מאת נעה מימון וליאור עדני.
שייך לקטגוריית כישרון צעיר

מקצועות רבים עדיין סובלים מאפליה מגדרית, כמו בפוליטיקה ובהייטק. יצאנו לבדוק האם וכיצד זה מתבטא בעולם הרפואה

בעשור האחרון נשים רבות החלו לעבוד במקצועות שבאופן מסורתי נחשבים משום מה גבריים כגון: הייטק, בנייה, נגרות ועוד. למרות זאת, האפליה המגדרית עדיין קיימת גם בארץ וגם בעולם וממשיכה גם כיום במקצועות רבים. כך, לדוגמא, בתעשיית ההייטק של ישראל הנשים מהוות רק כ- 26% ובין חברי כנסת ישראל ישנן רק כ- 28% נשים.

אנחנו בחרנו להתמקד בתחום הרפואה, בו נשים מהוות 35% מכלל הרופאים, ובכדי להמחיש זאת ראיינו את אחת מתלמידות המכינה לרפואה והנדסה של אוניברסיטת בר אילן, ירין מימון.

“קוראים לי ירין מימון ובשבוע הבא אחגוג את יום הולדתי ה- 22. אני רוצה ללמוד רפואה ולעסוק בזה בעתיד. בתיכון למדתי במגמת ביו- רפואה וכיום אני לומדת במכינה באוניברסיטת בר אילן כדי לשפר עוד יותר את הציונים שלי ולהתקבל ללימודי רפואה”.

מה המטרה הכי גדולה שאליה את שואפת?

“אני רוצה להתחיל כרופאה בבתי חולים וכשארגיש בטוחה ומשופשפת המטרה היא לפתוח קליניקה פרטית משלי”.

מאיזה גיל ידעת שאת רוצה לעסוק ברפואה?

“ידעתי מכיתה ז’ בוודאות שזה מה שאעשה בבגרותי, אבל כל החיים, גם מגיל צעיר יותר, התעניינתי בנושאים הללו. אפילו בגן כשהיינו משחקים ברופא וחולה תמיד הייתי משחקת את הרופא ולא הייתי מוכנה לנסות להיות החולה”.

מה את עושה כיום בשביל להגיע לחלומך ומה עשית בגיל צעיר יותר במטרה לכוון ללימודי רפואה?

“הייתי משקיעה בתיכון יותר מהרבה תלמידים אחרים, משום שידעתי כמה קשה להתקבל ללימודי רפואה בארץ. בתיכון למדתי במגמת רפואה בכדי לצבור עוד ידע לעתיד ובצבא שרתתי כחובשת. היום, אני לומדת במכינה שמטרתה לשפר את ציוני הבגרות שלי. זו שנה מאוד קשה שמצריכה הוצאות כספיות גדולות. אמנם יש לי ממוצע בגרות טוב, 102, אבל הוא עדיין לא מספיק גבוה בשביל להתקבל לאוניברסיטה טובה במסגרת לימודי רפואה”.

האם יש בן אדם שהשפיע על ההחלטות שלך?

“לא, מגיל קטן המשפחה והחברים ראו שאני מתעניינת בנושא. אמנם המשפחה תמיד אמרה שמתאים לי להיות רופאה אבל לא זה מה שגרם לי לבחור במקצוע הזה, התמיכה שלהם עזרה לי לשאוף להישגים גבוהים, אבל מה שגרם לי לבחור במקצוע הוא הרצון לטפל ולעזור לאנשים”.

האם יש אנשים שנותנים לך תחושה שעשית טעות בבחירתך לעבוד כרופאה?

“יש הרבה אנשים שמנסים לשכנע אותי שזהו מקצוע קשה, שאם אעסוק בו לא תהיה לי משפחה ושבחיים לא אצליח להתקבל כי אלה תנאים קשים מידי והלימודים אורכים זמן רב כך שלא אצליח להקים לי בית נורמלי. בעיניי אלה אנשים שעדיף להתרחק מהם ולמזלי הם לא מצליחים להשפיע עליי ולהרוס לי את הדרך. הרי בכל עבודה צריך להשקיע, אז הלימודים הם לא אלו שישברו אותי”.

קצת בנושא המגדר, כמה תלמידים לומדים איתך בכיתה והאם ישנם יותר גברים או נשים?

“בסביבות 32 תלמידים, ישנם יותר גברים בפער משמעותי משום שזו מכינה של הנדסה ורפואה ורוב התלמידים בוחרים בהנדסה שזהו מקצוע יותר מבוקש אצל גברים”.

האם את מרגישה שהמורים מפלים את הגברים והנשים לרעה או לטובה?

“יש תלמידים שטוענים שהמורים מפלים גברים לטובה אבל אני באופן אישי לא מרגישה אפליה, ומשתדלת להקדיש את הזמן שלי ללימודים ולא לחיפוש אחר אי סדרים בכיתתי”.

את מרגישה מאוימת מהגברים באיזשהו אופן?

“אני לא מרגישה מאוימת מאף אחד – גבר או אישה. אני יודעת מה אני שווה והעובדה שגברים רבים לומדים איתי לא מפחידה אותי, להפך – הם אלה שלפעמים מרגישים מאוימים ממני”.

לאחר הריאיון, אנחנו – כנערות מתבגרות – מרגישות כי השוויון בין המינים בעולמינו הוא הכרחי ואכן יש לנו את הזכות לראות נשים רבות, חזקות ואמיצות שבוחרות יותר ויותר ללמוד את המקצועות הגבריים כביכול, ואף מצליחות לא פחות מהגברים –  כי גם נשים יכולות!

הכתבה נוצרה בסדנת כתיבה של ג’וינט ישראל אשלים ונירית צוק, מנכ”לית פורטל “עשר פלוס”, שגם העבירה את הסדנה בהתנדבות בליווי יעל מלמד, יועצת ביה”ס אחד העם בפתח תקווה.