מאת רונית ארגמן.
שייך לקטגוריית אקטואליה

לאור מקרי הפגיעות המיניות מצד בעלי הסמכות, הגיע הזמן לבחון מחדש את הגבולות שבין תלמידים למורים

*לפני הכל, גילוי נאות: בני הוא בוגר של תיכון תלמה ילין*

תופעת הפגיעות המיניות היא חמורה ביותר ואין שום הצדקה לביצוע פגיעה מינית בילדה או בילד, מתבגרת או מתבגר, אישה או גבר. עם זאת, כמי שלאורך השנים עוסקת בתחום המיני, אני נתקלת בתופעות המעוררות שאלות רבות לגבי גבולות הקשר בין מורים לתלמידים. אלו קשורים באופן ישיר לבלבול בין מה מתאים בקשר המיוחד הזה ומה לא. לעיתים הגבול הדק הזה הוא מה שמאפשר לפגיעה להתרחש, ולקושי של התלמידה או התלמיד הנפגעים לזהות את שהתרחש, להבין שזו אינה אשמתם ולדווח על האירועים.

נקודת המבט שלי היא רחבה ומתייחסת למשתנים רבים בגבולות הקשר החינוכי, שעדיין אינם מקבלים התייחסות ראויה במערכת החינוך – כמו למשל מורה המגיעה לבית הספר כאילו היא יוצאת לבילוי במועדון, מורה המתקשר עם תלמידיו בוואטסאפ הפרטי שלו ותמונת הפרופיל שלו היא עם בגד ים קטנטן בפוזה מפתה על חוף הים, מורה המשתפת את תלמידותיה בניתוח שביצעה להגדלת החזה וממליצה להן על שינוי שכזה, מורה המחבק את התלמידות כמחווה של חיבה ומצמיד את גופן המתפתח אליו – והדוגמאות הינן רבות.

מורה הינו תפקיד מחייב, הכולל בראש ובראשונה הבנה כי התלמידים אינם חברים והמורה אינו עוד מתבגר. הקשר שצריך להיות ביניהם הוא קשר של כבוד הדדי, קשר של אנושיות ותמיכה בתלמיד. למורה יש אחריות לקדם את התלמיד ולהקנות לו כלים מגוונים, אקדמיים ואחרים, כדי שהתלמיד יצליח בחייו הבוגרים. זה כמובן לא אומר שהקשר צריך להיות קר ורשמי – ניתן לתת חיבה בצורה התואמת את הקשר החינוכי, ניתן להוות דמות לחיקוי מבלי להתערבב בחיים הפרטיים, ניתן לתקשר בגובה העיניים מבלי להחליף חוויות אינטימיות.

גבולות בקשר החינוכי אינן המשתנה הבלעדי או העיקרי בפגיעות מיניות בתוך מערכת חינוכית, אולם גבולות ברורים יותר מאפשרי זיהוי של חציית קוים, מהווים גורם השומר על התלמיד ועל המורה.

אם כך, מה על ההורים לעשות? לעלות את נושא המיניות בשיחות עם הילדים, לבדוק מה המורה כותב בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית ואיזו תמונה יש לו, לשאול את הילד לא רק איך היה בבית ספר אלא גם מה היה, ולברר האם הוא דיבר עם המורה על משהו שלא קשור ללימודים.

במידה ואתם מזהים התנהגות יוצאת דופן, שתפו הורים נוספים בקבוצת הגיל של ילדכם, ובאופן כללי דברו עם הילדים על חשיבות הפתיחות והשיתוף, ובעיקר הסבירו אין ספור פעמים שלא יאונה לילד או לילדה כל רע אם ידווחו על התנהגות חריגה של המורה.

הכותבת היא מומחית למיניות האדם ומנחה לחינוך מיני-חברתי, מנהלת מכון ארגמן לסיוע, טיפול והכשרה בתחום החברתי, המיני, הרגשי וההתנהגותי.

 

מי מרחם על הילדים שלנו

מספיק להפוך את הבנות שלנו לאובייקטים מיניים

לקחת אחריות, לעצור את האלימות