מאת אורלי כהן.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים

יום הכיפורים שוב הציף מחשבות על סליחה ועל כמה שהיא חסרה בחוויית ההורות שלנו

הילד שוב הבריז מהשיעור. אני יודעת כי ראיתי הערה באפליקציית ההודעות של התיכון. הרגשתי שהכעס עולה בי שוב – הרי כבר דיברנו על החיסורים, האיחורים וההברזות מהשיעורים. מצד אחד, הוא כמעט בן 14 ומתנהג כבוגר ואחראי, ומצד שני הוא עושה המון שטויות, כאילו כדי להכעיס. ואני מוצאת את עצמי שוב שואלת האם נכשלתי. אולי ההורות שלי אינה מספיק טובה? אולי איני יודעת לחנך את ילדי כראוי? הוא חוזר על מעשיו שוב ושוב ואני מוצאת את עצמי כועסת, שוב ושוב. אבל אז אני נזכרת שהוא לא עושה לי דווקא.

העיקרון המוביל אותי בהורות שלי, וכן מול ההורים בקליניקה, הוא “הורות טובה דיה”. ממש כמו המושג הידוע שטבע ויניקוט, רופא ילדים ופסיכואנליטיקן ידוע: “אמא טובה דיה”- כלומר, אני עושה כמיטב יכולתי במסגרת המשאבים והיכולות הנמצאים ברשותי. היות שכך, אני סולחת לעצמי על שגיאותיי וטעויותיי – כי הרי כולנו טועים ואין הורה מושלם או ילד מושלם.

אני מצאתי שיש כמה “חוקי” ילדים ו”חוקי” הורים, שאם נאמץ אותם, נוכל לסלוח לילדים, ובעיקר נסלח לעצמנו. אז מה הם?

חוקי הילדים:

1. הילד תמיד ינסה להשיג מקסימום רווח במינימום מאמץ ובעיקר- עכשיו.

2. כדי להשיג את חוק מס’ 1, אין כזה דבר “הוגן” או “לא הוגן”.

3. חוק שלושת הקופים: הילד יטען “לא ראיתי”, “לא שמעתי”, “לא ידעתי”

4. חוק חוסר הרגישות: ילדים אינם רגישים באופן טבעי לזמן, לרעש, לסדר ולבטיחות.

5. חוק ההתשה: לילדים יש כוח התשה עצום, וזכרו שהם בדרך כלל מתישים ואינם מותשים.

וחוקי ההורים:

1. לזכור שחמשת חוקי הילדים הם תהליך טבעי והתפתחותי ושהילדים לא עושים לנו, ההורים, דווקא.

2. לחזק התנהגויות המתאימות לערכי המשפחה ובמקרים קיצוניים- להעניש על התנהגות שאינה תואמת את ערכי וגבולות המשפחה.

3. להיות ברורים ועקביים. הסבלנות, בסוף, משתלמת.

הורים יקרים, עכשיו, משקראתם את החוקים, בראש ובראשונה תסלחו לעצמכם. חינוך אינו במקום פינוק, חינוך אין משמעותו לוותר לילד. הילד, בכל גיל, זקוק לגבולות, והוא מצדו, סומך עלינו שנציב לו אותם.

לקראת השנה החדשה, אני סולחת לעצמי על הטעויות שלי, על השגיאות שלי, על שאני מתעקשת על ערכי המשפחה שלנו ומחנכת לאורם. על שלעיתים אני מענישה. סולחת לעצמי ועושה כמיטב יכולתי להיות “אמא טובה דיה”.

 

הכותבת היא מדריכה ומאמנת הורים וילדים לקויי למידה והפרעת קשב. לאתר