מאת עשר פלוס.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים

אמנם אנחנו אוהבים להגיד שחשבון נפש צריך לעשות תמיד, אבל בינינו – למי יש זמן? אז לרגל היום הזה בשנה שבו אנחנו עוצרים הכל על מנת להבין איפה טעינו, המומחים של “עשר פלוס” החליטו לספר לנו ממי הם רוצים לבקש סליחה

 

נירית צוק, מנכ”לית פורטל ההורות “עשר פלוס” ומומחית למחקר תרבות נוער.

השנה אני רוצה לבקש סליחה מסבתא שלי. סבתא שלי, בת 91, נולדה בפולין והייתה רוב נעוריה במחנות.

סבתא שלי היא אישה חזקה, מודל לדוגמה. אישה שורדת בנשמתה.

סבתא שלי גרה כל ימי חיי בתל אביב, ותמיד הייתה הרגשה שהיא קרובה כל כך.

לפני כשנה, עברה סבתי לגור בקריות. ביום בו היא עברה, הבטחתי לעצמי שאקפיד לבקר אותה כמה שיותר. אמרתי לעצמי שמדי מספר שבועות אסע אליה, ולא משנה מה יהיה. ובאמת, בהתחלה נסעתי שוב ושוב, אולם ככל שהזמן עבר והחודשים עברו, כך הלכה תדירות הביקורים והתמעטה. בכל פעם צץ משהו חדש: בשבת הזאת הבעל בחו”ל, בשבת ההיא הילד חולה, הילדה מתגייסת, ועוד ועוד.

אני רוצה לנסות ולנצל את השנה החדשה לא רק כדי לבקש סליחה, אלא גם כדי להתחיל מחדש. להגיד לעצמי שוב והפעם גם לקיים.

שהיה לכולנו גמר חתימה טובה!

 

קרן יטיב, יועצת משפחתית, יועצת חינוכית התפתחותית בגנים, מאבחנת ציורי ילדים ומטפלת רגשית דיאדית. בעלת הפיל הצבעוני- המרכז לטיפול במשפחה.

אומרים שיום הכיפורים הוא יום טוב לבקש סליחה. בליבי אני יודעת שמגיע לך שאבקש ממך כל יום סליחה, ועדיין אולי תמשיכי לכעוס עלי.

אני מתבוננת בצילומים שלך- קטנה, תמימה, פנייך פתוחים, עינייך עגולות ובולעות את העולם, כל כך יפה וכל כך צעירה וליבי מתכווץ בתוכי. איך איבדתי אותך עם השנים? איך שכחתי לשמור איתך על קשר? תחת כמה שכבות של הגנה, ניתוק והטמנה קברתי אותך בתוכי, קרן הילדה?

השנה היתה מוקדשת למצוא אותך ולחדש איתך את הקשר. להבין שאם אני מבוגרת זה לא אומר שאני צריכה לעזוב אותך לנפשך. למדתי שאני יכולה להשאיר אותך חיה בתוכי, לא רק באמצעות ההורות שלי וילדותם של ילדיי, אלא גם בלתת לך עצמך להישאר בתוכי, בועטת, מורדת, תמימה ומקבלת.

סליחה שהתבגרתי והותרתי אותך מאחור. את איתי בכל יום, בכל רגע. סופסוף מצאתי אותך, ואת היא ילדותי השנייה.

 

רננה מישורי – צימבליסטה, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות. 

את בקשת הסליחה שלי אני רוצה להפנות השנה לכל אותן משפחות חד מיניות, על כך שאנו, אנשי המקצוע המלווים את המשפחות, לא השמענו קול חזק יותר, התומך בהן וביכולותיהן המדהימות לאמץ ולממש הורות ומשפחתיות טובה ומיטיבה. גמר חתימה טובה.

 

שגית ברמי, מאמנת נשים, ילדים ונוער, מרצה ומנחה מעגלי העצמה לנשים ונערות.

השנה אני רוצה לבקש סליחה מהאני שלי. באמת. הרבה פעמים אני מחמירה עם עצמי או משחררת יותר מדי. לעיתים אני לא מקשיבה למה שנכון לי ופורצת גבולות לכיוון הלא נכון. אני יודעת מה נכון לי ועושה לעיתים בדיוק את ההיפך. זה משגע אותי. אז אני יקר שלי – תסלח לי על כך שאני די משגעת אותך ולא תמיד הולכת על הקווים. אני באמת רוצה, אבל זה קשה לי לפעמים, ולפעמים אני מאכילה את עצמי בתירוצים וסיפורים שאני מספרת לעצמי. מבטיחה להשתדל יותר השנה.

אוהבת מכל הלב, אני.