כשכמעט לכל ילד יש סמאטרפון מגיל 9, ומרבית בני הנוער מבלים למעלה מארבע שעות ביום ברשתות החברתיות, אין פלא שתופעת השיימינג הולכת ומתרחבת. אך האם יש הבדלים בין בנים לבין בנות בשכיחות של התופעה ובאופן ההתמודדות איתה?
ניתן לומר כי בני הנוער של היום מנהלים את חייהם החברתיים בשני מרחבים מקבילים, המשלימים זה את זה ומקיימים ביניהם קשרי גומלין: המרחב הממשי והמרחב הווירטואלי. פעילותם של ילדים ומתבגרים היא בעיקר ברשתות החברתיות, וככזו היא מאופיינת, בין היתר, בחשיפה בלתי מבוקרת למגוון תכנים וכן בהיעדר פיקוח הורי, עליו מדווחים כ- 48% מהמתבגרים. אחת ההשלכות החמורות של מצב זה מתבטאת בעלייה בשיעורי הפגיעה והשיימינג ברשת שחווים ילדים ומתבגרים בשנים האחרונות.
שיימינג, או ביוש, מהווה פעילות תוקפנית מכוונת על ידי יחיד או קבוצה, שמטרתה לפגוע באדם אחר ולביישו באמצעות האינטרנט ובאמצעי תקשורת טכנולוגיים, לרבות מחשב, סמארטפון, רשתות חברתיות וצ’אטים, באמצעות מסרים מאיימים, משפילים ופוגעניים. מסרים אלה עשויים להתבטא במגוון סוגי אלימות, כגון אלימות מילולית (לעג, קללות, עלבונות, שמות גנאי); אלימות ויזואלית (העלאת תמונות וסרטונים פוגעניים, תיוג פוגעני לתמונות וסרטונים); אלימות קבוצתית (חרם, פתיחת קבוצה נגד אדם מסוים) וכן סלקטיביות בבחירת חברים בקבוצה (הוצאה כפויה מקבוצה, מניעת כניסה לקבוצה, פתיחת קבוצות ל”משתתפים נבחרים” שאין לאחרים כניסה אליהן וכן הלאה). לביטויים השונים של שיימינג ברשת דרגות חומרה שונות. ילדים ומתבגרים תופסים תוכן ויזואלי כפוגעני יותר מאשר תוכן מילולי. בהתאם לכך, אלימות מילולית נפוצה יותר מאשר אלימות ויזואלית.
למרבה הצער, חלק ניכר מהילדים ובני הנוער החווים שיימינג ברשת אינם מדווחים על כך למבוגרים המשמעותיים בסביבתם. מנתוני המועצה לשלום הילד (2016) עולה כי רק 29% מהמתבגרים הנפגעים משתפים את הוריהם וכ-40% מהם אינם מדווחים על הפגיעה לאיש, בין אם משום שהדבר לא נראה להם חשוב, בין שהם מתביישים, או שאינם רוצים שהוריהם יגלו על דבר הפגיעה.
מאפיינים אלה יוצרים מציאות בה לשיימינג ברשת השלכות חמורות על הנפגע. הוא מתקשה להגן על עצמו ועלול לחוות מצוקה נפשית, המתבטאת בתחושות של תסכול, דיכאון, כעס, בדידות, פגיעה בהערכה עצמית, חרדה חברתית ושינוי התנהגות, כגון התבודדות או תוקפנות.
על בנים ועל בנות
מחקרים שונים שניסו ללמוד על קשר אפשרי בין קורבנות לשיימינג ברשת לבין מגדר לא הצליחו להגיע למסקנות ברורות. במספר מחקרים נמצאו הבדלי מגדר בקורבנות לפגיעה ברשת, אך בעוד שבחלק מהמחקרים נמצא כי בנות נוטות יותר מבנים ליפול קורבן לפגיעה ברשת, מראים מחקרים אחרים כי נטייתם של בנים לקורבנות ברשת גבוהה יותר. עם זאת, מרבית המחקרים לא מצאו קשר בין קורבנות לפגיעה ברשת למגדר. במספר מחקרים, בהם נמצאו הבדלים בין המינים במעורבות בפגיעה ברשת, דווח על הבדלים בסוג הפגיעה אותה חוו הקורבנות ברשת. בדומה להבדלים בין המינים באלימות פנים אל פנים – המאופיינת בכך שבנים יותר מעורבים באלימות ישירה כגון אלימות פיסית, ואילו בנות יותר מעורבות באלימות עקיפה, כמו חרם והפצת שמועות – נמצא כי אף ברשת בנים נוטים יותר להיות מעורבים בבריונות ישירה הכוללת איומים, ובנות נוטות יותר להיות מעורבות בבריונות עקיפה, כמו הפצת שמועות ושימוש בזהות בדויה. עוד עולה שבנות נוטות יותר ליפול קורבן להטרדות בעלות אופי מיני ברשת ומחוץ לה.
לאור הדברים, מה מומלץ להורים לעשות על מנת לסייע לילדיהם להתמודד עם שיימינג ברשת? ראשית, מומלץ לשמור על תקשורת פתוחה עם הילד, על מנת לעודד אותו לשתף בחוויות שונות מעולמו, לרבות בחוויות שליליות. חשוב לציין שתקשורת פתוחה אינה מתחילה בגיל ההתבגרות, אלא כבר בגיל הרך. עם זאת, אף פעם לא מאוחר מדיי לבסס תקשורת כזו.
בנוסף לכך, מומלץ להורים לפעול להגברת המעורבות ויכולת הפיקוח שלהם ברשתות החברתיות של הילד. ניתן לשוחח עם הילד על חשיבותה מעורבות ההורים בפעילות שהוא מקיים ברשת ולקבוע יחדיו ערוצים למעורבות הורית רבה יותר.
איך אפשר להילחם בתופעה של הפצת תמונות אינטימיות של קטינים ברשת?
מגדר הפוך: לא להרביץ, לא לנצל, לא להטריד. מה כן?
הכותבת היא מרצה במכללה האקדמאית אשקלון
