מאת אליאב זכאי.
שייך לקטגוריית אקטואליה

כשבני הנוער שלנו מתבוננים סביבם, הם מגלים בעיקר מודלים שליליים שרוקנו מתוכן את כל מה שהמושג ‘מנהיגות’ טומן בחובו. אם כך מה הפלא שבני נוער בעלי פוטנציאל מנהיגות בוחרים להדיר את רגליהם מהפוליטיקה?

בימים בהם אנשי ציבור נחקרים בחשד לשוחד ומרמה וראשי רשויות מקומיות וחברי כנסת לשעבר מרצים מאסרים בעקבות עבירות מרמה והפרת אמונים – כיצד נוכל להבטיח שהמנהיגים של המחר יהיו שונים מאלו של היום?

משחר ההיסטוריה אופיו של הדור הצעיר הושפע במידה רבה מן המודל שהציבו בפניו בני הדור הבוגר. אם בעבר יכולנו כמעט כולנו למצוא בסביבתנו הקרובה והרחוקה שפע של מודלים חיוביים למנהיגות ראויה – מודלים שאופיינו בצניעות, אחריות, יושרה, העדפת האינטרס הכללי על האישי ועוד – הרי שכיום המצב שונה לחלוטין.

כשבני הנוער שלנו מתבוננים סביבם, הם מגלים בעיקר מודלים שליליים שרוקנו מתוכן את כל מה שהמושג ‘מנהיגות’ טומן בחובו. הם מביטים על דמויות המפתח שמובילות את המדינה ומגלים ראש ממשלה, נשיא, שר אוצר, רב ראשי ורבים אחרים שסרחו ומצאו עצמם בין כתלי הכלא. בעשרים השנים האחרונות כל ראשי הממשלה היו בחקירות במשטרה על תקן חשודים. בני הנוער מביטים על פוליטיקאים ששמים בראש מענייניהם ענייני “כבוד” הבאים לידי ביטוי במאבקי אגו, בהיעלבויות ובכוחנות (מי ינאם לפני מי? מי קיבל את המשרד הגדול יותר? מי הוזמן לארוחת הערב עם הנשיא? וכו’ וכו’).

כשאלו הם המודלים שאנו מציבים לילדינו, כשאלו הנורמות והערכים שאנו מעבירים להם, מה הפלא שבני נוער רבים, בעלי פוטנציאל מנהיגות, בוחרים בבגרותם להדיר רגליהם מהפוליטיקה או מעשייה ציבורית וחברתית משמעותית ומעדיפים להפנות את כוחותיהם ומשאביהם לאפיקים אחרים ולתרום את תרומתם בדרכים אחרות?

למרות שיש נטייה לחשוב אחרת, מדובר בדור שיכולותיו אינן נופלות מדורות קודמים, ויש שיאמרו שהם עולים עליהם אלף מונים, רק שהם לא מוכנים “להשתתף במשחק”. אותם צעירים איכותיים, חכמים, ערכיים, מוכשרים, מלאי מוטיבציה שהיינו רוצים שירכיבו את דור המנהיגים הבא, רואים לנגד עיניהם כל כך הרבה מודלים שליליים, שהם מתחילים לחשוב שאולי באמת אי אפשר להוביל מבלי להיות מושחת ולא מוסרי, ולכן הם מהססים לקחת את ההובלה. תחושות אלה שולחות אותם למחוזות אחרים ואם משהו לא ישתנה בקרוב, קיים חשש שבמקומם יתפסו את עמדות ההנהגה אנשים פחות ראויים שימשיכו לנהוג על פי ערכים לא מוסריים שהתוו קודמיהם.

למעשה, אותה תפישה שלילית סביב סוגיית המנהיגות והרפש שדבק במנהיגים של היום, מרחיקים אנשים צעירים ואיכותיים מלקחת את המושכות לידיהם. לכן, אם אנחנו המבוגרים באמת שואפים לתת לבני הנוער פלטפורמה ראויה לצמיחה, אולי כדאי להחליף גם את השיח השלילי שנוצר סביב מנהיגות ולהתמקד במה אנחנו כן רוצים שיקרה – בחזון, בתקווה, בעתיד.

מעבר לכך, התפקיד שלנו כמחנכים הוא לא רק להעביר להם ידע ולהחליט בשבילם מה הם צריכים לדעת ולהיות ולאן הם צריכים להגיע, אלא לחשוף אותם לאוקיינוס הידע והאפשרויות שמקיף אותם, ללוות אותם בתהליך החיפוש ולתת להם מודל ערכי ומוסרי ראוי כדי שהם יוכלו לגבש לעצמם את הזהות האישית שלהם, בתקווה שיבחרו לנתב אותה למקומות הנכונים.

הציבור הישראלי משווע למנהיגים של פעם, בדמותם של דוד בן גוריון, מנחם בגין ושמעון פרס. אך האם מדובר בציפייה הגיונית? דור הצעירים של היום גדל למציאות אחרת, שבה הגבולות שכולנו הכרנו הולכים ומטשטשים: גבולות בין מדינות, בין תרבויות, בין המרחב הפיזי לווירטואלי, בעולם שכזה, רק מתבקש שגם המנהיגות תשתנה.

בעולם גלובלי המנהיג הוא לא רק לעצמו ובזכות עצמו, ולכן, מוטב שניפרד כולנו בהקדם מן הפנטזיה של למצוא את “האחד”, הראוי, זה שיצליח בכוחות עצמו לחלץ את כולנו ממצבנו העגום. תחת זאת, עדיף שנתרכז בהצמחת רשתות של מנהיגים איכותיים וערכיים אשר ישכילו להניח את האגו האישי שלהם בצד, ויתגייסו למאמץ קולקטיבי של התמודדות עם האתגרים העצומים שמציב בפנינו אותו עולם חדש.

הכותב מנכ”ל ארגון LEAD – המסלול לפיתוח מנהיגות בישראל – ארגון א-פוליטי ללא מטרות רווח, שהוקם במטרה לפתח את דור המנהיגים הבא של מדינת ישראל. במסגרת  LEAD מתנסה כל אחד מהמשתתפים במנהיגות מעשית באמצעות הקמה וניהול של פרויקט חברתי. היום עומדים בזכות עצמם מאות פרויקטים בכל רחבי הארץ שהוקמו על-ידי משתתפי ובוגרי LEAD כמו לדוגמא: כנפיים של קרמבו, פרויקט צאל”ה (צעירי אקי”ם למען הקהילה), יום המורה ועוד. בימים אלו נפתחת ההרשמה, ההשתתפות בתכנית לא כרוכה בעלות. בני נוער בכיתה י’ מוזמנים להגיש מועמדות דרך אתר הארגון.

 

איך אפשר למגר את התופעה של פגיעות מיניות של בני נוער מצד בעלי סמכות?

הנפגעים העיקריים מהריבים המתוקשרים הם בני הנוער, שסופגים מציאות אלימה וגזענית