מאת אתי ענבל סגרון.
שייך לקטגוריית חינוך

איך מתחילים לעזור לתלמידים עם הפרעות קשב?

“את לא מבינה”, אמרה לי אימא של יעל, תלמידת כיתה ה’ בת 10 שאובחנה לפני מספר חודשים עם הפרעת קשב. “היא חסרת מוטיבציה בלימודים. היא מעדיפה לבהות בקיר לבן מאשר לסיים את שיעורי הבית שלה. לפעמים אני לא יכולה להתאפק ואומרת לה שהיא עצלנית. אני יודעת שהיא מנסה, אבל אני לא מבינה למה היא לא מצליחה. אני מבינה שיש לה הפרעת קשב, אבל זה לא אומר שמעכשיו אני צריכה לוותר לה על הכל, נכון? מצד אחד אני רק רוצה שהיא תצליח, אבל מצד שני נראה שהיא לא עושה שום דבר בנדון וקשה לי עם זה. אני לא יודעת מה לעשות”. לבסוף היא שאלה אותי בייאוש: “עד כמה זה כבר קשה ללמוד עם הפרעת קשב? אנחנו עושים הכל שיהיה לה שקט ונותנים לה כל מה שהיא מבקשת”.

הבטתי בה וליבי נחמץ. ראיתי כמה היא רוצה שבטובתה של בתה ועם זאת קשה לה להבין מה לעשות. “את לא האימא הראשונה שרוצה שלילד שלה יהיה טוב ושיצליח בלימודים”, עניתי לה.
“אבל לא מבינה מה צריך לעשות כדי שזה יקרה”.
חייכתי אליה ואמרתי לה “היום זה היום הראשון של חיים קלים יותר ורגועים יותר עם הפרעת הקשב”.
ואז התחלנו לדבר.

הנה כמה דברים שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר למען תלמידים עם הפרעות קשב:

  1. להבין שההנחה שלילד עם הפרעת קשב אין מוטיבציה היא שגויה. יש להם מוטיבציה כמו שיש לכולנו, אבל המוטיבציה שלהם פנימית. לכן זה התפקיד של ההורים ושל המורים לנסות למצוא איך ניתן לגייס ביחד עם הילד מקורות למוטיבציה חיצונית.
  1. תזכירו לילדכם שהוא יכול ללמוד, אלא שדרך הלמידה שלו היא ייחודית. הפרעת הקשב דורשת למידה אחרת אבל אין סיבה שהוא לא יצליח כמו התלמיד הכי טוב. אל תשכחו לומר לו שהוא חכם ונבון ושזה לא אומר שהוא פחות טוב מאחרים, אלא שהדרך שלו להצלחה שונה.
  1. תזכירו לו כל הזמן שאתם פה עבורו. שההתקדמות שלו חשובה לכם באמת ובתמים, ועם זאת אין פה תחרות עם אף אחד. לא להשוות אותו לאחים שלו, לחברים שלו או לסביבה שלו. התחרות שלו היא רק עם עצמו. קיבלת 70? מעולה. בוא ננסה בפעם הבאה לקבל 75.
  2. להבין שהוא לא עושה דווקא כשהוא לא מכין שיעורי בית או לא מתכונן למבחן, אלא שההתנהלות שלו שונה משלכם. שהשכחה הזו היא חלק מהפרעת הקשב. ההבנה הזו היא ההתחלה של הקבלה שלכם אותו, וברגע שזה יקרה, מערכת היחסים שלכם איתו תשתנה ותהפוך טובה, תומכת ומחזקת יותר. זה כמובן לא אומר שצריך לוותר לו על המשימות, אלא  שצריך  להבין מתי במהלך היום קל לו ללמוד, ואז גם לעזור לו לארגן סביבת לימודים שקטה ומסודרת. טיפ שאני תמיד ממליצה עליו, הוא לעקוב אחרי הרגלי הלמידה שלו ולראות באיזו שעה הכי קל לו לשבת ללמוד. אולי תופתעו לגלות שבעצם השעה הכי טובה עבורו היא 19:00 בערב ולא 16:00.
  1. כשאתם מסבירים לו חומר לימודי, לא לחשוב שאם הוא מהנהן בראשו הוא מבין, אלא לשאול אותו מה נאמר לו. ואם הוא שוכח אחרי 5 דקות זה לא כי הוא אשם אלא כי בדיוק עבורו לו עוד 20 דברים בראש. תחשבו שאתם הייתם צריכים להכין שיעורי בית תוך כדי שמשאית גדולה נסעת ברוורס ומצפצפת – ככה בדיוק הוא מרגיש. נסו להבין שיש דרך אחרת ללמד אותו ללמוד, ואם אין לנו אותה זה בסדר להתייעץ עם איש מקצוע.
  2. והכי חשוב: תנו לו תחושה שאתם מאמינים בו, כי כמו שאמר הרב קרליבך: “כל ילד צריך רק מבוגר אחד שמאמין בו”.

הכותבת היא בעלת מרכז טיפולי- חינוכי לטיפול בילדי קשב וריכוז והוריהם.

הפרעת קשב? 10 עצות זהב לקראת בחינות הבגרות

הדרת נשים: כך בנות משתיקות הפרעת קשב מגיל צעיר