מאת אורי גדס אילני.
שייך לקטגוריית אקטואליה

כמה הערות והארות על לחץ חברתי, בעקבות המקרה החמור שהתרחש בשבוע שעבר בשכבת כיתות ג’ בבית ספר בתל אביב

לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה על מקרה חמור בבית ספר בתל אביב, בו מספר ילדים משכבת כיתות ג’ גרמו לשתי בנות משכבתם להתפשט במהלך אחת ההפסקות. לאחר מכן הם הפיצו את הסיפור בקבוצת וואטסאפ, ומאז סובלות הבנות מלעג מצד יתר הילדים בשכבה. על פי הדיווחים, בית הספר טיפל במקרה החמור בין כתליו בלבד, בטענה כי מדובר במקרה של לחץ חברתי. אך האם זה מספיק?

קשה לעקוב אחר שורשיו של המושג לחץ חברתי, ונראה כי אין לו נקודת מוצא אחת ברורה. המצב בו מופעל לחץ על אדם לעשות מעשה בניגוד לרצונו, או לחילופין על פי רצונם של אחרים, נטוע אי שם בהיסטוריה, ואפשר שהופיע כבר בימי בראשית (חווה והנחש, קין והבל). למרות ההנחה הרווחת שלחץ חברתי הוא מצב בעל הקשר שלילי, למעשה הלחץ יכול לפעול הן בכיוון חיובי והן בכיוון שלילי. יש המכנים לחץ חברתי בהקשר חיובי בכינוי: השפעה חברתית. כך או כך, בשני המצבים מדובר במצב בו החברה לוחצת/משפיעה על אדם לשנות את התנהגותו, זאת בניגוד לאמונותיו ולרצונו, כאשר המניעים ללחץ/השפעה מוכתבים על פי הערכים והנורמות שלאורם אמור להתרחש השינוי.

הרבה לפני גיל ההתבגרות

לחץ חברתי מתרחש מגיל צעיר מאוד, וניתן לראות ילדים כבר בגיל הגן אשר מפעילים מניפולציות על חבריהם בכדי לפעול בדרך כזו או אחרת. לחץ חברתי מופיע בצורה קצת שונה גם בגיל הילדות, ומתעצם במעבר מגן הילדים לביה”ס היסודי. בגיל ההתבגרות נהוג להתייחס ללחץ חברתי כמניע להתנהגויות סיכון, בעיקר סביב נושאים כגון שימוש בחומרים (עישון, שתית אלכוהול, שימוש בסמים), יחסים שבינו לבינה, אינטרנט (רשתות חברתיות, קשרים עם זרים, פורנו, משחקי רשת) אירועי אלימות וונדליזם. בקרב מבוגרים ישנו פיחות משמעותי בהתייחסות ללחץ חברתי כגורם משפיע על התנהגותו של אדם, אם כי ניתן בהחלט להתייחס ללחצים כאלה ואחרים המופעלים על מבוגרים בתחומים שונים, החל מלימודים אקדמיים, דרך נישואים ובחירת מקום עבודה ועד לקניית רכב משפחתי.

השימוש במושג לחץ חברתי בהקשר השלילי, נפוץ מאוד בקרב מתבגרים והוריהם, וכן בקרב אנשי המקצוע שעוסקים בחינוך ילדים ומתבגרים. בהרצאות וסמינרים לילדים ומתבגרים העוסקים בהתנהגויות סיכון, נהוג לפנות חלק ניכבד מהזמן לטובת העיסוק בלחץ חברתי, עד כי לפעמים נדמה שהלחץ החברתי הוא המקור לכל התופעות הקשורות בהתהנגויות סיכון בגיל ההתבגרות. יתר על כן, נראה כי המתבגרים, ההורים והמורים מסבירים כל אירוע של התנהגות לא נורמטיבית כתוצאה של לחץ חברתי. האמנם כך הדבר? האם במציאות שבה הילדים והמתבגרים חשופים למידע כמעט בלתי מוגבל, ומתועדים בכל רגע מחייהם, יתכן מצב בו נער או נערה יעשו משהו בניגוד גמור לרצונם תוך כדי סיכון בריאותם או ביראותם של אחרים, וזאת מבלי שאף אחד מהמבוגרים הנמצאים בסביבה יראה או ישמע? האם יתכן שקבוצת ילדים בביה”ס יסודי יכולים להשפיע באופן שלילי על קבוצה של בנות ולגרום להן להתפשט בשטח בית הספר ואולי אף לצלם ולתעד את המקרה, כל זאת במהלך יום הלימודים, מבלי שאף מורה תראה את המתרחש ותעצור את האירוע בזמן ההתרחשות שלו? התשובה היא כן, בוודאי שכן. וסביר להניח שבכל יום מתרחשים מאות ואף אלפי אירועים בהם ילדים ובני נוער ניצבים בפני לחץ של חבריהם לנהוג באופן שונה מהדרך בה הם מאמינים, ומהערכים עליהם התחנכו בבית או בבית הספר.

יחד עם זאת, עולה השאלה האם נכון להציב בראש רשימת הסיבות והמניעים להתנהגויות סיכון את גורם הלחץ החברתי? ובתוך כך, האם נכון להשקיע זמן רב ואנרגיה לא מועטה בחינוך להתמודדות עם מצבים של לחץ חברתי?

תמיד אפשר להאשים את הלחץ

במהלך עבודתי עם מתבגרים לאורך השנים, שמעתי רבים מהם טוענים כי הם עשו את מה שעשו בגלל הלחץ החברתי. אחרים טענו שהם פוחדים שלא יעמדו בפני הלחץ החברתי, ויתפתו לקחת סיכונים. הורים אומרים לי לא פעם בסדנאות או בהרצאות שהם חוששים מהלחץ החברתי ועוד יותר מכך שבנם או ביתם לא יעמדו בלחץ ויישברו. אמירות אלו לאורך השנים גרמו לי לחשוב לא פעם על המהות של לחץ חברתי, כמשתנה המנבא התנהגות סיכון. אפשר לתהות כיצד מודדים לחץ חברתי ואם בכלל ניתן לעשות זאת, ואי לכך, האם ניתן למצוא קשר סיבתי מובהק בין לחץ חברתי להתנהגות מסוכנת או מסכנת?

לצד השאלות הרבות שעולות בנוגע ללחץ חברתי, וזאת כחלק מהניסיון להתמודד עם המציאות המורכבת של מתבגרים ומתבגרות בגיל ההתבגרות, ושל הוריהם המנסים בכל כוחם (מי יותר ומי פחות) להישאר רלוונטיים ומערובים בחיי המתבגרים, ישנן גם כמה נקודות שכדאי לכל הפחות לחשוב עליהן.

  • לחץ חברתי הינו מושג אמורפי, ללא תוכן וצורה קבועים. הוא יכול לבוא לידי ביטוי באין סוף צורות ומשמעויות, והוא נתון לפרשנות שונה מאדם לאדם וממצב למצב. אי לכך, התכוננות ממשית ואפקטיבית למצב של לחץ חברתי היא כמעט בלתי אפשרית. אילו רצינו להכין נער למצב כזה היינו צריכים לשרטט עשרות תרשימי זרימה אפשריים, ולנתח יחד איתו כל מצב ומצב.
  • לחץ חברתי לא מתרחש בוואקום, בחלל ריק, ואינו מופיע יש מאין. ישנם כמה וכמה תנאים (שעה, מקום, אווירה, הימצאות מבוגר – היכן הייתה המורה התורנית בחצר בית הספר בו התרחש האירוע?) המאפשרים מלכתחילה את המצב בו קבוצה לוחצת על היחיד. אם כך, ניתן תמיד לעסוק בתנאים המובילים ללחץ, ולבחון כיצד ניתן להימנע מהם, ובכך להפחית משמעותית את הסיכוי להיתכנות הלחץ החברתי. חשוב לזכור כי מניעת התנאים להיווצרות לחץ חברתי היא משימה המוטלת על המבוגרים והילדים גם יחד, כל אחד בתחומו.
  • בעידן הטכנולוגיה המודרנית, ובתקופת “דור המסכים” לחץ חברתי אינו בהכרח אותה תמונה מוכרת מסרטי שנות ה-80, שבה חבורה של נערים עומדת במעגל סביב נער אחד ודוחקת בו שיעשה מעשה כזה או אחר. חלק ניכר מהלחץ מופעל דרך הרשתות החברתיות, מה שאומר שהנער הנלחץ לעיתים נמצא לבד, או לחילופין בבית עם ההורים כאשר מופעל עליו לחץ. עובדה זו מגבירה את החשיבות של ההשגחה ההורית על הנעשה בטלפון הנייד/מחשב של הבן/ת שלהם. הצצה זריזה בהתכבויות עם חברים, יכולה לחשוף רמזים למצב של נסיון השפעה שלילית על הילד.
  • לחץ חברתי אינו תירוץ לשום התנהגות, ובשל כך לא אמור להיות מוצג כך. הורים רבים נוטים להציג את הלחץ החברתי כגורם מכריע בשיקול הדעת וקבלת ההחלטות של הילד שלהם, ובכך מסירים מעליו את האחריות. במצב האבסורדי שנוצר הילד המתבגר (כבר בגילאי 9-10) אחראי על מכשיר טלפון נייד, אופניים חשמליים, ומפתח של בית ששווה מיליונים, מחמם אוכל במיקרו, שומר על אחיו הקטן, מוציא את הכלב לטיול, אבל הוריו לא סומכים עליו שיקבל החלטות ללא השפעה שלילית של החברים שלו. פיחות במעמדו של הלחץ החברתי, אולי יפחית מהשימוש בו כתירוץ להתנהגות לא נורמטיבית בקרב בני נוער.

לסיכום, המבנה המורכב של תופעת הלחץ החברתי, לצד השימוש בה כהסבר מקרטע להתנהגות סיכונית, וחוסר היכולת לתת כלים משמעותיים ויישומיים להתמודדות עם מצבים של לחץ חברתי, כל אלה אמורים להספיק בכדי להוריד את המושג מהענף הכי גבוה בעץ. התמקדות ביצירת תנאים אשר מנטרלים לחץ חברתי מלכתחילה, לצד מעורבות מבוגרים בחיי מתבגרים, וחיזוק תהליכים של קבלת החלטות וחשיבה עצמאית אצל הילדים, כל אלה יחדיו עשויים לשפר ולו במעט את התחושה של בני הנוער שגורלם (באופן עקרוני) הוא בידיים שלהם ולא בידיים של החברים שלהם. חינוך בהקשר זה יכול ורצוי שיתחיל כבר בגיל הרך, ובעוצמה רבה ומשמעותית יותר בגיל בית ספר בכלל, וגיל ההתבגרות בפרט.

הכותב הוא עובד סוציאלי, מרצה ומנחה קבוצות, עובד עם הורים, מתבגרים ואנשי מקצוע בתחום החינוך והמניעה, ואב לשלושה

אומרים שלגליזציה של הקנביס תפחית השימוש בו. האומנם?

הילד עבר על החוק? מי צריך לקחת אחריות

כיצד נעזור לילדינו להתמודד עם ריב בין חברים ברשת או עם חרם?