מאת פרופ' רם וייס ונפתלי אדרי.
שייך לקטגוריית בריאות, מאמרים

זה הזמן להתחיל לדבר: על פי המחקרים, תקשורת יכולה להיות צעד משמעותי בהתמודדות עם סוכרת נעורים

סוכרת מסוג 1, או בשמה העממי סוכרת נעורים, הינה מחלה אוטואימונית כרונית, המלווה את החולה לכל אורך חייו ומחייבת אותו להתמודדות יומיומי, לכל אורך היום. סוכרת מסוג 1 מתפרצת כאשר המערכת החיסונית של הגוף תוקפת, מסיבה שטרם פוענחה, את תאי הבטא בלבלב, האחראים על ייצור אינסולין. ללא הורמון זה אין הסוכר נספג בתאים, אלא נותר בזרם הדם ללא כל ויסות. לכן תלויים הסוכרתיים בהזרקת אינסולין סינתטי כמה פעמים ביום, בדקירות רבות לבדיקת רמת הסוכר בדמם ובהקפדה יתרה על אורח חיים בריא, הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית. נכון להיום טרם נמצא מרפא למחלה.

סוכרתיים מסוג 1 נאלצים להיאבק מידי יום על מנת לשמור על איזון רמות הסוכר בדמם ולהימנע ממצבים של היפוגליקמיה- מחסור סוכר בדם והיפרגליקמיה- עודף סוכר בדם, אשר עלולים לסכן את חייהם. כמו כן, חוסר איזון ברמת הסוכר גורם בטווח הארוך למגוון סיבוכים אפשריים, בהם ליקויי ראיה ועיוורון, פגיעה בכלי דם, קטיעת גפיים, סיכון גבוה להתקפי לב, כשל כליות (עד צורך בדיאליזה), שבץ מוחי ועוד.

מהם התסמינים?

תסמיני סוכרת מסוג 1 כוללים צמא קיצוני, השתנה תכופה, ישנוניות או עייפות, תאבון מוגבר, ירידה פתאומית במשקל ללא הסבר, שינויים פתאומיים בראייה, סוכר בשתן, ריח מתקתק מהפה, נשימה כבדה או מאומצת, קהות חושים או אובדן הכרה. תסמינים אלה עלולים להופיע באופן פתאומי. בתינוקות עד גיל שנתיים יכול להתבטא גם בשתייה מרובה, ברעב ולעיתים רק בקושי נשימה משמעותי.

איך ניתן לאזן את רמת הסוכר?

למרות שמדובר במחלה כרונית שאינה ניתנת לריפוי, ע”י טיפול נכון היא ניתנת לאיזון. לצורך כך, סוכרתיים נדרשים לבצע באופן יום-יומי, מספר רב של פעמים ביום, בדיקות לרמת הסוכר בדמם והזרקת אינסולין בהתאם, זאת לצד שמירה על תזונה נכונה והקפדה על פעילות גופנית קבועה

גילוי המחלה בגיל ההתבגרות

סוכרת מסוג 1 מופיעה בחלק לא קטן מן המקרים בגיל ההתבגרות. גיל זה מאופיין בהתפתחות של אוטונומיה ועצמאות, ומכיוון טיפול בסוכרת דורש פיתוח מיומנות טכנית לטיפול, מדובר באתגר לא קטן למאובחנים החדשים ובני משפחותיהם. רוב המתבגרים מסוגלים אמנם להבין את המורכבות הטכנית של הטיפול ואת יישומו הפרקטי, אך עם זאת, חלקם מתקשים להבין את חשיבות השמירה על איזון והשלכותיה על מניעת סיבוכים בטווח הארוך. עובדה זו יכולה לגרור קונפליקטים עם בני המשפחה הקרובים.

האיזון העדין שבין שאיפה לשמירה על בריאות הסוכרתי לבין מתן עצמאות, הינו אתגר הורי לא פשוט להשגה. צוותי מרפאות הסוכרת יכולים לספק כלים להשגת יעד זה, המשתנה בין כל משפחה ומשפחה.

תמיכה רגשית  מעל הכל

מחקרים רבים מראים כי ליחסים הבין אישיים יש משמעות רבה בהתמודדות חיובית עם הסוכרת, וכי במצבים מסוימים האפשרות לשתף אחרים בנושאים הקשורים למחלה מסייעת מאד להתמודדות ולמצב הרפואי. לדוגמא, מטופלים מתבגרים המתמודדים עם סוכרת יכולים מאוד להיעזר בשיתוף עם בני המשפחה ואנו רואים זאת לאורך המחקר. מצד שני, אנחנו יודעים שחיזוק האוטונומיה, השליטה, האחריות והפרטיות- גם הם מאוד חשובים בגיל ההתבגרות ובהתמודדות עם מחלות בגיל זה. כשמדובר במתבגרים, הצורך לכבד את הפרטיות של האחר מודגש במיוחד, ולעיתים קרובות הורים מוצאים את עצמם נמנעים מלשוחח על המחלה עם ילדיהם. אם כך איך בכל זאת אפשר לעזור להם (ולנו) להתמודד עם הסוכרת?

חשוב לא ללחוץ מדי לשתף, שכן לכל אחד יש דרך אחרת לחלוק את תחושותיו עם האחר. מצד שני, חשוב מאוד לא להתעלם מהצורך לדבר, שלנו או של אדם אחר. לשאול, להקשיב, לתמוך (בעצם ההקשבה) ולאפשר מקום בו אפשר להביע תחושות קשות. בסופו של דבר, התחושות העולות מהתמודדות עם מחלת הסוכרת של החולים ושל בני המשפחה הן טבעיות ואנושיות מאוד, ואין סיבה להתמודד איתן לבד.

ככה תתחילו לשתף ולהשתתף:

מומלץ לעודד את הילדים לשתף חברים קרובים במידה והם מעוניינים, וכן ליצור מצבים שיאפשרו לילדים, במידה וירצו, לחלוק אתכם את התחושות והמחשבות לגבי הסוכרת.

בזמן שהילדים משתפים לגבי ההתמודדות עם הסוכרת, מומלץ לעודד אותם לבטא רגשות ולתת לגיטימציה לרגשות שעולים. למשל משפטים כמו “אני מבינ/ה שזה ממש ממש מתסכל” יכולים לסייע מאוד לתחושות ההבנה והאמפתיה, ולשפר את ההרגשה ואת דרכי ההתמודדות.

עזרו למתבגרים לבחור למי לספר: מורים, חברים, בני משפחה. כל קשר יכול להציע צורה אחרת של התייחסות לקשיים ותמיכה, ולמרות הערך העצום שבשיתוף לגבי הסוכרת, אפשר לבחור למי לספר ומתי בהתאם להעדפות האישיות, למידת האמון ולניסיון שרכשנו בתקשורת עם אותו אדם.

בחרו מה לספר: מומלץ להתייחס גם לתחושות ורגשות בשיחות על התמודדות עם הסוכרת. אפשר להחליט לא לשתף בדברים מסוימים את מי שלא רוצים, אבל מומלץ מאוד לנסות לשתף מישהו דווקא בתחושות הקשות (למשל יאוש, בושה, קושי להתמודד, חרדה, תסכול), אם לא בני משפחה וחברים אז אנשי מקצוע, קבוצות תמיכה, או חולים אחרים.

הכותבים הם פרופ’ רם וייס, מנהל רפואי באגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל, מנהל מחלקות ילדים בבית החולים רות לילדים ברמב”ם, ונפתלי אדרי, פסיכולוג רפואי מומחה, מורשה להיפנוזה, פסיכולוגיה רפואית. האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל הינה הגוף הפועל בישראל על מנת למצוא מרפא לסוכרת מסוג 1, והינה שלוחה של ארגון ה- JDRF העולמי. האגודה פועלת לקידום זכויות הסוכרתיים מול גופים ממשלתיים וציבוריים, הנגשת מידע ועוד. כמו כן, האגודה מפעילה מגוון פרויקטים למתן כלים להתמודדות עם המחלה בחיי היום-יום.

חלב זה טוב או רע, ואיך בכלל משנים הרגלי תזונה?

מה זה פומו ואיך זה הפך להיות המגפה הכי גדולה שמאיימת על הילדים שלנו?