מאת ד"ר גנית אשל קדמי.
שייך לקטגוריית בצפר

האם המתבגרים צריכים להשקיע את כל זמנם בלימודים, או שגם בשנות התיכון יש מקום לחוגים בשעות הפנאי?

בשנים הראשונות בבית הספר, אנחנו רושמים את הילדים לחוגים כדי לחשוף אותם לדברים חדשים, לתת להם טעימות מהתנסויות מגוונות, לפתח להם את המחשבה ואת הקואורדינציה, לאפשר להם להיפגש עם חברים ובכלל כדי שיהיה להם זמן של כיף והנאה. אך ככל שהם מתבגרים, הם נוטשים את החוגים בזה אחר זה.

לצד המקרים הללו, ישנם ילדים שממשיכים ומתמידים בחוג לאורך זמן, ועם השנים הם מגיעים לתוצאות מכובדות. הילד המתבגר והוריו מגלים שאותו חוג שהתחיל כעניין חברתי, או כעיסוק נחמד לשעות אחר הצהריים, הופך לעניין רציני ומרכזי בחייו.

הרבה פעמים מצב כזה דווקא יכול להרתיע הורים, שהרי בתקופה זו, לצד ההשקעה ההולכת וגדלה של הזמן והכספים שהחוג מצריך (כי כל הזמן צריך להתחדש ולהשתדרג בציוד משוכלל ומקצועי יותר, או במורה מוכר יותר וכדומה), הולכת וגדלה גם ההשקעה הנדרשת בלימודים. בשלב מסוים התחושה היא כי הדברים מתחילים להיות אחד על חשבון השני ומגיעים לצומת דרכים בה לכאורה צריך לבחור: האם ניתן להמשיך ולהשקיע בחוג, או שייתכן ויש צורך להפסיק את החוג ולהמשיך רק במסלול בית הספר?

מחוג נולד תחביב

בגיל ההתבגרות מבשילה יכולת הביצוע של הילד והוא מתחיל להגיע לרמת מיומנות גבוהה בתחום, כזו שתלווה אותו כל חייו. למשל, הוא מתחיל להיות מסוגל לנגן יצירות מורכבות, או להגיע לרמת ביצוע גבוהה באמנות לחימה. גם מבשילה היכולת האמנותית והיכולת להוציא מהכוח לפועל, מה שיכול להתבטא בעשייה אמנותית כציור או  פיסול. העשייה שנלמדת בחוג הופכת לחלק מ”ארגז הכלים” של הילד, והפעילות הצדדית והלא מחייבת הופכת לתחביב ואף ליותר מזה.

לכאורה, ילד שמצטיין בלימודים קל לו להשקיע גם בחוג, אבל דווקא במקרה של ילד שמתקשה בלימודים וחווה תסכול ותחושת כישלון בבית הספר, יכול החוג להפוך להיות המקום המתגמל והמחזק. לכן יש לומר כי בית הספר והחוג משלימים האחד את השני. הלימודים בבית הספר חיוניים ומהווים את המפתח להמשך, ואילו התחביב לעיתים קרובות אהוב על הילד, מהנה, תורם חברתית, מחזק בטחון עצמי, מרגיע ומהווה מקור לאושר.

תחביב כמתנה לחיים

תחביב, כמיומנות נרכשת, מהווה “חבר לכל החיים”. החוקר הנורבגי תו’רסטין ובלן, שחקר את טיב הזמן הפנוי וההתפתחות ההיסטורית שלו, אומר כי בעבר זמן פנוי היה נחלתם של עשירים. כל השאר עבדו מאור הבוקר ועד החשיכה על מנת לדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר. שינויים בדפוסי עבודה בחברה המודרנית, התפתחות הכלכלה וחלוקת הממון החדשה יצרה דרג ביניים בעל יכולת צריכה וזמן פנוי.

כהורים, החוג נותן לנו אפשרות להכין את הילדים לקראת פנאי איכותי – הן בילדותם והן בבגרותם. הסוציולוג רוברט סטבינס, אשר חוקר לאורך שנים את תחום הפנאי, מכנה אותו “פנאי רציני” – הזדמנות שיש לנו כהורים לפתח אצל הילד שלנו את היכולת העתידית להקדיש את עצמו לתחביב או לתחום עניין באופן כמעט מקצועי. תחביב אחד שאליו יתייחס ברצינות ממש כמו לעבודה. מחקרים רבים של סטיבנס בארבעים השנים האחרונות הוכיחו כי אנשים שעוסקים בפנאי רציני, מאושרים ומסופקים יותר.

החוגים מבטיחים שלילדים שלנו תהיה מיומנות ברמה גבוהה שלא קשורה לבית הספר, ושבעתיד יהיה להם עוד עולם שלם של עשייה שלא קשור לעבודה ולמשפחה, ושגם הוא יספק להם אושר, אנרגיה וסיפוק רב.

תחביב ואושר- סיבות טובות להמשיך להשקיע בחוג:

1. במשך הזמן התחביבים הופכים להיות חלק מהגדרת הזהות האישית שלנו ומייצרים משמעות. למשל הם מספקים לנו הגדרות אלטרנטיביות לעצמנו: לא רק תלמיד תיכון אלא גם נגן, לא רק חיילת אלא גם זמרת, ובהמשך לא רק מהנדסת אלא גם פסלת וכו’.

2. התחביב הוא מרחב מנותק מחובה, מאינטרס, מהצורך להוכיח ומצורך לעמוד בציפיות. התחביב נותן לנו אפשרות לפעול באזור חיים נעים ומתגמל, ובבגרות הוא אפילו יכול לאפשר לחוות חוויות המזכירות את תקופת הילדות של הנאה ממשית נקייה ומזוקקת ללא דאגות. באורח החיים שלנו, המאופיין ברמות לחץ, עומס ושחיקה גבוהים, ובמחלות שמקורן בחשיפה ללחץ, מהווה התחביב מעין שסתום לפריקת מתחים. “אזור בריחה” מבורך התורם להטענת המצברים ולהגברת החוסן הנפשי והבריאותי.

3. בעלי תחביבים הם אנשים רב-ממדיים, בעלי יכולות מגוונות השונות זו מזו. הם בעלי יכולת חשיבה מסוגים שונים, קואורדינציה, מודעות, וניסיון חיים שונה. כיום, כשמגייסים עובדים לעבודה, הארגונים שואלים יותר ויותר על התחביבים שלנו ועל התרומה החברתית שלנו מאשר על ההכשרה הפורמאלית. בעידן של שינוי מתמיד, אנו נדרשים להיות ורסטיליים, להחזיק מיומנויות רבות. ההעדפה היא לאנשים מולטי-דיסיפלינריים, כלומר כאלה המחזיקים עולמות שונים של ידע ועשייה המאפשר להם להיות יצירתיים, חדשניים ופתוחים יותר לשינויים.

4. תוחלת החיים מתארכת ולילדינו תהיה בוודאות יותר מקריירה אחת בחיים ומשך פרישה ארוך יותר. כמו כן המערכת התעסוקתית המצפה להם דורשת לעבוד במספר עיסוקים בו זמנית. לכן כדאי שניתן להם כלים ליכולות מסוגים שונים.

לסכום, ההצעה היא להסתכל על החוג כתחביב לחיים, כמתנה יקרת ערך שאין כמוה. תחביב זה כמו לדעת לרכב על אופניים – מרגע שהצלחת ללמוד, גם אם תנטוש את התחום לכמה שנים, תוכל מהר באופן יחסי לחזור לעסוק בו מהמקום שבו הפסקת. המעגלים העצביים במוח בכל גיל, ובעיקר בגיל הצעיר, מתעצבים באמצעות תרגול וחזרתיות. אותם מעגלים עצביים הנבנים בגיל צעיר מלווים אותנו לאורך שנים ודי ברענון קל כדי להעירם, בבחינת זרעים שטמנת באדמה, בתנאים המתאימים של מים ואור ישובו לפרוח.

הכותבת היא דוקטור לחינוך, יועצת ארגונית, חוקרת ומרצה

 

המשימה של המערכת החינוך היא להציב בפני הילדים סולם

סקר מפתיע: נערות מעוניינות בעזרה של ההורים בלימודים

איך נזהה שהילד חווה דחייה חברתית, ומה נעשה עם זה?