אני לא עושה הכל”.

זה כל כך קל ופשוט ועם זאת חשוב ומקדם לתת להם את התעודה הזו, וכך מצאתי את עצמי מאמצת את הרעיון, ממליצה להורים אחרים וכמובן מיישמת בעצמי בכל שנה.

הכותבת היא מנחת הורים מדריכת צוותי חינוך. לעמוד הפייסבוק של דורית

כמה שינויים קטנים שיהפכו את בית הספר למקום שבו באמת לומדים

האם גם מערכת החינוך משתנה בהתאם לשיח הציבורי על שוויון מגדרי?