מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים

“הלב שלי מתפוצץ מבפנים ולא יכול להפסיק מלראות, להחזיק ולטפל במי שעשני  מאושרת”. ריקי ברוך מסתגלת בשמחה לתואר החדש שלה: סבתא

ב-14.2.85, באשמורת ראשונה של ליל, הגעתי עם בעלי לבית היולדות המיתולוגי בקריה, כורעת ללדת את בכורתי. היא הגיחה לאוויר העולם זמן קצר אחר כך, ללא אפידורל וללא סיוע רפואי מכל סוג. באחת הפכתי לאמא ורק שעות אחר כך התחלתי לעכל את גודל ועוצמת החוויה. בבוקר נכנסה חמותי עם בונבוניירה של “ספלנדד” ואמרה: “שתזכי להגיע לרגע הזה שהבת שלך תלד”. אבל אני הייתי מנותקת. שקועה בתוך ההתרגשות שלי, מהרהרת למשמע דבריה וחושבת כמה דמיוני ורחוק הרגע הזה, שהרי בעצמי בקושי הפנמתי אימהות מהי.

דקות קצרות אחרי שילדתי, ומבלי שיכולתי להתלונן, לבקש ולהתפנק עוד רגע נוסף, כבר נלקחה ממני בתי והועברה לתינוקייה. אחרי שטופלתי על ידי הרופא, עזב גם בעלי ואני נותרתי לבד “להתאוששות” באיזה מסדרון אפל וחשוך. שעתיים אחר כך, כשהשחר עלה כבר, הפכתי להיות אחת מתוך 12 יולדות בחדר גדול, שדמה יותר לצריף הקר והארוך בו התגוררנו יחד 60 חיילות בטירונות. כל מה שהיה אז בתוכי וכוסה בדמעות של התרגשות, התנקז לציפייה שיביאו לי אותה להנקה ראשונה. פרטיות, הקשבה, תנאים או זכות לחלום עליהם היו בחזקת לא קיים.

34 שנה וקצת חלפו מאז אותו הרגע ההוא. היא גדלה והפכה לילדה, לנערה ולאשת איש. ואז, אחרי צפייה ממושכת, זכיתי לרגע המפואר הזה. אל בית היולדות באיכילוב לא הייתי צריכה להגיע עם בונבוניירה. הייתי שם מרגע שהתקבלה לחדר הלידה. הייתי איתה ולצידה בשעות שנדרשו. מקשיבה, מלטפת, מתבדחת, מסייעת ותומכת לאורך הלידה המחייכת נטולת הכאבים. ותודה למי שהגה את רעיון האפידורל! ראיתי אותו מבצבץ אל היקום, נושם את הנשימה הראשונה, נפרד מהשליה ומכריז בקול גדול-הנני!

רגעים של אושר כזה לא יודעת לתאר במילים. השנייה הזו שחיים חדשים מרחיבים את אילן היוחסין המשפחתי, וענף חדש צומח והופך לדור חדש במשפחה. ענף המכתיר שרשרת דומינו של “מעמדות” במעגל הסובבים. מהיום יש לנו אמא טריה ואבא טרי, סבתא וסבא חדשים ודוד חדש. לסבתא וסבא רבה נוסף נין חדש שחתם את ה”עשיריה הפותחת”. בזכות תומס כולנו רמי מעלה ומשודרגי תארים. איזו נחת ואיזו שמחה.

אבל הרגע הזה הוא רק ההתחלה. בימים שבאו אחריו, עם כל הקושי וחבלי ההסתגלות וההחלמה מהלידה של בתי, התחיל להירקם כאן ספור אהבה ייחודי שלא ידעתי שכמותו בחיי. אני מלווה אותם, ההורים הטריים, מהשנייה הראשונה. חווה את בכורתי הופכת לאם רכה, מכילה, סובלנית, מאושרת, לומדת, מעניקה וכל כך רגועה כמו שלא חלמתי. היא, הצעירה הקשוחה והעיקשת, מחוברת ליצור המשגע הזה שכל יום שעובר הופך אותו ליפה ונפלא עוד יותר והלב שלי מתפוצץ מבפנים ולא יכול להפסיק מלראות, להחזיק ולטפל במי שעשני  מאושרת.

כשהתחלתי את דרכי לפני למעלה מעשור בפורטל “עשר פלוס”, שהיה אז בראשית דרכו, הייתי אם לבני עשרה צעירים שהתמודדה עם החוויות והלבטים שזימנו לחיי השניים. היום, כשהם בוגרים ונשואים, אנשים צעירים בזכות עצמם ואני כבר סבתא לנכד ראשון, אני זוכרת לומר שוב-זכיתי.

אין לסבתאות גיל

ריקי ברוך קיבלה הודעה מפתיעה מתלמידה לשעבר