מאת אור חדד.
שייך לקטגוריית חברה

תלמידי מגמת ניו מדיה ופרסום באורט שפירא יצאו לבדוק את השפעת הריטלין

אנחנו, תלמידי מגמת ניו מדיה ופרסום באורט שפירא, בחרנו לעסוק בנושא הריטלין לעבודת הגמר שלנו במגמה. כשהתחלנו את השנה, המורה שלנו איתי אברמוביץ’, ביקש מאיתנו לחשוב על נושא חברתי שמפריע לנו בעולם, כל דבר שאפשר לשנות או לטפל בו. לקח לנו זמן לחשוב על משהו שבאמת מפריע לנו ואנחנו רוצים לשנות. התלמידים בכיתה התחילו לזרוק נושאים והיו לנו כמה רעיונות שלא היינו שלמים איתם במאה אחוז.

בשיעור אחד ישבנו בקבוצה מצומצמת יותר וניסינו להמשיך לחפש נושאים שמעניינים אותנו, אבל זה היה מאוד קשה כי היה מבחן באותו היום ושתי חברותיי לקבוצה לקחו ריטלין ובקושי הצליחו לתפקד ולעזור לי לחפש נושאים. אני זוכרת שישבתי וחיפשתי והן פשוט ישבו ובהו במחשב, שניה אחר כך אמרתי להן “אתן בטוחות שהכדור הזה עושה לכן טוב? תראו איך אתן נראות, נמאס לי לראות אתכן ככה”. באותו הרגע הן הסתכלו עליי ואחת מהן אמרה בתמימות “אולי נעשה את הפרוייקט גמר על ריטלין וכל הבעיות שלנו יפתרו”. כולנו צחקנו ולא התייחסנו יותר מדי להערה הזאת, אבל אחרי כמה דקות קלטתי שהיא לא יוצאת לי מהראש, וכנראה שריטלין זה באמת נושא שנוגע לכולנו בצורה כזו או אחרת. באותו רגע שאלתי אותן “אז למה שלא נעשה את הפרוייקט שלנו על ריטלין?”.

מכאן התחלנו את התהליך. הנושא הלהיב אותנו והרגשנו קשורים אליו בכל צורה, רצינו להציג את הנושא שלנו בדרך שתגרום לאנשים להזדעזע, לגרום להם להבין שהכדור הזה זה לא סתם כדור, ושהוא יכול גם לגרום לתופעות שונות. בשלב הזה יצרנו קשר עם עמותת “מגן לזכויות אנוש” אשר ליוו אותנו לאורך הדרך והעשירו את הידע שלנו בנושא הריטלין, תופעות הלוואי וההשפעות שחשבנו שנחשבות מזעריות, לעומת הטוב שהכדור יכול לעשות.

כשעשינו את הסרט הדוקומנטרי שלנו, חשבנו ורצינו להראות את השימוש בכדור דרך נקודת המבט של ילדים שנטלו אותו ויודעים איך זה מרגיש לחיות תחת השפעת הכדור. לקחנו מספר ילדים שהתחילו לקחת ריטלין בזמנים שונים, לחלקם זה עזר מאוד ולחלקם ההשפעה הרעה הייתה גדולה יותר מההשפעה הטובה. דיברנו על פתרונות אחרים שיכולים לעזור לילדים שלא מצליחים להתרכז, על הבריחה של כל אחד מאיתנו לדרך “הקלה” והשימוש בכדור גם כשהוא לא תמיד הכרחי.

הצגנו את הרגשות של התלמידים, העצב, הכעס והרצון להצליח בכוחות עצמם. בנוסף לראיונות שעשינו לתלמידים, שילבנו אילוסטרציות אשר ממחישות את הדברים שאותם הילדים אומרים בראיונות, מה שהוסיף לסרט אפקט נוסף, ואיפשר להציג סיטואציות מציאותיות אשר קיימות בחיים של כל ילד אשר נוטל ריטלין.

דבר נוסף אשר עזר לנו מאוד בסרט הוא לקיחת הפסקול של “ביונד” שנקרא “השיר החושף את האמת על ריטלין”, אשר נכתב והולחן על ידי גדי בן לביא. הפסקול נתן בעיקר את הזעזוע שרצינו. רצינו שהדברים שאותם הילדים אומרים בראיונות יחדרו לאנשים ללב ושהם יבינו באמת מה המטרה שלנו ומה אנחנו רוצים מהם.

עשיית הדוקו הייתה תהליך ארוך וקשה, אך בסופו של דבר היינו מרוצים מהתוצאה שלו וקיבלנו המון פידבקים טובים על הסרט ועל הדבקות במטרה. חקרנו הרבה על הנושא ולמדנו דברים חדשים.

הכותבת היא במאית הסרט ותלמידה במגמת ניו מדיה ופרסום אורט שפירא

לשתות או לא לשתות

תופעת דודו פארוק: למה זה מסוכן