מאת ד"ר ציפורה הוכדורף.
שייך לקטגוריית מאמרים

התאבדות היא סיבת המוות המובילה בקרב צעירים ובני נוער. על פי הנתונים האחרונים, אחד מכל חמישה נערים חשב מחשבות אובדניות. מדוע זה קורה וכיצד ניתן למנוע זאת?

התאבדויות וניסיונות להתאבדות בקרב בני נוער הן תופעות מזעזעות ורחבות היקף שאינן מקבלות את תשומת הלב הראויה על ידי המערכות הטיפוליות, אך גובות את חייהן של יותר ממאה צעירים ובני נוער שנה אחר שנה. בדו”ח שפורסם לאחרונה בדיון שנערך בכנסת, חשפה עמותת “בשביל החיים” כי מספר ניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער בישראל עלה בעשור האחרון מ-103 ניסיונות התאבדות לכדי 110 ניסיונות התאבדות לכל 100,000 בני נוער. לנתונים אלו יש להוסיף עוד כ-20 מקרים לכל 100,000 בני נוער שעל פי ההערכות אינם מדווחים, וכן את הנתון המדאיג כי כ-20% מבני הנוער מודים כי בשלב כלשהו חלפה במוחם מחשבה אובדנית.

גם בדוח השנתי של המועצה לשלום הילד ישנם נתונים דומים: 773 ילדים ובני נוער הגיעו השנה לחדרי מיון לאחר ניסיון התאבדות. מתוכם 608 בנות שניסו להתאבד – כמעט פי 4 יותר ממספר הבנים, ושיעור הקטינים עד גיל 14 מכלל הקטינים שניסו להתאבד גדל בעשור האחרון בכ-40%.

למרות נתונים קשים אלו, חשוב לדעת שלא כל מחשבה אובדנית מובילה לפעולה. לרוב מדובר במשבר רגעי, תחושת דיכאון, מועקה כבדה והלך רוח בר חלוף. גם לא כל פעולה מצביעה בהכרח על כוונה. לעיתים מדובר בקריאה לעזרה, שידור מצוקה ולעיתים מדובר באקט שנתפס הרואי בעיני אותו נער או נערה. עם זאת, מחשובות ופעולות אלו עלולות להוות אבני דרך בתהליך ספירלי שיכול להביא לתוצאה ההרסנית, ועל כן חשוב לאתר את סמני המצוקה מבעוד מועד.

מתי זה מתחיל?

מתבגרים רבים חשים מצוקה בגיל ההתבגרות בשל השינויים הרבים (הפיסיים והנפשיים) שהם עוברים והקושי בבניית הזהות עצמית. קשיים אלו באים לידי ביטוי בצורך לרצייה חברתית, התמודדות עם הדרישות ההולכות וגדלות של החברה ההישגית ולעיתים של בני המשפחה. חלק גדול מבני הנוער מתמודדים במידה כזו או אחרת של הצלחה עם קשיים מסוג זה, אך חלק קטן לא עומד בלחצים, כפי שהוא רואה זאת, דבר המוביל למתח פנימ. לעיתים אי היכולת להתמודד עם הקשיים ועם מערכת הציפיות מביאה לכדי נטייה לניתוק וניכור מהסובבים. ההתמודדות בבדידות, אל מול הקשיים הנערמים, יוצרים מעגל קסמים אשר עלול להוליד את הניצנים למחשבות אובדניות כבסיס לתהליך שבירת המעגל וקריאה לעזרה.

שלב זה הוא עדיין אמוציונלי. מצבי הרוח בקרב בני הנוער מאופיינים בהפכפכות ובתחושות דיכוטומיות של שחור ולבן. מחשבה אובדנית מקרית או חד פעמית אינה באה עם ההכרה כי צעד זה הוא סופי ומוחלט אשר אין ממנו דרך חזרה. לעומת זאת, המחשבה הפרקטית הראשונה על תכנית פעולה (איך ומתי), מהווה עליית מדרגה לעומת מחשבה ערטילאית על המצוקה האישית ופתרונות אפשריים. זהו שלב בו חובה על אנשי מקצוע, הורים, וחברים להיות ערים לסימנים שנותנים מתבגרים.

הסימנים הראשונים

בעידן בו קיים “שיימינג” פומבי ברשתות חברתיות, וגלוריפיקציה של סלבריטאים שהתאבדו, לצד מחלות נפש מורכבות, מפחי נפש מאהבות נכזבות הפוקדות את הנוער, מצבי דכאון והתמכרויות לסמים ולאלכוהול, קל מאוד לאבד פרופורציה וליפול למרה שחורה. עם זאת חשוב לציין ולהדגיש כי אקט ההתאבדות המכוון והסופי הוא תוצאה של תהליך ארוך ומתמשך המורכב משלבים רבים ולרוב אינו אקט פזיז של נער או נערה במצוקה.

הספרות מדברת על כך ששמונה מבין עשרה בני נוער הנמצאים בשלב זה מאופיינים בשינויים בדפוסי ההרגלים כגון: רצון לחלק דברים אישיים, דיבור על מוות ורצון להפסקת החיים בצורה מרומזת או בצורה ישירה, שינוי בהרגלי אכילה ושינה, חוסר עניין בתחומים שעניינו אותם, אי עמידה ביעדים, אי ביצוע משימות שוטפות בבית או בלימודים, ייאוש, דכאון, עצב, התכנסות פנימית וכדומה. ערנות לסימנים הנ”ל ונכונות אמיתית וכנה לשוחח על המצוקה, יכולות להציל חיים. על כן מומלץ להורים, למורים ולחברים להיות ערים לשינויים בהתנהגות מתבגרים.

מה בני הנוער באמת צריכים?

בני הנוער לרוב משוועים לתשומת לב המגיעה ממקום של דאגה והקשבה ולא מעמדה של הטפה ואמפתיה. על כן, במהלך שיחת בירור ראשונית עם הנער במצוקה, עלינו לא להיות שיפוטיים, לא להעביר ביקורת או להציב תנאים או יעדים, אלא להקשיב לצרכיו, לרצונות ומאווייו של הנער, ולשדר אכפתיות לאורך כל השיחה. מומלץ לשדר חיוביות, אופטימיות לא מזויפת, להסביר כי התמודדות עם הקשיים הוא חלק מתהליך גדילה, התבגרות ויציאה לעצמאות. חשוב להסביר ולתת מגוון רחב של אלטרנטיבות אפשריות לבעיותיו של הנער מלבד פתרון שהוא בלתי הפיך. החשוב מכל הוא לא להזניח את המשך הטיפול ולהיוועץ בגורמים מקצועיים אשר ינהלו שיחות המשך, בדיקות ומעקבים בכדי להימנע אפילו מסיכוי קלוש לסוף טרגי.

בראייה מערכתית רחבה יותר, רצוי וראוי כי תהיה חשיפה רחבה ונכונה של דרכי הטיפול בנושא ההתמודדות עם הקשיים שחווים בני נוער, באמצעות מסגרות החינוך, הרווחה והבריאות השונות. חשוב שבני הנוער השרויים במצוקה יידעו ויכירו את הגופים אשר אמונים על מתן עזרה נפשית ראשונה ולא יאלצו להתמודד עם הקשיים לבד.

הכותבת היא ראש תכנית ייעוץ חינוכי בחוג לחינוך, האקדמית גליל מערבי.

מה הקשר בין הפרעת קשב לדיכאון?

התאבדות החיילים מגבעתי: אסור שקושי רגשי יתייג חייל כ”מתבכיין”