מאת שלומית הרטמייר.
שייך לקטגוריית מאמרים, ספרים למתבגרים

בניגוד להרבה ספרים אחרים, המביאים את החיים בפולין בתקופת השואה, ספרה של שלומית הרטמייר חוזר דווקא לשנים של לפני המלחמה, כדי להביא את החיים הפוריים והשמחים שהיו בקהילה היהודית – רגע לפני שהיא ניספתה כמעט כליל

“בלילה חלמתי חלום. המסך האדום נפתח, והופיעו בובות וליצנים. הם חבשו כובעים אדומים וצלצלו בפעמון קטן. הם רקדו ושרו לקול מנגינה עליזה, וניגנו בתופים ובגיטרה. בובה אחת הייתה קצת מפחידה, אבל כל השאר היו מצחיקות. בלילה הזה צחקתי כמה פעמים מתוך שינה. אני נשבע לכם” (מתוך הפרק הראשון של “תיאטרון הילדים”)

הספר “תיאטרון הילדים” נולד מתוך סיפור אמיתי שאבי היקר ליאון (אריה) הרטמייר ז”ל סיפר לי בילדותי. אני אהבתי מאוד לשמוע את הסיפור, וכאשר בגרתי, החלטתי להעלות אותו על הכתב, כדי שילדים ומבוגרים יוכלו לקרוא אותו וליהנות ממנו.

הסיפור מספר על חבורת ילדים – אבי, אחותו הקטנה ועוד שלושה חברים וכלבּם האהוב גוּלי – שמחליטים להקים במרתף ביתם תיאטרון בובות מיוחד. כל המשתתפים בתיאטרון הם ילדים, וגם הקהל שבא לראות את ההצגה מורכב מילדים בלבד. אין כניסה למבוגרים. כך נולד הספר “תיאטרון הילדים” שיצא לאור בהוצאת “רימונים”.

הסיפור כולו מתרחש בעיירה קטנה בשם בּוֹריסלב בפולין (כיום- אוקראינה) בשנת 1939 –  שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו היהודים חיו בשכנות טובה בדרך כלל עם שכניהם הפולנים והאוקראינים. הילדים למדו בבית-ספר פולני, יצאו לטיולים ביערות שליד העיירה, ובחורף בנו בובות שלג וערכו תחרויות סקי על המדרונות המושלגים שמסביב. הם אהבו לשחק במחבואים, בתופסת או בקלפים, אך יותר מכול אהבו לשחק בתיאטרון הבובות שלהם.

לקראת ההצגה הילדים ערכו חזרות, הקימו תפאורה מווילון קטיפה אדום ובובות קטנות וגדולות, ומחזה מרתק המבוסס על סיפור “הגולם” ובּאבּה יאגה המכשפה. הם עשו כל זאת בשיתוף פעולה ועבודת-צוות ביניהם, ובעזרתו של הדוד רפאל, שהיה אמנם מבוגר, אבל גם ילד בנשמתו. הם הספיקו להעלות רק הצגה אחת, משום, שכאמור, באותה השנה פרצה המלחמה.

שלומית הרטמייר. צילום: תמר מלין

המטרה שלי בכתיבת הספר הייתה זיכרון והנצחה. זיכרון של בני משפחתי היקרים, קרובים ורחוקים, וכל אנשי העיירה שנספו בשואה, והנצחה של החיים היהודיים העשירים והתוססים שהתקיימו לפני המלחמה.

אבי היה ניצול שואה ואני “דור שני”, ובספר בחרתי להציג נקודת מבט חדשה ומיוחדת על נושא השואה. ביקשתי לספר סיפור שמתרחש לפני המשבר הגדול, ולהתמקד בחיים, בהווי ובאירועים הקטנים מחיי היום-יום, ובעיקר בחיי הילדים. למשל, ההכנות להצגה של תיאטרון הבובות, שיעור גיאוגרפיה בבית הספר, מאכלים שהם אהבו לאכול, ספרים שהם אהבו לקרוא, חיי הקהילה שלהם: הערבות ההדדית והעזרה ההדדית. דווקא ההתמקדות בחיים של ילדי כיתה אחת לפני המלחמה פותחת צוהר לילדים ונוער ישראלים לקריאה על תקופה אחרת ועל מקום אחר.

ספרי ילדים ונוער רבים מספרים על תקופת השואה, אבל רובם מתמקדים במאורעות המלחמה, וכתוצאה מכך חושפים את הילדים לסיפורים קשים (לעתים גם לנו כמבוגרים). לעתים נדמה שכל עושרה התרבותי והרוחני של יהדות מזרח- אירופה נדחק הצידה מפני הסוף הטרגי – השואה. בספר שלי אני מספרת סיפור אנושי מרגש, מרתק ומשעשע, ומשום כך הסיפור שכתבתי מאפשר גם לילדים צעירים (ואפילו צעירים מאוד) לקרוא ולהתחבר רגשית אל מה שהיה “שם”, בלי לחשוף אותם לסיפורים קשים אודות המלחמה.

אני מאחלת לכל הקוראים והקוראות הנאה רבה מן המסע אל העולם הקסום והמרתק שבספר, כשם שאני נהניתי לכתוב אותו.

הדור השלישי והדור הרביעי לשואה נרתמים ליוזמות שונות להנצחת הקרבנות ולתיעוד ניצולי השואה

ספרי השואה שהטביעו חותם על הכותבות שלנו – פרויקט מיוחד