מאת אורן קוזלובסקי.
שייך לקטגוריית בלוג אורח

איך מתמודדים עם בן שבגיל 7 הופך ליוטיובר ומתחיל להרוויח כסף? והאם זה יכול להיות שיעור חשוב לחיים יותר מכל אלו שלומדים בבית הספר?

קוראים לי אורן קוזלובסקי ועד לא מזמן הייתי כתב רכב או איש תוכן (תלוי בתקופה), אבל בשנה האחרונה פונים אלי יחצנים ועורכים בתואר המחמיא “אבא של כפירי בדרכים”.

הכל התחיל כשהילד הגדול הודיע בגיל 4 שהוא עיתונאי, חיקוי טבעי כששני ההורים עובדים בתחום העיתונות. הצעד המתבקש היה לשתף פעולה ולהתקין את אחת ממצלמות הגופרו שהיו לי על גב המושב שלי. הניסיון שצבר בנהיגות ההתרשמות שלי וההכרה עם עולם הרכב, אפשרו לו לדבר בחופשיות על החוויה מזווית שאף כתב רכב מעולם לא ראה. לאחר מספר סרטונים אותם ערכתי כראות עיני, הפך המשחק לתחביב בעל חשיבות עבורו.

הנאיביות של ההתחלה

כל זמן ששלטתי בזמני הצילום ובתוצאות, הדברים נשארו פשוטים וברורים לי. את הצעד הראשון לקראת התמקצעות ושליטה עצמאית עשה בני בגיל 7, בחופשת הקיץ שבין כיתה א’ ל-ב’. הוא ביקש אתר עם בלוג והיה לו רעיון לצילום שהוא כבר דמיין את התוצאה הסופית שלו. הרעיון נראה לאשתי ולי כפתרון מושלם לאימון בכתיבה בזמן החופש. הנאיביות שלנו והרצון לזרום, לא הכינו אותנו לעתיד לבוא.

כצעד ראשון הושבתי את כפיר מול אשף בניית האתרים של פלטפורמת WIX והראיתי לו כיצד בוחרים אלמנטים. הסברתי על הרכיבים ופיקחתי על תהליך עיצוב הבלוג. במערכת הבלוגים עצמה, יצרתי שלוש שדות של טקסט: התחלה, אמצע וסוף, כדי שהכותב הצעיר לא יסתכם במשפט אחד ויגיד “סיימתי!”.

כל פוסט התחיל בסרטון אותו צילם בציוד שלי והמשיך לעריכה משותפת ועמוד כתוב בבלוג האישי. מסרטון לסרטון עברה השליטה על תכנת העריכה לידיים הקלילות שלו, ועם הזמן שודרגה המערכת ועל המחשב הותקנה תכנת עריכה מקצועית יותר. הלימוד המהיר וההתנסות בכלים ששמורים למבוגרים, הפתיעו אותנו ואת הסביבה הקרובה.

מחיר הרווחים

הדהירה קדימה התאימה כנראה לילד קטן וסקרן, אך השאירה אותנו מעט מאחור. פרסומות החלו להופיע בסרטונים ואלו החלו לייצר רווחים. היוצר הנמרץ גילה יוטיוברים אחרים והחל לעקוב אחריהם וללמוד מהם, וכך עולם ה-Vlogging פרץ לחיינו. גם תגובות לא הולמות החלו להופיע במקביל לפופולריות הצומחת ואני החלטתי להעביר את הסרטונים לערוץ שלי ולפקח על התגובות והפניות. כדי לשמר את הזהות האינטרנטית, יצרתי עבורו רשימת השמעה חדשה בשם “כפירי בדרכים”.

כפירי בדרכים צמח במקביל לפריחה האינטרנטית וגם הבקשות והצרכים גדלו. ציוד מקצועי, ליווי לאירועים ולימוד של עולם חדש שכלל לא מובן לדור שלי, דרשו זמן וריכוז. הוא ביקש רשות להירשם לתוכניות שותפים ולפרסם קישורים לאתרי מכירות. קישורים אלו מזכים בעמלה על כל רכישה המגיעה מהקישור. הוא שמע על דרכים להגביר את הנוכחות האינטרנטית ותכנן להשקיע בפרסום. הילד הקטן הוסיף לעצמו גם איש עסקים שגדל בתוך ראשו, ואנחנו היינו צריכים להיות שם ולתווך לו את העולם.

עם הזמן השאלות החלו לצוץ: כיצד מסבירים לילד על מיסים והפרשות מתוך ההכנסות? כיצד מנמיכים מעט את אש ההתלהבות? מה עושים כשהחברים לא מבינים את מה שברור לו והוא נשאר מתוסכל כשהם לא מאמינים לו? איך מתמודדים כשפוגשים מעריץ שפתאום קופץ ומזהה אותו מהסרטונים? איך שומרים על היצירתיות בלי לפגוע בלימודים? הרבה שאלות שלרובן לא מצאנו תשובות של אחרים שחוו זאת לפנינו.

העולם החדש והמקצועות הווירטואליים שנראים לנו הזויים, כל כך הגיוניים לילדים של היום. המושג של עבודה וכסף זמין להם היום כבר מהרגע שהם לומדים לגעת במסך מגע. גם המושג לימודים לא מתאים לדור היוטיוברים החדש. היוצר הקטן למד לכתוב שאלה בעברית בגוגל טרנסלייט ולהדביק את התוצאה ביוטיוב. כך הוא מקבל שיעורים קצרים ומעשיים בהם הוא לומד כל מה שמעניין אותו.

כשהוא ירוויח יותר מאיתנו

היום אנחנו עדיין עומדים בקצב והוא מצדו בטוח, כמו כל ילד, שהוריו יודעים הכל. אבל קצב השאלות והנושאים שהוא מעלה, מתקרבים לנקודה בה אנחנו נאלץ לשאול אותו כיצד לעשות דברים. היכולת שלנו כהורים לעצב את חייו ואת תפיסת עולמו, מתערבבים עם מבחן התוצאה של המקצוע החדש. אנו רואים את הפוטנציאל, אבל הוא רואה הרבה יותר רחוק מאתנו.

היום אנחנו עוד יכולים לספוג וללוות את הצמיחה, אבל לא להרבה זמן. מה יקרה כשירוויח יותר מאתנו? איך בגילו הצעיר יתמודד עם חשבוניות ועם דיווח על הכנסות מחו”ל שאינן מכילות את מרכיב המע”מ? מי מבטח יוצרים שאינם בגיל האחריות על אחריות מקצועית? אפילו לרואי החשבון ואנשי המקצוע שאנחנו מכירים, הנושא הזה חדש.

אני נפעם מהדבקות במטרה ומהיכולת לספוג וללמוד. אני מעריץ את היכולת שלו ליצור ולחדש. אני מזמין את כולם לחפש את כפירי בדרכים ביוטיוב, לעקוב ולהגיב. אלו הדברים שמזינים אותו ומניעים אותו קדימה. כל לייק, מנוי בערוץ או תגובה, מאירים את עיניו.

יש לי יוטיובר בבית ואני גאה בו מאוד. אני גם מתוח ודרוך לקראת השינויים הקרבים. כבר היום, ציוד הצילום וההקלטה שלו חדיש יותר משלי והוא שלו בזכות ונרכש מכספו. עוד מעט הוא יצטרך מחשב חזק יותר משלי. הזמן המושקע בתחביב/מקצוע והזמן אותו הוא משקיע בספורט וברכיבה על אופניים, לא משאיר הרבה זמן לשיעורי בית. הבחירה קשה, מה יותר חשוב וישמש אותו בעולם – בית הספר או המקצוע אותו הוא לומד לבד? באמת שאין לי תשובות.

התוכנית שיכולה להציל את בני הנוער מניצול במקומות העבודה

אפליקציה למתחילים בשוק העבודה

כל מה שאתם צריכים לדעת על היוטיוברים הצעירים שהילדים שלכם מעריצים