מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים

במשך שבועות סבלה ריקי ברוך ממחלת הנשיקה. הישיבה חסרת אונים בבית הזכירה לה שמערכת החינוך עדיין לא מצאה את הדרך להתמודד עם תלמידים שנעדרים בגלל מחלה ממושכת

“הוא חולה!” השיב אחד התלמידים בכיתה כאשר בדקתי נוכחות בתחילת השיעור והגעתי לשמו של ניר. ניר נעדר כבר תקופה ארוכה, לכן פניתי לחברי הכיתה ושאלתי: “מי הלך לבקר אותו ודאג להשלים לו את מה שנלמד בכיתה בשבוע האחרון? ומי צלצל לשאול לשלמו?”. אחד התלמידים השיב “אני!”, תוך שהוא מרים את ידו.

מחלה מתמשכת היא סוגיה לא פתורה במערכת החינוך ובכלל. חוויתי אותה כמורה שליוותה תלמידים שחלו, חוויתי כאם לילד שחלה חודשים רבים וחוויתי גם על בשרי, כשנאלצתי לשבת גבס בגלל רגל שנשברה. בחודשיים האחרונים הייתי “שם” שוב. מספר ימים אחרי שחזרתי מחופשה נפלאה בחו”ל תשושה מעבר לסביר, אובחנה אצלי מחלת הנשיקה.

מחלת הנשיקה נגרמה על ידי שני וירוסים מייגעים שהשתלטו על שגרת חיי והשביתו אותי לתקופה ממושכת מבלי יכולת לנהל אורח חיים נורמלי. חולשה אינסופית הייתה התופעה היותר מכבידה מבין התסמינים וכל מה שנשאר לי לעשות היה לנוח. לנוח. ולנוח.

את מחלת הנשיקה שלי העברתי בעיקר בחיק המשפחה. בהעדר תרופה אחרת, ולטובת חיזוק הרגש והנפש, בחרתי טיפולי רפואה משלימה והם שסייעו לגוף להתגבר, הקלו על ההתמודדות וקדמו את ההחלמה. כל מפגש, ולו הקצר שהיה ביכולתי לקיים, העניק לי כוחות שחסרו לי. יש מחלות שהתרופה להן אינה קונבנציונלית. מחלות שרק התהליך והזמן מעניקים לנו את הריפוי.

הגעגוע לשגרה

לא אחת קורה למי מאתנו ששגרת חייו נעצרת ללא הודעה מוקדמת, ומה שהיה ברור מאליו עד לאותו רגע הופך להיות קשה להשגה עד בלתי אפשרי. מי שהיה שם בחולי הממושך יודע ומכיר את גודל התסכול.

כשהבן שלי חצה את מרבית כיתה י’ במיטה, נשכחה שגרת הלימודים וההישגים במקצועות השונים היו זניחים ונדחקו לתחתית רשימת היעדים. בואם של חבריו הטובים שעשו הכל לרומם את רוחו, נפשו ובדידותו שנכפתה, הפכו להיות אבן שואבת לכוחות שהתרוקנו במהרה שוב ושוב.

לא טוב היות האדם לבדו, ובטח שלא בשעת חולי. תלמידים בגילאים השונים היוצאים לשגרת יומם ומשאירים מאחור חבר מספסל הלימודים במצב של חולי, אינם יודעים תמיד כמה חשובה תרומתם להחלמתו. היעדרות ממושכת של תלמיד מספסל הלימודים, גורמת לחבריו במקרים רבים לשכוח אותו מאחור, הילד נמצא בסוג של בידוד כפוי ותסכול.

לכן, כאם וכמחנכת, אני רואה חשיבות עליונה בלימוד “מצוות ביקור חולים”, בסייג שלא קיימת סכנת הדבקה. ילד חולה ששוהה תקופה ארוכה מחוץ למסגרת, מרגיש נעזב ונשכח וראוי שאנו נעשה הכל כדי לעודד ולהשכיח ממנו את רגעי התסכול בדרך להחלמה טובה.

למה הקריאה חייבת להיות חלק מהחובות של הילדים

ריקי ברוך יצאה לבדה למסע של אוכל, תרבות, הכרויות והעצמה ברומניה