שייך לקטגוריית הורים שואלים

כיצד לנהל שיחה פרודוקטיבית עם המתבגרות על האופן שבו הן בוחרות להתלבש

במהלך השנה החולפת, כמעט בכל הרצאה שלי עלתה שאלת קוד הלבוש, הן מצד התלמידים והן מצד המורים. באופן רשמי ישנה ההנחיה לאסור על נערות ללבוש חצאיות קצרות מדי, חולצות חשופות או מכנסיים צמודים מדי לבית הספר, בטענה שהוא עלול ליצור הסחה אצל תלמידים אחרים. הנערות, לעומת זאת, רוצות את החופש ללבוש מה שהן רוצות, וכועסות על כי עליהן לשנות את סגנון הלבוש שלהן. אך מהי המשמעות האמתית של אותו החופש?

כפי שאני רואה זאת, העניין המשמעותי בנושא זה הוא כיצד לדבר עם הנערות בצורה פתוחה וכנה, על משמעות הלבוש שלנו ביחס למה שאנו מייצגות. אני חושבת שכולנו יכולים להסכים שהתקשורת מתייחסת לנשים, במיוחד לנשים צעירות, באופן מיני. יש לכך השפעה משמעותית על אופן ההתנהגות, הלבוש, המראה והדיבור שהן מאמצות לעצמן, כדי להיות מקובלות על-ידי חבריהן והחברה בכלל.

החפצה עצמית – יש כזה דבר

לפני כמה שנים האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה הוציאה לאור מחקר מרתק על אודות החפצה מינית והשפעתה על בנות צעירות. בין השאר נכתב שם: “אם בנות רוכשות (או מבקשות מהוריהן לרכוש) מוצרים ובגדים שנועדו לגרום להן להיראות מושכות ומיניות, ואם הן מעצבות את האישיות שלהן בדוגמת ידוענים המבטאים מיניות הנמצאים בנוף התרבותי שלהן, הן למעשה מייחסות לעצמן אופי מיני. בנוסף, בנות מייחסות לעצמן אופי מיני כאשר הן מתייחסות לעצמן כחפץ.

“פסיכולוגים זיהו החפצה עצמית כתהליך מרכזי, שבאמצעותו בנות לומדות לחשוב ולהתייחס לגופן כחפצים המספקים את התשוקות של אחרים. הן מפנימות את נקודת המבט של המתבונן בגופן, ולומדות להתייחס לעצמן כאל חפצים שניתן להסתכל עליהם, ולזכות בהערכה ביחס למראה החיצוני שלהן”.

המחקר ממשיך ומציג את ההשפעות של ייחוס מיני והחפצה מינית עצמית על בנות: “באופן קוגניטיבי, החפצה עצמית באופן חוזר ונשנה מביאה להפרעה ולהסתה של היכולת להתמקד בעצמן”. במהלך המחקר, נערות התבקשו למדוד בגד-ים או סוודר, ולאחר מכן לבצע מבחן במתמטיקה. “מהתוצאות עלה כי הנערות שלבשו בגד-ים נכשלו באופן ניכרת, ביחס לאלו שלבשו סוודרים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים ביכולות של הבנים. במילים אחרות, המחשבה על הגוף והשוואתן לאידאלים תרבותיים מיניים פגעו ביכולות החשיבה שלהן.

“מבחינה רגשית, ייחוס מיני והחפצה מפחיתים את תחושות הביטחון והנוחות ביחס לגוף, דבר המוביל להשלכות רגשיות שליליות, כמו בושה, חרדה ואף גועל עצמי.”

מיותר לציין כי בנים מושפעים עמוקות מייחוס מיני ומהחפצה עצמית של בנות. חשבו על מה מלמדים בנים לצפות מבנות, כחברים וכבני זוג?

מחמאות שליליות

לכן, כאשר הבנות שלנו, בין שמדובר בבנותנו או בתלמידותינו, מתלבשות בצורה פרובוקטיבית לבית הספר, לנזוף בהן תהיה התגובה הגרועה ביותר. סביר להניח כי הן מרגישות מועצמות מחשיפת גופן ומהתנהגותן המינית. בסופו של דבר, אלו הם המסרים מהתרבות הפופולרית. אולם, סביר להניח גם כי הן מרגישות לא בנוח לעשות זאת. לכן, שאלו אותן מדוע הן רוצות להתלבש כך, שתפו אותן במחקר שצוין לעיל, ושאלו אותן בכנות האם בחירתן בבגדים אלו היא באמת שלהן, או שהיא נובעת מהלחץ שהן חשות מהסביבה. עזרו להן להבין את השפעות התקשורת, ועזרו להן למצוא את הקולות שלהן במסע לביטוי עצמי באמצעות הלבוש שלנו.

בספרי Beautiful, הפונה לנערות עצמן, התייחסתי עוד קצת לנושא:

“הבחיני בין האופן שבו את מייצגת את עצמך, לבין האופן שבו התקשורת מייצגת נשים. לתקשורת יש השפעה אדירה על האופן בו אנו רואות את עצמנו. ללא ספק. שימי לב לשפה שבה את משתמשת כדי לדבר על עצמך, ועל נשים ונערות אחרות בסביבתך. בחרי להשתמש במילים מחזקות ומעודדות. זה יכול להעצים להחמיא למישהי שהיא יפה, אבל זה יהיה מבזה להשתמש במילים כמו “שווה” או “סקסית” אפילו אם הן נחשבות כמחמאה. אני חושבת שאתן יכולות להבחין בהבדל. שימי לב לאופן שבו את מתלבשת ומתנהגת – האם נוח לך בבגדים שאותם את לובשת? האם את מחוברת לעצמך באופן שבו את מתנהגת? זה יכול להיות מפתה מאוד להחפיץ את עצמנו כאשר מסביבנו אנו רואות נשים המחפיצות עצמן. נסי להתנהג באופן המייצג אותך באמת”.

הכותבת היא סופרת ומחנכת. בימים אלו היא מריצה קמפיין האדסטארט במטרה להוציא את הגרסה העברית לספרה “ביוטיפול”, המיועד לעזור לנערות מתבגרות ולהוריהן להתמודד עם האתגרים העומדים מולן.