מאת נירית צוק.
שייך לקטגוריית אקטואליה

הסרטון של עדן בן זקן שוב הוכיח עד כמה הפרטיות שלנו בעולם הדיגיטלי הולכת ונעלמת, ולמה אסור לנו לשתף עם זה פעולה

אי היה אפשר לפספס בשבוע האחרון את הדיווחים על מה שקרה לעדן בן זקן, שמדדה בגד ים בחנות ומאוחר יותר התברר כי מצלמת הביטחון נפרצה והסרטון שלה עלול להיות מופץ עכשיו לכל עבר. בן זקן, בניגוד לכוכבות אחרות שתמונותיהן התפרסמו ללא רצונן, החליטה להתמודד עם הנושא בצעד אמיץ: היא נחשפה ופרסמה את הנושא בתקשורת.

זאת לא הפעם הראשונה שבה אנחנו נתקלים בהפצת סרטונים ותמונות אינטימיות ברשת. על כך יעיד המקרה של ענת הראל ועוד מקרים של נשים או נערות, לאו דווקא מפורסמות, שמצולמות או מצלמות את עצמן בעירום או בתנוחות פרובוקטיביות ומגלות לפתע שיותר מדי אנשים ראו אותן. המסקנה מהסיפורים האלו ברורה למדי, וגם נאמרה שוב ושוב על ידי מומחים רבים ושונים. ברור כי כל אחד מאיתנו, מי שמשתמש ברשת, צריך להביא בחשבון כי אפשר, בכל רגע נתון, לפרוץ את המחשב, הטאבלט או המכשיר הסלולרי הנייד שלו ולחשוף לקהל הרחב את כל מה שהוא עושה שם.

הבעיה היא שאם זה היה המצב עד היום, הרי במקרה הזה נחצה גבול נוסף ובו הפרטיות נרמסה לגמרי בצורה זדונית ומכוונת. החדירה לפרטיות הגיעה למצב קיצוני, כזה שאינו נתפש, ונותן לנו תחושה כי ה”אח הגדול” נמצא בכל מקום. ה”אח הגדול” ומצלמותיו נמצאים ברחובות בצילומי גוגל, בבתי הספר, ועכשיו גם בחנויות בגדים. מכאן עולה השאלה: האם במצב קיצוני שכזה אנחנו יכולים להתגונן בכלל? האם אנחנו יכולים לשמור על הפרטיות שלנו?

אני חייבת להודות כי הנושא מדאיג במיוחד כאשר אנו מדברים על בני הנוער – הדור הדיגיטלי שבו המחשב בכף ידם וכל עולמם מנוהל דרכו. כאשר מקרה כזה נותן את התחושה כי הכל פרוץ, הכל קיצוני, והכל אפשרי. הבעיה היא שחרף ניסיונות להתריע מפני הסיכונים הטמונים ברשת, ולהסביר למשתמשים הצעירים איך כדאי להם לשמור על עצמם במרחב הווירטואלי ומחוצה לו, כעת העולמות מתערבבים זה בזה, ועלינו להסביר להם לא רק כיצד עליהם לשמור על עצמם ברשת, וכי כל מה שהם מתעדים או כותבים, הן בנייד והן ברשתות החברתיות, עלול לפעול לרעתם, אלא גם כיצד עליהם להגן על פרטיותם מחוץ לרשת, במקומות ובמתחמים שונים.

בהקשר הזה כדאי לדעת שרוב בני הנוער אינם מודעים היטב לחוק הסרטונים. הם לא יודעים כי מי שמפיץ סרטון כזה משול למי שעשה עבירה. הם גם עדיין חושבים שאם הם משתמשים בנייד שלהם בקוד סודי, אז הם מוגנים. הם גם עדיין מאמינים בתמימותם שאם הם שולחים זה לזה תמונות מיניות (תופעה שהולכת ומקצינה בשיעורים גבוהים) אז אף אחד, מלבד מקבל התמונה, אינו חשוף לה. הם גם בטוחים שאם הם “סוגרים” את הגישה לסנאפצ’ט רק לחברים, אי אפשר לחדור אליו.

לכן הגיע הזמן שכולנו נתפכח ונצביע ברגליים. הגיע הזמן שנחליט כי גם אם הסרטון של עדן בן זקן, או כל אחד אחר שלא היה מיועד אלינו, יגיע לידנו – אנחנו לא נעביר אותו הלאה! אנחנו נמחק אותו. הגיע הזמן גם שנבין כי מתפקידנו, ההורים, להסביר לבני הנוער שוב ושוב את החשיבות שבשמירה על פרטיותם. עלינו להסביר להם שהתמונות והטקסטים האינטימיים שלהם עלולים להיות מופצים לכל עבר, ושכל מה שהם מעלים לרשת בעצם פרוץ לכולם ועלול להשפיע גם על עתידם, הן במסגרות החינוכיות והן מאוחר יותר בצבא ובמקומות עבודה. הגיע הזמן שנבין כי העתיד כבר כאן, ואין בו הרבה פרטיות, ויחד עם זאת יש עדיין דברים שלא נהיה מוכנים לקבל.

הכותבת היא מייסדת ומנכ”לית מגזין “עשר פלוס” להורים למתבגרים ומרצה בנושא בריונות בני הנוער ברשת.

הגיע הזמן לבחון מחדש את הגבולות שבין תלמידים למורים

לקחת אחריות, לעצור את האלימות

איך להילחם בתופעה של הפצת תמונות אינטימיות של קטינים ברשת?