מאת יפעת דננברג.
שייך לקטגוריית אקטואליה

הכוכבות הגדולות בהוליווד יצאו במחאה נגד הנסיכות המוכרות והאהובות של סרטי דיסני. האם הן צודקות?

היום לפני 80 שנה וולט דיסני הוציא את הסרט הראשון באורך מלא-“שלגיה”. אחרי שלגיה היפה והצחורה באו הנסיכות סינדרלה, היפיפייה הנרדמת ובהמשך גם בת הים הקטנה. הדמויות התאימו לרוח התקופה, שכן אז נשים חלמו להיות נסיכות ולצאת בדרך פלאית מהמצב בו הן שרויות.

קמפיין metoo  שתפס תאוצה במהלך השנה האחרונה, היווה סימן מובהק לכך שהגענו לעידן חדש: אנחנו אומרות כשלא מתאים לנו, אנחנו לא צריכות גבר שיציל אותנו ואנחנו יכולות להסתדר מצוין כמעט בכל סיטואציה. על הרקע הזה, צמחה לאחרונה תנועת מחאה נגד הכוכבות של דיסני. את המחאה התחילו השחקניות כריסטן בל וקיירה נייטלי, שסיפרו על הקושי שלהן לצפות עם בנותיהן בסרטי דיסני שבהם, לטענתן, המסר הוא בעייתי.

“בכל פעם שאנחנו מסיימים את הסיפור אני לוקחת את הילדות אלי ואומרת להן: אתן לא חושבות שזה מוזר ששלגייה לא שאלה את המכשפה הזקנה למה היא צריכה לאכול את התפוח? או מאיפה היא הביאה אותו? אני אומרת להן שאני לעולם לא אקח אוכל מאנשים זרים והן אומרות שגם הן לא ואני מרוצה שעשיתי משהו נכון בחינוך שלהן”, סיפרה בל. ואילו נייטלי שיתפה שהיא אוסרת על בתה לראות את “סינדרלה” ו”בת הים הקטנה” כיוון שהם מלמדים ילדות קטנות שעליהן לחכות לנסיך יפה התואר שיציל אותן.

שיח משמעותי על שלגיה

כאמא לשלוש בנות, שגדלה בעצמה על דמויות הנסיכות המיתולוגיות, אני יכולה לומר שהמסרים שהבנות הצעירות מקבלות היום מגוונים בהרבה מאלה שאני נחשפתי אליהם כילדה. שלגיה והיפיפייה הנרדמת מעוררות שיח משמעותי בין ההורה והילדה דרך תיווך נכון של הסיפור, בין השאר בעזרת שאלות כמו “מה את אומרת, מותר לנשק אדם ישן?” “ומה אם ממש מתחשק לי?”.

דווקא בימים אלה, כשהמסכים כל כך נגישים לילדים שלנו מגיל צעיר ואנחנו שמים לב שהם לומדים חלק גדול מהדברים שהם יודעים תוך צפייה, חשוב לעודד את הילדים שלנו לצפות בתכנים שאנחנו רוצים שיצרבו בתת מודע שלהם. חשוב לצפות יחד איתם ולתווך להם את המסרים. חשוב שנעודד צפייה ביקורתית וחשיבה עצמאית – בסרטי דיסני כמו גם בשאר הסרטים, הסדרות והסירטונים שבהם הם צופים. ככה אנחנו מרוויחים חשיבה ביקורתית ויכולת להביע דעה על טקסט כתוב או מוקרן.

כמנחת הורים אני ממליצה תמיד לקחת אחריות על מה שהילדים שלנו רואים. להכיר את הדמויות שהם אוהבים ולהעביר את  המסרים והערכים שלנו דרך העולם שלהם. במקום למנוע מהם לצפות, במקום לחסום תכנים כאלה ואחרים, בואו ננצל את ההזדמנות ללמד את הילדים שלנו להבחין בין טוב לרע, בין מציאות לבין דמיון, בואו נפתח שיח מעורר חשיבה, בואו נקשיב למה שיש להם לומר.

כשנסיכה אינדיאנית, סינית וג’ינג’ית נפגשות

אך בנוסף לצפייה הביקורתית, מעניין דווקא לראות את השינויים החיוביים שעוברים על דיסני בשנים האחרונות, וכיצד גם החברה הוותיקה מתאימה את עצמה לרוח התקופה – הנסיכה בעלת השיער החלק והעור הלבן היא כבר לא הדמות הראשית היחידה. יש לנו את מרידה האמיצה בעלת התלתלים, את פוקהונטס ואת מוהנה, כולן נסיכות אך הן גם גיבורות שמצילות את העולם. מה גם שצבע עורן כבר לא צחור.

בעקבות הסערה נגד דיסני עניין אותי לבדוק גם מה דעתן של בנותיי בעניין. לאופיר בת ה- 17, שלומדת במגמת תקשורת, היה מה לומר: “אני אוהבת את נסיכות דיסני. הסיפורים על שלגיה וסינדרלה לא הביאו אותי לחשוב על עצמי כחלשה או כמישהי שצריכה לחכות לנסיך שיציל אותה. זאת אגדה, זה עורר את הדמיון שלי כמו כל סיפור אחר, זה היה לי כיף כילדה להקשיב לסיפור. במהלך הילדות שלי נחשפתי למגוון רחב של דמויות שונות ומכל אחת קיבלתי משהו. דמויות דיסני היו רק אחדות מהן. אני חושבת שלא צריך להחרים את דמויות דיסני המיתולוגיות אלא פשוט להמשיך לחשוף את הילדים למגוון דמויות. זאת פגיעה באינטליגנציה שלנו לחשוב שאם נשמע סיפורים על נסיכות בילדותינו לא נצליח להבחין בין דמיון ומציאות בבגרותנו”.

הילדים שלנו הם היוצרים של המחר ולכן אני חושבת שחשיפה למגוון גיבורים וגיבורות, פיתוח הדמיון והיצירתיות ובעיקר השיח והקול ההורי סביב החוויה הם אלו שעושים את ההבדל. וכמו שוולט דיסני בעצמו אמר: “עדיף לבדר אנשים ולקוות שילמדו משהו, מלחנך אנשים ולקוות שהם נהנים”

הכותבת היא מנחת הורים, מאמנת ילדים ונוער ומטפלת דיאדית. לאתר של יפעת “כלים קשובים” ולעמוד הפייסבוק 

אלה ברזילי, נערה בת 14, יצאה למאבק מעורר השראה

בית ספר החליט לוותר על תלבושת אחידה כדי להעביר לתלמידים מסר חשוב