נדמה שהילד כבר לא מצליח להתרכז במה שהוא עושה באותו הרגע מבלי להיות לחוץ ממה שהוא עלול להפסיד? מסתבר שלתופעה הזו יש כבר שם ושהיא עלולה להזיק לא רק לבריאותו הנפשית, אלא גם הפיזית
אנחנו רואים את הילדים שלנו מתלבטים כל הזמן, וכמעט בכל חלק בחייהם: באיזו מגמה ללמוד, מה כדאי ללבוש היום, לאיזה חוג ללכת, לאיזו מסיבה לצאת ועוד ועוד. ואנחנו רואים שגם כשהם כבר בוחרים ומחליטים, הם עדיין לא שקטים, לא שלמים עם עצמם ואף לעיתים מרגישים תחושת החמצה.
עד לנקודה מסוימת, זהו תסריט רגיל ומאוזן שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו. אך מה קורה כאשר תחושת ההחמצה הזו מתעצמת ומשתלטת על הילד, נוכחת יותר ויותר, יום יום ושעה שעה ומלווה אותו כמעט בכל דבר? כשהוא מרגיש שמשהו מתרחש והוא לא נמצא שם, שמשהו קורה והוא לא מעודכן? כשבמקום להיות מרוכז במה שקורה לו עכשיו הוא חושב על מה שהוא עשוי להחמיץ?
כבר בתלמוד הבבלי נאמר “תפשת מרובה לא תפשת”, שמשמעו – אם תנסה לחטוף יותר מידי בסופו של דבר תישאר ללא דבר. עם זאת, הרצון לתפוס הרבה מתרחש פעמים רבות בגלל תחושת ההחמצה המלווה אותנו לאחרונה יותר ויותר. תחושה זו נובעת מחשיפה למידע והידיעה שיש לנו על אירועים חיצוניים או התרחשויות שלא תלויות בנו המתרחשות כל הזמן, בזמן שאנו עושים משהו אחר.
אנו מוצאים שאירועים חיצוניים מייצרים אצל הילדים שלנו תחושה פנימית של החמצה וחסר. כמו כוס מים שכמה שנמלא אותה אף פעם לא תתמלא. החסר משתקף באי שקט פנימי, חוסר רגיעה ואף ירידה בריכוז בבית הספר וביכולת לבצע מטלות ושעורים. האילוץ להיות כל הזמן בדריכות וערנות, מלווה במתח בשרירי הגוף ולעיתים בתחושת עצב ותסכול. הדאגה מה יכול היה להיות כתוצאה מזה שהם לא ידעו או לא הספיקו, יוצרת לחץ על הילדים. דומה הדבר לכלב שרץ כל הזמן אחרי הזנב של עצמו, אך לעולם לא יצליח לתפוס אותו.
המגפה של העשור?
אמנם התופעה הזו הייתה קיימת תמיד, אך השוני הוא בגידול העצום במידע, האלטרנטיבות אליהן חשופים הילדים והנגישות אליו בכל רגע בו הם ערים. חשיפה זו התעצמה מאד בשנים האחרונות עם התחזקות הרשתות החברתיות.
שילוב של כל ההיבטים האלה יצר תופעה חדשה מוקצנת של חרדת החמצה שבעקבותיו אף הומצא ב- 2013 מושג חדש בשם FOMO – fear of missing out. זהו מעגל סגור של רגשות ההולך ומחזק את עצמו – אתה רוצה לדעת יותר וככל שאתה יודע יותר, אתה מרגיש שאתה מחמיץ יותר. כלל שאתה מחמיץ יותר אתה רוצה יותר להתעדכן ואז אתה צורך יותר מידע וחוזר חלילה.
במחקרים נמצא כי אנשים בעלי רמה גבוהה של FOMO בודקים את פייסבוק ורשתות חברתיות בתדירות גבוהה בכל שעות היממה, מיד כשקמים ועד הרגע האחרון לפני השינה. ביטוי נוסף לתופעה זו הוא הסטת מיקוד השליטה של הילד החוצה – מתן מקום מרכזי להשפעתה של התרחשות חיצונית על ההתנהגות, על התחושות ועל הבחירות. זאת ועוד, תחושת FOMO לאורך זמן מגבירה אי אושר בקרב אנשים ופוגעת בתחושת הסיפוק ואף בבריאות.
75% מאוכלוסיית הבוגרים הצעירים סובלים מ-FOMO. חיבור הנוער למידע ולרשת הוא חלק בלתי נפרד מעולמם החברתי. בשונה ממבוגר, המאופיין לרוב באישיות בשלה, מגובשת ובעלת סדרי עדיפויות ברורים, החשיפה העודפת למידע פוגשת את המתבגר בעודו מצוי בשלב גיבוש הזהות, ההכרות עם עצמו, ועיצוב סדרי עדיפויות. התוצאה היא בלבול ורעש פנימי, תחושת חוסר שקט והפרעה למיקוד ולריכוז. תחושת ה- FOMO מהווה הסחה להתנהלות השוטפת, מעוותת את וויסות משאבי האנרגיה והזמן ויוצרת תחושת דריכות מלאכותית.
אם כך, כיצד ניתן להתמודד עמה?
העיקרון המרכזי הוא שההתנהלות שלנו מתחילה מבפנים – מהמחשבה ומההחלטה שלנו, ועוברת החוצה להתנהגות ומעשים. זאת בניגוד למצב בו מידע חיצוני המקיף אותנו ותחושת הFOMO- שהוא מעורר מניעים אותנו לקבל החלטות ולהתנהג על פי תכתיב של גורמים חיצוניים. מידע חיצוני אמנם מעשיר ומפרה אותנו, אולם ההפריה צריכה להיות במידה ובהתאמה לרצונות שלנו ולא לרצונות של מישהו אחר. כיצד אפשר לעזור לילד לעשות זאת?
לחזק את עמוד השדרה של הילד. לחזק את “גזע האישיות והרצונות” – ממש כפי שכוחו של העץ בא מן החיבור לקרקע לשורשים ולגזע ומשם הוא מספק מזון לענפים ולעלים. לעזור לו להבין מי הוא ומה הוא.
להגדיר את “כוכב הצפון” של הילד ולקבוע עמו מטרות. לשאול איתו ביחד שאלות כגון מה הן המטרות שלי, לאן אני רוצה להגיע, מה חשוב לי לעשות, מה ברצוני להשיג, מה ייחשב בעיני הצלחה. כשהתשובות לשאלות הללו יהיו בהירות, לילד יהיה קל יותר לכוון את הקשב שלו ואת השקעת האנרגיה באיסוף מידע שרלוונטי עבורו.
ליצור סדרי עדיפויות. להחליט מה חשוב ומה חשוב יותר. התיעדוף יעזור בתיעול הזמן והמשאבים לעדיפויות העליונות.
Filter feeding. המידע “נוזל” לתוכנו בכל רגע ורגע מכל עבר, ממש כמו אינפוזיה המחוברת אלינו לגוף ללא הפסקה. אך כשם שהלוויתן מסנן את המזון שלו מתוך טונות מי הים שנכנסים ויוצאים מהלוע שלו, כך גם אנו לא נבלע כל דבר שאנו שומעים או קוראים אלא נחפש מתוך כל מה שעוטף אותנו את מה שמתאים לנו ואת השאר לא נבלע. שיטה זו נקראת Filter feeding. אם פעם היה האתגר שלנו למצוא משהו, כעת האתגר הוא לסנן החוצה את הגודש, שרובו אינו רלוונטי או אינו אמין.
בכל רגע כזה לענות מה הכי חשוב לי עכשיו ועל מה אני לא מוכן לוותר. לעזור לילד לחשוב בכל רגע מה הוא בוחר לעשות מבלי להסתכל על מה שאחרים עושים (למשל להגיע לאימון כדורסל לקראת משחק ליגה). בדרך זו אנו גם מווסתים את האנרגיה אותה אנו משקיעים ומשקיטים את תחושת ה- FOMO.
פיתוח חשיבה ביקורתית. ניתן לכוון ילדים לחשיבה ביקורתית על ידי מתן עידוד להטלת ספק מושכל במה שמקורות מידע למיניהם אומרים להם. עודדו אותם לחפש חלופות, להיות רגישים לרמת התחכום של האחר. טפחו יכולות כגון לתת הנמקה, להעלות טעון הפוך, שאילות שאלות וכדומה. שימו דגש על רצון להיות מדויקים, לשמור על פתיחות מחשבתית, לחפש ולבדוק אלטרנטיבות לפעולה. החשיבה הביקורתית היא סנן חשוב המאפשר לנו לפעול יותר אפקטיבי.
ולסכום – הדגשת הבחירה. הצד האחר של מטבע ההחמצה הוא צד הבחירה. על כל בחירה שאנו עושים בחיים, אנו מוותרים על דברים אחרים אותם יכולנו לעשות. החלטת? כעת התקדם, לא להסתכל לאחור שוב ושוב.
כהורים באפשרותנו להיות רגישים לעוצמת תחושת ההחמצה של המתבגרים ולסייע להם לאזן אותה במידת מה. אם אנו מקבלים את הרושם שהילד נמצא בעוצמה רבה בתחושה שהוא מחמיץ, ביכולתנו לכוון אותו ולהקנות לו מיומנויות כדי להפחית את עוצמתה. בידינו האפשרות להשפיע.
הכותבת היא ד”ר לחינוך, יועצת ארגונית, מרצה, חוקרת ויועצת.
מקורות:
1. H. Ennis,”A Taxonomy of Critical Thinking Dispositions and Abilities”, in J. B. Baron & R. J. Sternberg (eds.),
**Teaching Thinking Skills – Theory and Practice, W. H. Freeman and Company, 1987, pp. 9-26.
2. Przybylski, A., Murayama, K., DelHaan, C. R, Gladwell, V. (2013). Motivational, emotional, and behavioral correlates of fear of missing out Computers in human behavior, 29, 4, 1841-1848.
זה מה שהבת שלי רוצה ללבוש לבית הספר?
אחד מכל חמישה נערים חשב מחשבות אובדניות. כיצד ניתן למנוע זאת?
