מאת שני וייס גולדמן.
שייך לקטגוריית חברה

שני וייס גולדמן, צעירה עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שברה את תקרת הזכוכית של מתבגרים עם מוגבלויות והוציאה לאור ספר. בטור מיוחד לפורטל “עשר פלוס” היא מספרת איך היא עשתה את זה

קוראים לי שני וייס גולדמן, אני בת עשרים ולומדת בבית ספר של החינוך המיוחד אלונים. החיים שלי מאוד עמוסים ומלאים בהרפתקאות. כל פעם נכנס אליהם משהו חדש. אני לומדת נגרות ויכולה לבנות דברים בסיסיים לבית, לומדת בבית ספר לעבוד עם מדפסת תלת-מימד, מאוד אוהבת לעבוד עם מחשבים ומכשירים אלקטרוניים, ומלמדת משחקי חשיבה בבית ספר. אני מרגישה יותר עצמאית ממה שהייתי בשנים קודמות ואני מרגישה שאני מקבלת החלטות משלי ושאף אחד לא יכול להחליט במקומי – וזה משהו חדש בשבילי. גם יכול להיות שבשנה הבאה אתנדב לצבא.

לפני כמה זמן הרגשתי שקצת משעמם לי ולא היה לי מה לעשות, אז החלטתי שאני רוצה לכתוב ספר. חשבתי שזה יהיה כיף כי כשאני עצבנית או עצובה, זה עוזר לי למצוא נושאים לסיפורים חדשים, וכל דבר שאני מרגישה הופך לסיפור. למשל, בהתחלה הרגשתי שאימא ואבא שלי לא נותנים לי כל כך חופש אז כתבתי את הסיפור על “הנערה שרצתה להיות חופשיה בלי שיחליטו עליה”, וכך כתבתי בסיפור: “אלכס ראה שליקי מצטערת בגלל שאמא ואבא שלה רוצים החליט בשבילה הכל והוא אמר לעצמו: ‘מישהו חייב להגיד לאמא ולאבא שלה שכך לא מלמדים להיות עצמאיים’, אז הוא אמר להם: ‘אמא ואבא של ליקי, ככה לא מלמדים להיות עצמאיים, וגם אתם צריכים לתת לה להחליט בחיים שלה מה היא רוצה להיות’. בזכות אלכס באמת נתנו לה להחליט על החיים שלה ולכן היא התאהבה בו”.

עם הזמן שמתי לב שכל הזמן כתבתי סיפורים שהסתיימו באהבה או בפרידה מבן הזוג, או שלא מצליחים להשיג את מי שרוצים, כלומר אהבה. בסוף, כשהסתכלתי על כל הסיפורים, הבנתי שהנושא המרכזי שלהם הוא “מדברת על אהבה”.

בשנים האחרונות אני מרגישה די בודדה כי אין לי חבר. אני כל הזמן מוקפת בידידים, אבל אין לי חבר אמיתי. אני מרגישה צורך שיהיה חבר שידאג לי ואני אדאג לו, ולכן רציתי לכתוב על הנושא הזה. רציתי שיבינו אותי, במיוחד רציתי שאמא ואבא יבינו אותי.

לפעמים אני מרגישה עצובה ושמחה באותו זמן, לפעמים אני מרגישה שהחיים קשים, שנמאס לי מהלימודים שחוזרים על עצמם, ושאני רוצה הרפתקאות ואתגרים ולכן אני ממציאה סיפורים על חיים אחרים ומרתקים. הנה, למשל, קטע מהרפתקה שכתבתי בסיפור “נערה רוכבת על דרקון”: “בוקר אחד סמדר עלתה על הדרקון יונו שלה ועפה ופתאום היא ראתה נער חתיך אבל היא המשיכה לעוף על יונו מהר וסמדר נחתה על הארץ…”. מסקרן נכון?

מכתיבת הספר למדתי שצריך להתעקש להיות עצמאיים ולהגן על עצמנו ועל החופש שלנו. למדתי שהתהליך של הוצאת הספר הוא מאוד ארוך וזו עבודה קשה ולא קלה וזה גם לא זול, ולכן צריך לחשוב הרבה לפני שעושים דבר כזה. צריך למצוא דרכים להגשים חלומות. למדתי שאפילו שיש לי קשיים ויש לי גם שגיאות כתיב, אני מסוגלת להוציא לאור ספר. אני רוצה להגיד לכם שתמיד תאמינו בעצמכם ואל תתייאשו לעולם.

אירוע ההשקה לספר “מדברת על אהבה” יערך ב-10 במרץ 2019, בשעה 17:00 בבית הקפה “תמול שלשום”, ירושלים. הוא יכלול שיחה אישית עם שני ועם אימה, פרופ’ רוחמה וייס.

אני כבר לא בוכה על הילד שחלמתי

קובי מרימי לימד את כולנו שיעור חשוב