מאת עשר פלוס.
שייך לקטגוריית אקטואליה

בגיל ההתבגרות יותר מתמיד ספרים יכולים להיות החברים הכי טובים. הנה כמה ספרים שהיו המשענת, הנחמה ומקור להשראה בשנות ההתבגרות של צוות מומחי “עשר פלוס”

 

 מלפפונים חמוצים עם שוקולדה/ סטאפני

הספר שאהבתי וזכור לי במיוחד מגיל ההתבגרות הוא “מלפפונים חמוצים עם שוקולדה” של סטאפני. הספר הוא מעין יומן של נערה מתבגרת בת 14 המציגה סיטואציות יומיומיות באופן מצחיק וביקורתי.

התחברתי מאוד לתחושותיה של הכותבת והזדהיתי עם מצבים שונים שמתוארים בספר על בית הספר, יחסים עם החברות, שינויים גופניים ונפשיים, כמו קבלת מחזור ועוד. כל זאת בתיבול של הומור וציניות המאפיינים את הגיל. הספר איפשר לי להבין שאני נורמאלית ושזה בסדר לכעוס על ההורים או לשנוא את בית הספר, זה בסדר לעבור ממצב רוח שמח לדיכאוני ברגע ובלי סיבה והכי בסדר זה לרצות ולחפש אהבה.

היום אני אמא למתבגרת ועוברת את כל התהליכים מהצד השני של המתרס. לאחרונה הבאתי את הספר לבתי וגם היא מצאה בו עניין והרבה חומר למחשבה. מעניין לקרוא את הספר היום מנקודת מבטי כאמא כדי להבין מה עובר על בתי ולמצוא דרכים מקוריות ומצחיקות לגשר על הפערים והיחסים המאתגרים כמו מלפפונים חמוצים ושוקולדה.

ד”ר שלי גפן, חוקרת, מרצה ומנחה הורים בתחום התקשורת.

 

 

התפסן בשדה השיפון/ ג’י.די סלינג’ר

חייבת להודות שהיה קשה לבחור אחד יחיד ומיוחד. אז הלכתי על הספר הראשון שהרגשתי שהשפיע וטלטל אותי- כפי שלעיתים קורה בגיל מטלטל זה. את “התפסן בשדה השיפון” קראתי בפעם הראשונה באנגלית, אחר כך בעברית ומאז עשיתי לעצמי מנהג לחזור ולקרוא אותו כל עשור- כדי לחוות אותו אחרת בהתאם להקשר בו אני נמצאת בחיי.

בדיעבד, אני חושבת שהדבר שהיה עבורי משמעותי בספר היה הדרך שבה הולדן קולפילד, הגיבור המתבגר של הספר, חיפש אחר קשר משמעותי, מגע אנושי וקבלה על ידי אחרים, ומצד שני הוא הדף מעליו וחירב כל הזדמנות לקירבה, אינטימיות וקשר אותנטי. הסתירה הזו וההגנות שלו מפני הדבר שהוא הכי כמהה אליו היו עבורי חדשניים ומטלטלים בגיל בו סתירה פנימית ובלבול הם חלק מהשיגרה.

אני זוכרת שמאד סחפה אותי הביקורת שלו על עולם המבוגרים ועל החברה שנתפסו על ידו כמזוייפים, צבועים ומלאכותיים- כל המרכיבים שהייתי צריכה כמתבגרת כדי להגיד “וואו! אני לא לבד! יש עוד שחושבים ומרגישים כמוני”. וכמובן שהיה לו את המשפט האלמותי שהולך איתי מאז: “לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?” שאלה שאני מקפידה לא לחפש לה תשובה, כי יש דברים שעדיף להשאיר פתוחים.

יעל שלף זאבי, מדריכת הורים, מרצה להורות ומומחית לגיל ההתבגרות. 

 

 

נשים קטנות/ לואיזה מיי אלקוט

אחד הספרים האהובים עליי היה “נשים קטנות”. הדמות שהכי הזדהיתי אתה הייתה (כמובן) ג’ו. כשהייתי נערה נראה היה לי שהיא חיה בתקופה שבה המוסכמות על מה ואיך בנות אמורות לעשות ולהיראות הייתה מאוד קשוחה ומגבילה, כל כך אהבתי שהיא מצאה את הדרך להיות אותנטית לעצמה, קשובה פנימה, שובבה ועוצמתית.

נעמה שקד לוי, אנתרופולוגית ומומחית למגדר, יועצת קריירה ומנחה את הקורס “מנהיגות את המחר” של עמותת כ”ן.

 

 

לאהוב עד מוות/ דבורה עומר

אני זוכרת אותי כמתבגרת שקוראת ספרים בשקיקה. אחד הזיכרונות החזקים ביותר שלי הוא ימי מחלה, שבהם הרגשתי לא טוב בכדי ללכת לבית הספר, או אולי זה רק תירוץ להשאר במיטה ולשלוח את אימי לחנות כלי הכתיבה הקרובה לביתנו, שם מכרו גם ספרים טרם עידן הרשתות הגדולות כמו צומת ספרים וסטימצקי, ולקחת עבורי את החמישיה הסודית והשביעיה הסודית. אני קראתי וסיימתי את הספרים בשעות ספורות ומיד שלחתי את אימי שוב לחנות להחליף את הספר ולהביא את הבא בסדרה. כשהתבגרתי המשכתי לקרוא בשקיקה, הפעם  ספרים כמו “האסופית” וכל ספרי הסדרה, “נשים קטנות” והספר שאני חושבת שהכי נחקק בלבבי וקראתי אותו כמה וכמה פעמים –  “לאהוב עד מוות” מאת דבורה עומר (שעליו מבוססת ההצגה “זהרה של שמוליק” שרצה עד היום בחטיבות ביניים). קראתי בשקיקה שוב ושוב את סיפור אהבתם הנוגע והמרגש של השניים, מתוך אהבה גדולה לדמות של זהרה הייחודית והרומן עם הסוף הכל כך עצוב.

זהו סיפור המבוסס על סיפורה האמיתי של זהרה לביטוב, הטייסת הראשונה. כשאני מתבוננת בזה היום אני בהחלט חושבת שיש מכנה משותף בין כל הספרים שקראתי בהתבגרותי – כולם עוסקים בסיפוריהן של בנות/ נערות חזקות, אסרטיביות, שמוצאות את דרכן בתוך העולם המורכב.

שרון בן חורין, מאמנת, מנחה ומלווה ליחסים משמעותיים מתבגרים והורים

 

הכוכבים והיקום/ דוד דיאץ

היו כמה ספרים שהשפיעו עליי בילדותי ובתחילת גיל ההתבגרות. הראשונים הם ספרי טינטין מאת הקומיקסאי הבלגי ארז’ה (הוצאת מ. מזרחי). למי שלא מכיר, וקשה לי להאמין שיש רבים כאלה – טינטין הוא עיתונאי אמיץ וסקרן שמחפש כל הזמן הרפתקאות ברחבי העולם יחד עם כלבו הנאמן סנואי וידידו הטוב, הימאי השתיין קפטן האדוק, שמחבב קצת יותר מדי את הטיפה המרה (בעיקר וויסקי ורום). סדרת ספרי טינטין מצוירת באופן נפלא ולוקחת אותך לעולמו של טינטין, שהומחש והוגשם באופן נפלא גם בסרטו המצליח של סטיבן ספילברג הרפתקאות טינטין – תעלומת החד קרן (2011). הסיפורים והתעלומות מותחים, מצחיקים ומלאי אקשן ומתאימים לילדים ולמבוגרים כאחד.

ספר נוסף שממש שינה את חיי היה “הכוכבים והיקום”, מאת דוד דיאץ (הוצאת בצלאל צ’ריקובר בסדרה מדע חדיש). אם אינני טועה קיבלתי אותו לבר המצווה והוא נמצא אצלי עד היום. זהו ספר המדע הפופולרי הראשון שקראתי. בניגוד להיום, באותה תקופה לא היו הרבה ספרים כאלה.

דיאץ כותב בבהירות ובשפה פשוטה על קוסמולוגיה, על מערכת השמש והפלנטות ועל השמש עצמה וכל המתרחש בה. הוא מסביר באופן מאיר עיניים (עם צילומים ואיורים מאירי עיניים לא פחות) נושאים כמו החלל, הערפיליות, הגלקסיות, המרחב-זמן והתיאוריות של איינשטיין. לילד סקרן כמוני, זה היה ממש מכרה זהב – למדתי מהספר כל מה שיכולתי על מונחים מדעיים באסטרונומיה, על נהירות של כוכבים, נובה, סיווג כוכבים, וכמובן על טלסקופים, ספקטרוסקופים ושאר אמצעים טכנולוגיים שעזרו למדענים לפענח את חידות הקוסמוס בשנות ה-70 של המאה שעברה. בעיקר מצאו חן בעיני הרדיו-טלסקופים – כל כך מצאו חן, עד שנסעתי במיוחד לג’ודרל בנק שבאנגליה, לא רחוק ממנצ’סטר, כדי לראות את צלחות הענק שמצולמות בספרו של דוד דיאץ.

מאז חלף הרבה חלב בשביל החלב, אך אני מקפיד לקרוא כמעט כל ספר מדע פופולרי שיוצא בישראל בנושאים המרתקים אותי – זה יכול להיות אסטרונומיה, מזג אוויר, פיזיקה, גנטיקה, מחקר המוח, אבולוציה, היסטוריה ועוד ועוד, ואני גם משתדל להעביר את אהבת הידע והקריאה לילדיי.

אריאל קרס, מחבר הספר “הורות איטית”, אבא לשלושה ילדים, עיתונאי ומוזיקאי.

 

 

תיבת פנדורין/ גריגורי צ’חרטישוויל תחת שם העט בוריס אקונין

נתבקשתי לכתוב על ספר שהיה אהוב עלי בגיל ההתבגרות. בחרתי במקום זאת לכתוב על ספר שאהוב עלי בימים אלה ושאותו אני קורא ביחד עם ילדי, שנמצאים בגיל ההתבגרות. למרות שהם גדולים (11,13,15) ויכולים לקרוא בעצמם, מצאנו שהקריאה המשותפת גם מהנה את ארבעתנו וגם תורמת לקרבה והבנת העולמות שכל אחד מאיתנו מביא איתו.

בימים אלה אנחנו קוראים סדרת ספרים בשם “תיבת פנדורין”. בהם מסופר על בלש בתקופת רוסיה הצארית, שבכל פעם עומד מול תעלומה חדשה ומנהל “קרב מוחות” נגד פושע או נוכל אחר. מה שמעניין בספרים הוא שבכל ספר פנדורין מתמודד עם פושע בעל אישיות מסוג אחר. בספר הקודם היה זה אכימס – פושע קר רוח השולט ברגשותיו לחלוטין. בספר הנוכחי עומד פנדורין מול מומוס (או מיטקה בשמו המקורי), נוכל שמצטיין ביכולתו להתחבב על אחרים.

הספרים מעניינים ומותחים. הם כוללים ערך מוסף של הכרת ההיסטוריה האירופאית בכלל והרוסית בפרט. בין השורות הם נוגעים בנושאים כמו: קפיטליזם מול סוציאליזם, הטבע האנושי, עד כמה המטרה מקדשת את האמצעים ועוד. מומלץ.

ליאור עילם, מומחה ליזמות ויצירתיות ויוצר הקורס “איך לדאוג לעתיד הילדים שלנו (גם) בלי להיות מליונרים”.

 

ביקורת על ספרו של דן הימן, המתאר את חוויותיו האמתיות כילד החולה במחלת הנפילה

ספרה החדש של ליאת זלצר קורא לנו להפסיק לפחד מהסלולרי ולהתחיל להשתמש בו בחכמה