מאת יפעת דננברג.
שייך לקטגוריית בצפר, מאמרים

המעבר לחטיבת הביניים יכול להיות שינוי טראומטי לילד המתבגר. איך בכל זאת אפשר לצלוח אותו בשלום?

יש בני נוער שעבורם המעבר לחטיבת הביניים יכול להיות טראומטי לא פחות מההליכה בפעם הראשונה לגן חדש, אלא שהפעם אין להם לגיטימציה לשבת מאחורי השער ולבכות לאמא. חטיבת הביניים היא למעשה שלב ביניים בין בית הספר היסודי לבין התיכון. בבית הספר היסודי הלימודים פחות מסובכים, המחנכת הינה דמות דומיננטית, יש להם לפחות דמות מבוגר אחד אליו הם יכולים לפנות כשהם במצוקה ורוב הילדים מרגישים בית. בתיכון, לעומת זאת, התלמידים כבר מרגישים בוגרים. הם מחולקים לכיתות לפי רמות ותחומי ומרביתם כבר מבינים את החשיבות של הלימודים, משום שהם יודעים מה המטרה שלהם ומה הם שואפים להשיג בחיים.

בין שני השלבים האלו נצבת חטיבת הביניים. לרוב היא תהיה גדולה ומרובה בתלמידים ובמורים, מה שעלול לאיים על לא מעט מהתלמידים. עם זאת, בגלל הצורך שלהם להיתפס כבוגרים, הם לא חשים בנוח לפנות למבוגרים בבית הספר ולהגיד שקשה להם. בנוסף, כחלק מתפקידי גיל ההתבגרות, הם נמצאים בשלב שבו הם בונים את הזהות העצמית שלהם, בודקים גבולות ולעיתים קרובות מורדים בכל ממסד אפשרי. בני נוער רבים שאני פוגשת בגיל חטיבת הביניים לא מבינים למה הם צריכים ללמוד את מה שהמורים מלמדים בבית הספר.

כחלק מהמצב שבו הם כבר לא עושים מה שאומרים להם באופן אוטומטי, וחשוב להם להביע עמדה לגבי כל דבר, הם מחפשים את הסיבות לכל דבר, ולא תמיד קל לענות להם על זה. לעיתים קרובות גם אנחנו, ההורים, עומדים מבולבלים מולם. אנחנו במו ידינו גידלנו ילדים בעלי דעה עצמאית. אנחנו רצינו שהם יפתחו חשיבה ביקורתית כלפי מה שאומרים להם לעשות ונראה שעכשיו זה חוזר אלינו כבומרנג.

אך השאלות שעולות להם הן לא רק בהקשר של לימודים. בגילאים האלו מתחילים לתהות גם על המראה החיצוני, קירבה או התרחקות מהדת, מיניות וערכים כמו טבעונות/צמחונות, ולא מעט בני נוער מתנסים בדיוק בגיל הזה בצורות חיים שונות מאלה של הוריהם.

קבוצת השווים (החברים בגילם) מאוד דומיננטית בחיים שלהם וחשוב להם להראות טוב בעיניי החברים. ידוע שהדימוי העצמי שלנו נבנה ממה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו, ופה בחטיבת הביניים כל העניין הזה עומד בסימן שאלה גדול. זאת אחת הסיבות לכך שאצל לא מעט בני נוער בגיל חטיבת הביניים הדימוי העצמי מתערער.

במוחם של בני הנוער בגילאים האלו מתרחשים תהליכים מהירים של גדילה והתפתחות. בנוסף ההורמונים שלהם משתוללים, הגוף שלהם נראה כל יום אחרת עקב שינויים טבעיים של הגיל, ולכל זה הם צרכים להסתגל יום יום מחדש. ועם כל השינויים שהם חווים, בדיוק בשלב הקריטי הזה הם עוברים בית ספר וצריכים לרכוש חברים חדשים.

כשמסתכלים על זה בצורה הזאת, מבלי להיבהל, מגלים שגיל חטיבת הביניים הוא גיל מעניין מאוד. בעקבות השאלות שלהם, גם אנחנו שואלים את עצמינו שאלות, ודברים שמילידותינו קיבלנו כמובנים מאליהם ולא שאלנו לגביהם, מקבלים פתאום סימן שאלה. אם הצלחנו לייצר מערכת יחסים טובה עם המתבגר שלנו, יכול להתפתח בדיוק בנקודות האלו שיח משמעותי.

תמונה: עדי זלק וינר

אז מה המקום שלנו ההורים בתוך כל הבלבול הזה?

  • נוכחות – למרות שנדמה לנו שהם הודפים אותנו. סוגרים את הדלת ולא רוצים את נוכחותנו. הם זקוקים לנו שם. רבים מבני הנוער שאני פוגשת בגיל הזה אומרים שהיו רוצים שההורים שלהם יהיו יותר נוכחים בחיים שלהם. גם אם מרחוק.
  • הקשבה – הקשבה נקייה. ללא ביקורת או שיפוטיות. הקשבה לצורך האמיתי שהילד שלי מביע (הרבה פעמים זה נמצא מעבר למילים).
  • גבולות – כן. זה חשוב. המתבגרים שלנו עדיין ילדים. הגבולות שומרים עליהם ומאפשרים להם להתפתח. אמנם בנושאים רבים חשוב להגמיש את הגבולות ולנהל משא ומתן לגביהם, אבל הם עדיין חשובים.
  • אמפתיה – חשוב מאד שנבין מה עובר על הילד שלנו בשלב הזה של חייו. לפעמים נדמה לנו שהוא עושה דווקא. שהוא נראה כמו איש גדול ומתנהג כמו תינוק, שהוא לא רואה מה קורה סביבו וחושב רק על עצמו. בכל זאת חשוב שנדע מעל לכל ספק שהוא אותו ילד שלנו שאנחנו כל כך מעריכים ואוהבים ונבין את הדרמה שמשתרשת בחיים שלו עכשיו היא אמתית.
  • אנושיות – בעידן בו אנו חיים, האנושיות היא ערך מרכזי שאנחנו ההורים מעניקים לילדים שלנו. לא מעבר לשום מסך. מפגש עם העיניים, מגע ידיים, חום אנושי – כל אלו מעברים מסרים ערכיים קצרים וברורים ומודל אישי לאנושיות חמה ואוהבת. זה מה שהילדים שלנו צריכים מאתנו עכשיו.
  • איזון עדין בין גבולות ושחרור עדין והדרגתי לעצמאות. איזון עדין זה הוא האומנות ההורית. בדיוק כמו שהילד שלנו משתנה מיום ליום, כך גם ההורות שלנו מולו מתבגרת, משתנה ומתפתחת. לצד כל ילד, גדל ומתפתח הורה. פיתוח מודעות הורית לפעולות ההוריות היום יומיות שלנו תהפוך את ההורות שלנו לטובה ומדויקת יותר לנו ולילד שלנו מיום ליום.
    חשוב לזכור – זאת רק תקופה, זה יעבור. אם כבר זכינו להיות בה, בואו נצלח אותה יחד בהנאה.

הכותבת היא מנחת סדנאות תקשורת מקרבת במסגרת אירועי התוכן לגיל ההתבגרות דייט אמא ובת, מאמנת ילדים ובני נוער ומטפלת דיאדית.

המעבר לחטיבת הביניים עבור תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז

“מוסד החטיבה כבר מזמן פשט את הרגל” – תחקיר “עשר פלוס”

ילד שלי חכם: איך נראית הורות לילד מחונן?