מאת ד"ר שימי פרידמן.
שייך לקטגוריית בלוגים, ספרים להורים

ביקורת על ספרה של עופרה מצוב כהן, המתאר את סיפרו של נער, עולה חדש מפרס, שמנסה למצוא את דרכו בישראל ובחיים עצמם

‘מול ההר בחומסר’ של הסופרת עופרה מצוב-כהן מספר את סיפורו של נער מתבגר שמגיע מכפר קטן ושולי בפרס לישראל הצעירה של שנות החמישים. המחברת מציגה את סיפורו העשיר באתגרים, המלווים אותו לאורך הדרך כולה: יתמות צעירה, הסתגלות וקליטה, התגייסות לצבא כנער בודד ועוד. כל אלה הם רק חלקים מאבני הדרך שעליהם צועד נסים-חי, הנער המתבגר.

בכתיבתה העשירה, מצליחה מצוב-כהן לחבר את הקורא לזירות האירועים, להתרחשויות השונות. כתיבתה הרומנטית מצליחה להכניס את הקוראים לתוך הכפר הקטן-חומסר – כמו סיור תיירים יד ביד עם הגיבורים – בין הסמטאות, סמוך לנחל ומול ההר המושלג. בחלקים השמחים הקוראים יריחו ממש את ריחות הגונדי המפורסם של יהודי פרס, יצליחו להתענג על הנאבאט – קובית הסוכר הממתיקה כוס של מים רותחים, המרווה צמא והמשביעה רעב יתום. בחלקים המרגשים הקוראים יקשיבו לקולות הנעימים של אם הנער, כשהיא מלטפת אותו במילותיה המנחמות ‘ג’וּנאם’ ‘אוֹרבּוּנה זובונד’, או ‘סלאמאת בֶּשיד’. בחלקים העצובים של הסיפור, הקוראים יזילו דמעה ויכאבו את כאבו העצור של הגיבור.

אם ההר לא יבוא

סיפורו של נסים הנער מתחיל בהצגת חלום קטן-גדול שלו: לטפס על ההר הגדול השוכן מול הכפר. “אני כל כך רוצה לעלות להר, אני כבר גדול ויכול לעלות לעצמי!”, הוא מסביר בנחישות מנומסת מול אמו ואביו. עמידה זו, תלווה אותו ואותנו הקוראים, לאורך כל הסיפור. נסים הצעיר מגיע לישראל ללא הורים והוא מתמודד כמתבגר בכור ההיתוך בארץ עם עלייתו והחלטתו נחושה לא ללמוד בישיבה במאה שערים, כפי שציפתה ממנו משפחתו, אלא להתגייס. עמידה זו גם תלווה אותו בעת חיזוריו לאהובתו הצעירה, שמסרבת להתרשם מהאישיות המיוחדת שלו.

‘מול ההר בחומסר’ הוא לא רק שם של ספר אלא הלך רוח, עמוד תווך, תפיסה ועיצוב זהות של נער מתבגר שנאלץ להילחם כל חייו מול מטרות ויעדים, שעל פניו נראים לנו כבלתי נתפשים. לפנינו מסמך מרתק על תהליך התבגרות, שבו אירועי השעה והנסיבות דוחפות את הנער להתמודדויות מול אתגרים סבוכים, המנתבים עבורו מסלול בדרכו לעיצוב הזהות שלו בהתבגרות.

הגיבור לא זקוק לדחיית חובות, לתהייה ולניסיונות בכדי להכיר את עצמו. נסים-חי מבין כבר מרגעיו הראשונים בהתבגרותו לאן עליו להגיע, אך אינו מכיר את הדרך לשם. והדרך היא הרי תמיד מרתקת וכזו שבמפגש איתה מתבררים הפרטים הקטנים.

חיפוש אחר זהות

אחד הצמתים המסקרנים בדרך היא במפגש של הנער הצעיר עם עולם התוכן המסורתי שהוריו מבקשים להעביר לו. הוא חווה קונפליקט בין השאיפה לביטויי ציונות והסתגלות בארץ’ לבין ערך המסורתיות. המסרים הסותרים האלה נבחנים מחדש כחלק מתהליך עיצוב הזהות של הצעיר עצמו. אריקסון, פסיכולוג הילדים המפורסם, וחוקרי התבגרות אחרים בני דורנו טענו שהמשימה העיקרית של מתבגרים היא החיפוש אחר זהות משמעותית. זוהי משימה מורכבת ותובענית לאנשים צעירים שעדיין לא “עשויים”, והיא הופכת קשה שבעתיים עבור מתבגרים ללא תמיכה משפחתית וחברתית. בהקשר הזה, הפילוסוף הרומנטי ז’אן ז’אק רוסו (1870) היה שמח להכיר את גיבור העלילה שלנו. בספרו המפורסם ‘אמיל’, קובע רוסו כיצד ‘החינוך הטבעי’ הוא היעיל ביותר, המשוחרר מכל חובות ומכל חינוך חברתי שעלול לקלקל את הנער.

נסים–חי הצעיר פועל מתוך תחושות בטן, מתוך קול פנימי שמוביל אותו לאותו היעד אל מול ההר בחומסר. בסירוב שלו להצטרף לישיבה הוא נלחם בכוחות חברתיים ומשפחתיים. כשהוא בורח באישון לילה מהטירונות כדי לעבור ‘טסט’ בנהיגה על משאית, הוא נלחם מול כוחות חברתיים חזקים יותר כמו צבא. וכשהוא מחזר בעדינות ממיסה אחר אהובתו הצעירה, למרות סירוביה העיקשים, הוא נלחם בכוחות הטבע המאיימים להטביע אותו בייאוש ועצבות.

הספר חשוב ועשוי לעניין משני מישורים: האחד הוא עבור הורים למתבגרים, מחנכים ואנשי מקצוע, שימצאו לבטח בדמות הנער דילמות והתמודדויות בהתבגרות. השני הוא חוקרים ומתעניינים בעולמה העשיר של יהדות פרס. זהו מסמך מרתק שחושף צוהר ומגלה פנים של קהילה יהודית עשירה בתרבותה ובמסורת שלה. דרך סיפורו של גיבור העלילה, נוכל ללמוד על הווי החיים בעבר – שם, מול ההר בחומסר.

חוקר נוער ומתבגרים והוא מרצה בחוג לחינוך באוניברסיטת אריאל

הנער הלל צפרוני-קרס מביא ביקורת מעניינת על ספרו החדש של ליעד שהם, “סיכון כפול”

ספרו של דן הימן מתאר את חוויותיו האמתיות כילד החולה במחלת הנפילה

הנער דן פלג והעובדת הסוציאלית דנה אבירם מספרים על הכתיבה לנוער