מאת שירה פלום.
שייך לקטגוריית בלוגים

זה חשוב ללמד את הבנות שלנו לעמוד על שלהן, אבל לא פחות חשוב ללמד את הבנים שלנו לכבד נשים. בגלל זה, בני, אני כותבת לך את המכתב הזה, כדי שאולי לילדים שלך יהיה עולם טוב יותר

כמה זה חשוב ללמד את הבנות שלנו על הצבת גבולות, ללמד אותן ש “לא זה לא” וצריך לכבד את ה”לא” ואת ה”די” ואת ה”עד כאן” שהן אומרות. כמה זה חשוב ללמד אותן להקשיב לעצמן, לקול הפנימי. בנות מרצות, ככה מלמדים אותן בסרטים ובהתאם הן מבינות שזה מה שמצופה מהן – שהן צריכות תמיד להיות בעניין, תמיד להסכים. אז אנחנו צריכים ללמד אותן להקשיב לקול הפנימי, זה שיודע מה נכון ומה לא, ללמד אותן על המצפן הטבעי שלנו וכמה קל לפעמים לכסות אותו ולהתעלם.

אבל בדרך אנחנו שוכחים לפעמים ללמד גם את הבנים שלנו. לכי תסבירי למתבגר שלך על הטרדה מינית, על כבוד כלפי נשים, על שפה מכבדת לנשים, על תרבות שנעכרה הרבה לפני שהוא נולד. לכי תלמדי אותו עד כמה חשובה הסמנטיקה ושאי אפשר תמיד לומר מה שרוצים, למי שרוצים ומתי שרוצים. צריך לכבד, ילד. לכבד.

תקשיב, ילד, בדיחות סקסיסטיות על נשים הן פוגעניות, מיותרות, בוטות וגם ממש לא מצחיקות. הטרדה מינית זה דבר פסול ואם אתה לא בטוח אם מה שאתה מתכוון לומר הוא מטריד מינית או לא, תעצור רגע ותחשוב על זה שוב.

כשנערה אומרת לא, היא מתכוונת לזה. זה גבול, זה כמו לקפוץ מעבר למעקה. לא עושים את זה, נקודה. אם אתה לא בטוח אם היא בעניין או לא, פשוט שאל אותה. היא כבר תדע מה מתאים לה ומה לא. ואם לא מתאים לה, אז לא.

למה צריך שיחה כזו?

בוא נדבר רגע למה אנחנו עושים את השיחה הזו, למה קיים המושג אפליה מתקנת כלפי נשים, למה אנחנו צריכים להילחם מראש על כבודן של נשים. מי צריך את זה בכלל? הרי תמיד לימדנו אותך שאדם מוכיח עצמו במעשיו, בהתנהלותו, לעולם לא לפי דתו, מיניותו או מוצאו. אבל אתה יודע שלא מזמן לנשים אסור היה להצביע? שעד היום ישנם אינסוף בתים ומשפחות בהן נשים נדחקות הצידה, דעתן לא רלבנטית, מושתקות, מכוסות. ככה בצד, בשקט. נכון, אתה רואה סביבך בתים שוויוניים, אז אתה לא ממש מבין על מה אני מדברת. אבל תבין, אתה חי בבועה שלא ממש מייצגת את העולם ונשים נאלצות, גם היום, להילחם על מקומן, על מעמדן, על השמעת קולן. על הדברים הקטנים ביותר, כמו ללכת ברחוב בלי להיתקל במבטים לא נעימים, בלי לשמוע הערות בוטות, מיניות, פוגעות.

לעולם אל תאמר את המילה “זונה” או “שרמוטה” על אישה. כל אישה. גם אם זה בצחוק, גם אם היא באמת עשתה מעשה שהכעיס אותך. ואפילו אם כולם מבינים שזה בצחוק וזה סתם. השיח הנורא הזה השתרש סביבנו עד כדי כך שאם מישהו מעז להעיר על השימוש בשפה הזו, הוא נתפס כמתחסד. אם אתה שומע את החברים שלך מדברים על נשים בצורה כזו, תעיר להם או לכל הפחות תעצור את השיחה. אל תיתן לזה יד. אל תהיה חלק מזה.

כל בדיחה כזו, כל צחוק כזה שוחק עוד קצת את הכבוד הזה, שיש לנו כבני אדם זה כלפי זו וזו כלפי זה. בדיחות הנוגעות למיניותו של אדם, אין להן מקום. יודע מה? אם נעקור אותם מהשפה שלנו, הן פשוט יתאדו לאט לאט והילדים שלך לא יירשו את הרעה החולה הזו. ההתייחסות למיניותה של אישה כבדיחה, לקרוא לה זונה, שרמוטה, פריג’ידית – זה פשוט לא מצחיק.

מותר לכעוס, אסור להשפיל

כבד בני אדם. דבר בגובה העיניים. מותר לכעוס, אסור להשפיל, אסור לפגוע, תמיד תשמור על גבולות. לעולם אל תפנה לאישה ברחוב בהערה מינית. זה לא מתאים. לא במקום. לא מכבד. אם אתה רוצה לדבר איתה, פשוט תשאל אותה אם מתאים לה לשוחח. זהו. היא כבר תחליט אם לשתף פעולה או לא. לעולם אל תשתף פעולה עם החברים שלך אם הם עושים דבר כזה. תמיד נסה לחשוב איך מרגישה זו שבסך הכול רצתה ללכת בשקט ברחוב או בבית הספר.

היה בן אדם, דע להקשיב לקול הפנימי שמאותת לך אם אתה מתקרב אל הגבול. תמיד תזכור לעצור כשהאור האדום בראש נדלק ומתריע. טפח מערכות יחסים שוויוניות, עם כבוד הדדי, פרגון, התחשבות, הבנה והמון חום ואהבה. ואם כל אחד יפזר קצת אור סביבו, תאר לך איזה עולם יהיה כאן.

הכותבת היא אמא לארבעה, עורכת דין, כותבת ושותפה (יחד עם אחותה האדריכלית והציירת לירון בן ארצי), בפרויקט וספר ההשראה FLY, המספר את סיפורן של 49 דמויות שעשו את הבלתי אפשרי ומעבירות מסר של העצמה. לעמוד הפייסבוק של שירה

 

למה עדיין קשה לנו לראות ילדה שמעדיפה לשחק כדורגל במקום לרקוד בלט?

7 צעדים שיעזרו לנו לגדל בנים שמכבדים נשים