fbpx

“אני מכריחה את הילדים שלי לקרוא וגם אתם צריכים”

"אני מכריחה את הילדים שלי לקרוא וגם אתם צריכים"

כפי שאנחנו לא מוותרים להם בנושאים הקשורים לבטיחות ובריאות, ולא מבקשים: “חמוד, אולי תיקח את התרופה כי זה יעשה אותך בריא?”, כך לא נבקש: “חמוד, אולי תקרא, כי זה כייף?”, אלא נחליט שבבית שלנו מקדישים זמן לקריאה

בשבוע האחרון במסגרת החופש שאינו נגמר, מצאתי את עצמי בפגישת עבודה מלווה בשני ילדי (9 ו-7). בזמן הפגישה, שארכה כשעה ורבע, ילדיי ישבו בספה פינתית וקראו. בסוף הפגישה, ניגשה אליי פקידת הקבלה וספק אמרה-ספק שאלה “איך את עושה את זה? אין דברים כאלה היום. שני ילדים יושבים וקוראים מיוזמתם במקום להיות בסמארטפון”. חייכתי לנוכח המחמאה, וחשתי גאה בילדיי. הם אמנם התנהגו למופת וקראו כל אחד את הספר שבחר, אך הסוד הוא שהם קוראים כי אני מכריחה אותם לקרוא!

“מכריחה” אולי נשמע נורא, אבל הכוונה היא לדרישה מפורשת – כמו שאנחנו דורשים מהילדים להתקלח, לצחצח שיניים, להכין שיעורי בית כך לדעתי צריך להיות גם עם קריאת ספרים. כי, לצערי, הם לא רכשו את ההרגל לקחת ספר ולקרוא בו להנאתם. מבחינתם הקריאה מענה ולא קריאה מהנה, וככל שזה תלוי בהם, קריאת ספר תמיד תפסיד לכל פעילות אחרת.

אני רואה בכך חלק מהתפקיד ההורי שלנו. אי אפשר לצפות שבית הספר יהיה האחראי הבלעדי על הקניית כל ההרגלים הקשורים בחינוך, עיצוב האישיות והלמידה. הקניית ההרגלים של הילדים מתחילה ונגמרת בבית, והיא קשורה קשר ישיר לסדר יום, יציבות, אמון, דוגמא אישית והצבת גבולות וחוקים.

כשהקריאה הופכת למציאות

קריאת הספרים היא ערך חשוב התורם לא רק להעשרת אוצר מילים, פיתוח יכולת הבנת הנקרא ושיפור הקשב והריכוז, אלא בעיקר היא תורמת להפעלת הדמיון, ליצירת עולם אלטרנטיבי שבו אפשר לטעות, להתנסות ולהמציא המצאות מוגזמות בלי חשש.

ז’ול ורן הפליג בדמיונו והמציא את הצוללת עוד לפני שהייתה קיימת וכך אפשר למדענים להפוך את החלום למציאות. הקריאה מאפשרת את הרחבת היכולת להתמודד עם מגוון רגשות, ביניהם רגשות כואבים, תוך כדי הזדהות עם דמויות שונות וכן להרחבת אופקים כללית.

קריאה בשעות הפנאי הוכחה כתורמת להישגי התלמידים וכי הזמן המוקדש לקריאה הוא המשתנה המנבא את הישגי התלמידים יותר טוב ממשתני רקע אחרים כגון: השכלת הורים, מצב סוציואקונומי, או השתייכות לאומית.

נכון שעדיף היה לו הילדים היו רוכשים את הרגל הקריאה מצפייה בנו, ההורים. אך אף על פי שהבית שלנו מלא ספרים, והקראנו להם ספרים מגיל צעיר, הם לא “נדבקו” בחיידק הקריאה אבל כן נדבקו למסכים. המסכים, מכל המינים ומכל סוגים, תפסו אותם כמו דגים ברשת. ובעצם את מי הרשת (המקוונת) לא תפסה? גם אנחנו נוטים להיצמד למסכים יתר על המידה, לעיתים בגלל עבודה, אבל רוב הזמן זו הדרך שלנו “לנקות את הראש”. כל זאת על חשבון הזמן הפנוי המועט שנותר לנו שבו יכולנו להתמסר לקריאה ולהפליג לעולמות רחוקים.

יתרונות נוספים של הקריאה: זו פעילות חינמית שלא מצריכה יציאה מהבית והסעות, והיא יכולה להיעשות בכל מקום ובאופן עצמאי על ידי הילד. וגם זו דרך יעילה לפתח את הקשר המיוחד עם כל ילד וילד ולזכות להכיר את עולמו הפנימי. השיחה על הספרים שהם קוראים כבר תתגלגל מעצמה לנושאים מגוונים שאינם קשורים בפרוצדורות כגון “האם הכנת שיעורי בית?” או “תסדר את החדר כי מחר יש עוזרת”.

לבחור נכון את המלחמות

אז אם לקריאה כל כך הרבה יתרונות, למה אנחנו מוותרים לילדים עליה? כי נמאס לנו להתווכח על כל דבר, וכי הילדים מצביעים ברגליים ולנו אין כח לעוד מלחמה. אנחנו מעדיפים יחסים רגועים בזירה הזו לפחות. אבל לדעתי, צריך לדרוש מהילדים לקרוא. בדיוק כמו שאנו דורשים מהם להיות שותפים מלאים בתורנויות הבית, או להיות אחראיים לגבי בטיחות אישית ולימודים. כפי שאנחנו לא מוותרים להם בנושאים הקשורים לבטיחות ובריאות, ולא מבקשים: “חמוד, אולי תיקח את התרופה כי זה יעשה אותך בריא?”, כך לא נבקש: “חמוד, אולי תקרא, כי זה כייף?”, אלא נחליט שבבית שלנו מקדישים זמן לקריאה ונהיה עקביים ונחושים בדרישה זו.

למי שחושש שלדרוש מהילדים לקרוא יגרום להם לשנוא את הקריאה לעד, אז לא חייבים לעשות זאת כל יום, אפשר בהחלט להחליט על “חוג קריאה” שבו קוראים פעמיים בשבוע במשך 30 דק’ ואחר כך משוחחים על מה שקראנו. כדאי לנסות ללכוד אותם בקריאה של חומרים שמלהיבים אותם, ושבסופו של דבר יגרמו להם לקחת את הספר מתוך מוטיבציה פנימית.

זו הזדמנות נהדרת גם לנו, המבוגרים, להתפנות לקריאה במקביל לילדים ובכך להוות מודל לילדים ליישם ערך שחשוב לנו. אפשר גם לקרוא בפורמטים דיגיטליים שקרובים יותר ללבם של הילדים שנולדו עם הטבלט ביד. בהתחלה זה אולי יהיה מלאכותי ואולי אפילו נצטרך להבטיח צ’ופרים (אצלנו לדוגמא, הילדים קוראים וכך “קונים” לעצמם את הזכות לשחק עוד משחק באחד מהמסכים האהובים עליהם), אך זה ישתלם. ילדיי לא יותר שונאים את הקריאה כעת ממה שהם שנאו קודם והם לומדים להעריך וליהנות מספר כאשר נמצא אחד כזה שמעניין אותם.

הכותבת היא יועצת חינוכית, אמא לשלושה ומנחת הורים בוגרת מכון אדלר.

הנער דן פלג והעובדת הסוציאלית דנה אבירם מספרים על הכתיבה לנוער

ספרים רבים יוצאים במהדורה דיגיטלית. האם יוכלו להחליף את הדפדוף?

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.